צפון כרמיאל 17.05.24

היו בלתי נפרדים. נונה לצד הבן ודים בחייו ובמותו

צילום: פרטי

עות את קבלת הבשורה הקשה, אותה נאלץ להסתיר מהאימו ואישתו שך ודים עד קבלתה אישור למחרת. "ידעתי על האירוע כבר ביום שבת בצוהריים אבל היינו צריכים להמתין עד למחרת", מספר מיכאל, "השו־ טרים בחיפה ידעו ופחדנו שהמידע יגיע למשפחה לפני שיש זיהוי ודאי ועד שיישלחו קצינים בצורה מסודרת להודיע לאימא ולאישה. אלו היו שעות קשות מאד. התפצלנו כדי להודיע לאורטל ולאימו. עד עכשיו נונה חוש־ בת שאולי הוא ישוב, אולי נחטף אולי הוא במשימה סודית. הלוויה הורידה לנו אבן מהלב כי היה פה טירוף". "ודים היה פייטר של החיים. הוא הצעירים 39 תמיד היה לוחם וגם בגיל לא יכלו עליו. הוא נכנס לבארי ולא חשב על עצמו אלא רצה להציל חיים. הוא היה עושה אותו דבר גם היום. "אנחנו לא תופסים את המוות שלו. נשארנו עם חור בלב וללא תחקיר מסו־ דר מה בדיוק היה שם. לא מאשימים אף אחד, אבל אנחנו, ובמיוחד האימא, חייבים תשובות". ביום שישי הוזמנה נונה לקיבוץ בארי לסיור ראשון במקום בו נפל ודים. בינ־ תיים היא זוכה לתמיכה של משרד הבי־ טחון שהצמיד את אסנת בר-און, עוב־ דת סוציאלית לאם השכולה. "בלעדיה לא הייתי יכולה לתפקד. החיבור שלי עם אסנת זה אושר גדול. היא בן אדם עם לב ענק שנותנת לי בטחון ויכולת לנשום ולחיות". נונה: "שידעו ש-ודיק השקיע את הנ־ שמה שלו למען ישראל, הוא לא חיפש כבוד ועשה מכל הלב. אני מתפללת מאלוהים שיתברר שהכל טעות ו-ודיק עוד יחזור". "מרגע שנכנסו ראיתי את העיניים שלהם. אחר כך כבר לא זוכרת מה קרה. צרחתי והשתוללתי. אמרתי 'אתם שקרנים', 'תביאו לי אותו'"

: רונן צדוק | צילום | הלוחם

חיילים מאחור ומאבטח מהישוב. מאחוריו היה קרקל נוסף. ודיק נכנס נכנס ראשון כי רצה להציל חיים ולא לבזבז זמן על דיבורים. בכניסה הצליח לדרוס מחבלים, פרק מהרכב וחיסל אותם. בהמשך חיכה . הג'יפ של ודיק RPG ל-ודיק מארב קיבל טיל שפגע במנוע ועצר את הרכב. הגיפ' השני ספג פגיעה ישירה וכל יוש־ ביו נהרגו מלבד אדם אחד שהספיק לרדת קודם. "ודיק פתח את דלת הנהג, ירה וניהל אש משם. הוא נפגע ביד ולא שם לב שנפגע גם בבטן. הוא הספיק לומר לצוות שזה הרגע אליו הם התכוננו, הוא זרק רימון עשן והסתער. עד היום אין מידע מלא והדברים לא כל כך מסתדרים. אנחנו לא מבינים מה באמת קרה. נותר רק הנהג שכנראה בפו־ סט טראומה אחרי שקיבל כדור ברגל, זחל החוצה ושלח מיקום לכוחות. אין תחקיר כתוב ומסודר". חור בלב לצידה של נונה האם, בסמוך לחלקת הקבר של ודים, יושב גם מיכאל שוור־ צמן, חברו של ודים שידע על נפילתו כבר ביום שבת. שוורצמן מתאר בדמ־

לא ידעתי מה לעשות. הלכתי לישון. בבוקר יום ראשון התקשרתי לעבודה ואמרתי שאני לא אבוא. באופן מוזר היו מאד נחמדים איתי ואמרו שאין צורך שאני אבוא. גלש־ תי באינטרנט ועדיין דיברו רק על הