צפון כרמיאל 13.10.23

ילדים ממושב נטועה, שגרה ממש על הגבול שמעה את החדשות מעזה והבינה שאסור לה 11- מיטל כהן, אם ל להישאר אפילו רגע אחד בבית ‰ בלילה ישבה ליד הדלת ושמרה על הבית ‰ למחר כבר היתה בדרך לאחותה באילת אין לנו אפילו מנעולים בדלתות, אין נתגונן בפני מחבלים? ילדיה מנטועה לאילת 11־ הבריחה של מיטל ו

מירית קושניר סטרומצה

ביום ראשון בבוקר, דקות ספורות לאחר תקיפת חיזבאללה בהר דב, ילדיה את 11 עזבו מיטל כהן ו "בלילה שבין מוצ"ש לראשון הבנו שהלחימה בדרום שונה לגמרי ממה שחשבנו", היא אומרת, "העניין הוא של מחבלים שמשתלטים על בתים ואנחנו בקו ראשון לגבול. תמיד היינו בטוחים שאם יש מתקפת טילים היא תעבור מעלינו ואנחנו נמצאים מתחז תם באזור בטוח, ופתאום הבנו שאנחנו כבר לא באזור בטוח. ארזנו כמה דברים במהירות ורק התפללתי שעוד נצליח לצאת לפני שתתחיל הלחימה בצפון".

ביתם במושב נטועה וטסו לאילת.

הנטישה מדינה במלחמה

צילומים: פרטי | בדרך דרומה

ילדים בסלון 11

ז � ) כהן, בני זוג שח 47 ) ויואב ( 42 מיטל ) י � ילדים בג 11 רו בתשובה, הם הורים ל - , ביניהם שני זוגות תאומים. 4 עד 14 לאי הוא פרויקטור של משרד החקלאות וראש הוועד של נטועה, היא נמצאת בבית עם הילדים. "החיים במושב רגועים, הילדים מכירים את כולם, רוכבים על אופניים ומז סתובבים חופשי בין הבתים. אין לנו אפילו מנעולים בדלתות, אין נתגונן בפני מחבז לים? כשהתחילה המלחמה בדרום הגברים שלנו גויסו. בעלי בכיתת כוננות בנטועה ובבוקר החג הביאו להם את הנשקים לבית הכנסת עם הנחיה להסתובב חמושים. לא יכולתי להישאר בבית במרחק שלושה מטז ילדים, ועוד כשיואב 11 רים מהגבול עם לא בבית. "כל הלילה הייתי ערה וישבתי בכניז סה לבית. פשוט ישבתי וחיכיתי שיופיע מחבל בגינה. אף פעם לא חוויתי תחושת פחד כזאת. זה פחד שלא דובר עליו אף פעם, גם לא כשדיברו על המנהרות בצפון. תמיד ידענו שאנחנו נשב במקלט והצבא יילחם, ופתאום יש פחד אחר. הסיפורים מהקיבוז צים בעוטף עזה כשמשפחות שלמות נטבחו בבתים שלהם, פשוט שיתקו אותנו. אולי ביישובים מרוחקים מעט מהגדר זה פחות מפחיד, אבל במושבים שלנו פשוט אי אפשר לישון בלילה ויואב אמר: 'קודם כל תיסעו למקום בטוח ואחר כך נשאל שאלות'. כאבי בטן ב"בוקר הפעלתי מכונות כביסה כדי לאז רגן תיקים, ואז התחילו לירות בהר דב. לא חיכיתי שמייבש הכביסה יסיים לעבוד. כל ילד לקח את הנעליים שלו ואת הבגדים

"לא חיכיתי שמייבש הכביסה יסיים לעבוד. כל ילד לקח את הנעליים, הבגדים, ותוך דקות כולנו היינו בדרך לרכבת"

שמצאנו, ובתוך דקות כולנו היינו בתוך שתי מכוניות, בדרך לתחנת הרכבת בנהז ריה. אחותי כתבה לנו: 'יש מספיק רצפה לכולם, בואו', ואנחנו נסענו לנתב"ג ומשם טסנו לאילת, לאחותי ולאמא שלי. לא לקחז נו אפילו אוכל כדי שלא יתפסו אותנו, אמז רתי שאנשום רק כשנגיע לנתב"ג. לקחנו אתנו את הכלב הקטן, שני הכלבים הגדולים נשארו בבית ויואב מטפל בהם". איך הילדים מגיבים? "מאוד השתדלתי לא לחשוף אותם יותר מדי למה שקורה, אבל הם חשופים למידע ולסיפורים והם יצאו בהרגשה שאנחנו בוז רחים. כמה שניסיתי להראות שהכול בסדר, לחלק מהם היו כאבי בטן ואני בטוחה שזו תוצאה של הלחץ. עקרנו אותם מהבית ומכל מה שהם רגילים אליו. לא היה לי מושג מה הספקנו להכניס לתיז קים, ורק כשהגענו לאילת גיליתי ששכחנו לקחת גם את המטענים לטלפונים. דבר ראז שון הלכנו לחנויות יד שנייה לחפש משחז קים לילדים. אפשר לקנות כאן הכול, העיקר שהילדים יהיו בטוחים ובלי הפחד הזה. נולז דתי באילת וזאת הפעם הראשונה שהראיתי לילדים איפה היה הבית הראשון שלי ואיפה היה הגן שלי. מה שקשה זה שלא יודעים לכמה זמן יצאז נו מהבית. אני ריאלית ומבינה שנצטרך להיערך לשבת באילת, אבל אני גם יודעת שעם הנֶצח ינצח. הידיעה שאין ילדים במושב מרגיעה אם כולנו ואני יודעת שעשינו את ילדים בסלון 11 הצעד הנכון. עכשיו יושבים באילת, בגודל של יחידת דיור, חלקם מרז כיבים פאזל וחלקם עסוקים בדברים אחרים אבל כולם שמחים ובטוחים. אנחנו מתפללים שנוכל לחזור לבית שלנו בקרוב".

"כל הלילה הייתי ערה וישבתי בכניסה לבית. פשוט ישבתי וחיכיתי שיופיע מחבל בגינה"

8

13.10.2023 ˆ ידיעות הצפון, כרמיאל