צפון כרמיאל 14.07.23

1 "כשנכנסתי למטבח בבה"ד אמרו: הינה, הכושית הגיעה" בילדות, בביה"ס, ‰ מאז שאזב עדן זמרו זוכרת את עצמה היא סופגת גזענות מהחברה הישראלית ‰ השיא היה אחרי מותו של סלומון טקה ז"ל כשיצאה למחות עם אלפי בני עדתה ‰ בצבא וברחוב היום היא לומדת בביה"ס למוזיקה רימון בעכו ומתרגמת את חוויות העבר ליצירה שלה

"כשאין ביקורת על הדיכוי האלים של בני הקהילה, לא יכולה להיות ביקורת על המחאה. אנו חווים דיכוי ורדיפה משטרתית יום יום, זו לא אלימות? אני הייתי פעילה מאוד, בעיקר באקטים חי ר נוכיים אבל בתקשורת רצו לסקר את זה מזווית מאוד מסוימת וחשפו רק צד אחד של המחאה. אנשים ראו מפגן של מחאה ושל כוח ולא ראו את הגזל המטורף של ר � בני קהילה שנ 30 הכוח והזהות. ישנם צחו ע"י המשטרה. ואם אני בתור בחו ר רה קטנה בגוף ובעלת חזות הכי פחות מאיימת בעולם חוויתי אלימות וריססו עליי גז פלפל ועיכבו אותי גם כשהייתי על מדים. החרדה הכי גדולה של כל אישה אתיופית היא שהבעל או האח לא יחזרו הביתה. כל החוויה הזו רק הגבירה את העיסוק שלי במוסיקה והשפיעה על הטקסטים שלי". לא מוותרת "למרות שזמרו רווית מלחמות, היא עדיין לא מוותרת, והיא משתתפת באופן קבוע במעגלי שיח בכרמיאל - עיר הול ר דתה - בנושא גזענות, מתנדבת, והמו ר זיקה היא עבורה מפלט. כעת, היא תהיה בוגרת השנה הראשונה של רימון עכו, ומקווה שהמסר שלה יועבר בבמות הנח ר שבות ביותר. את פעילה במחאה כיום? שנים של מחאה ואקטיביזם, 4 "אחרי השנה ברימון מצאתי את עצמי. הייתי בחלק מההפגנות, יש לי ביקורת על המ ר פגינים גם כי כיום, לפני כל השינויים אין שוויון ואין דמוקרטיה. אני חושבת שנחוץ שינוי במערכת המשפט, אבל לא את זה שמציעים". את משווה את התנהלות המשטרה נגד המפגינים למחאה האתיופית? "זה נושא שאני לא נכנסת אליו. אני ספציפית לא חלק מהמחאה אז מעדיפה לא להתייחס". גליה בן סדון, מנהלת קמפוס רימון עכו: "עדן היא סטודנטית מרשימה, בעלת קול ייחודי, יזמית, מובילה ודמות בולטת ברימון. הכישרון המוזיקלי שלה לצד אישיות כובשת, מרגשים אות ר נו בכל פעם מחדש. זוהי גאווה גדולה להיות חלק מהמסע שלה, ושל מוזיקאים רבים נוספים מהצפון".

אדי גל

"הייתי בחלק מההפגנות ויש לי ביקורת על המפגינים". עדן צילום: | זמרו אופיר אברהם

כדי להגדיר את , תושבת 26 אזב עדן זמרו, כרמיאל ולומדת בבית

הספר רימון בעכו, צריך הרבה יותר מכמה מילים: היא זמרת, יוצרת, לומדת הפקה, היא הייתה פעילה מרכזית במ ר חאה שפרצה בארץ בעקבות מותו או הירצחו של סולומון טקה ז"ל, פמיניס ר טית. היא חוזרת בשאלה והיא חוותה על בשרה את מלוא הגזענות של החברה הישראלית כלפי כהי העור שבינינו. וע ר כשיו הוסיפה לעצמה תואר נוסף: מוזי ר קאית, שאוספת את כל חוויות חייה המ ר גוונות למוסיקה הבועטת שהיא עושה. היא נולדה בארץ למשפחה דתית, שע ר לתה מאתיופיה וגדלה בכרמיאל. האב, אסאייס זמרו ז"ל נפטר בעת שהייתה והאם, פטלוורק פירנסה לבדה את 9 בת חמשת ילדיה, בעבודה במפעלים באזור כרמיאל. עד היום היא עובדת כמלחי ר מה באחד המפעלים והיו תקופות שע ר בדה ביותר מעבודה אחת. עדן זוכרת ילדות מאושרת: "הייתי תולעת ספרים מגיל מאוד מאוד צעיר. הרבה חברים, בית מאוד מגובש, האחיות לימדו אחת את השנייה, שכונה פסטורלית. אחר כך התחלתי להיחשף למוסיקה: מוזיקה אמהרית, מוזיקה שחורה, ערב רב של סגנונות שאני והאחים שלי שמענו. ואז התחלתי ללמוד לבד לנגן על גיטרה". בהמשך עדן הגיעה לקונסרבטוריון בכרמיאל, שם השתתפה במשלחות לחו"ל וניגנה בהרכבים. מה היה חלום הילדות שלך? "חלומות מתחלפים. תחילה רציתי להיות סופרת, עד היום אני קוראת המון. אחר כך התחלתי לצייר ואמרתי בטח זה מה שאעשה כל החיים. לבסוף באה המו ר זיקה". בשירות הצבאי שירתה כחיילת קר ר בית, מדריכה בהנדסה קרבית ואחר כך גם קצינה בחיל. האם חווית גזענות בצבא? "בצבא חוויתי גזענות גלויה ורק שם הבנתי שחלק ממה שעברתי גם בילדות היו סימנים של גזענות. כמו השכן שצרח שנחזור לאפריקה. מה לי ולאפריקה? אני נולדתי כאן. כשהייתי בקורס קצינים , עשיתי תורנות מטבח. הייתי 1 בבה"ד

"החרדה הכי גדולה של כל אישה אתיופית היא שהבעל או האח לא יחזרו הביתה. כל החוויה הזו רק הגבירה את העיסוק שלי במוזיקה" "בוא נאמר שכאשר איש ביטחון עם אקדח וקטין לא חמוש נפגשים, ולא חשוב מה הנסיבות, זה לא צריך להסתיים במוות. וסלומון לא היה יחיד"

בלי תגיות, עם בגדי ב', ואז מישהו אמר: 'הינה, הביאו עוד כושי למטבח'. זה נמשך בזה שחיילים וקצינים היו מופתעים מזה שאני קצינה, שאלו אותי אם אני מדב ר רת עברית. גם כששירתי כקצינה בבית הספר למקצועות החי"ר, היו לוחמים ומ"פים שזרקו הערות גזעניות, כאילו בצחוק. לפני כן פשוט לא הבנתי שזו גזענות, ופתאום התברר שגם בילדות היו כאלו מקרים. כמו פעם אחת, ישבתי בחוץ עם חבר, לא בן העדה, עצרה ניידת והשוטר דרש ממני תעודת זהות ושאל 14 בצעקות מה אני עושה שם. ואני בת ואין לי בכלל תעודת זהות". קורבן הגזענות אחרי הצבא החליטה להגשים את החלומות שלה בתחום המוזיקה והחלה ללמוד קורס מוזיקלי בקמפוס רימון ברמת השרון. עם פתיחת שלוחת רימון בעכו, עברה ללמוד כאן, במסלול שמש ר לב הפקה, ביצוע וכתיבת שירים. היא מחברת בין היצירה שלה לבין חוויות החיים שלה. במהלך הסמס ר טר הביאה לכיתה טקסטים שכתבה

על החוויה של להיות שחורה בישראל ועל יציאה בשאלה ונתקלה בהמון עניין מצד החברים בקמפוס. היא גם משתתפת בתוכנית מיוחדת של רימון שנקראת "ממת"ק" (מדריכי מוסיקה ותרבות בקהילה), המאפשרת להתנדב ולקבל מלגת לימודים. לאחרונה גם הופיעה עם חומרים מקוריים בפסטי ר בל רימון בעכו. במהלך השיחות עם חבריה, חשפה עדן את חלקה במחאת בני עדתה לאחר אותו ערב טרגי בו מצא את מותו הצעיר סלו ר מון טקה, בקריית חיים. ההפגנות הקשות, חסימת הכבישים והאלימות המשטרתית שחוותה. היא בהחלט רואה עצמה כקור ר בן של גזענות קשה. הכל התחיל מפרשת טקה? "אני חושבתשכן, למרותשאני לא מרבה להיכנס לזה. אבל היחס של המשטרה זה משהו שבני הקהילה מכירים מקרוב, גם אני הכרתי את זה. בוא נאמר שכאשר איש ביטחון עם אקדח וקטין לא חמוש נפגשים, ולא חשוב מה הנסיבות, זה לא צריך להס ר תיים במוות. וסלומון לא היה יחיד". המחאה של בני העדה גלשה לאלי ־ מות.

adyg@012.net.il אדי גל: miritst0201@gmail.com מירית סטרומצה: shahaf.dikla@gmail.com דיקלה שחף nadav.shaha@gmail.com נדב שהרבני: neta.mag1@gmail.com נטע פלג:

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: גיא בן יהושע עורך ראשי: ליאתשרון מנכ"לית:

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, בדפוס או במדיה © אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

יש לכם מידע מעניין? אל תהססו לכתוב לנו:

5

ידיעות הצפון, כרמיאל ˆ 14.7.2023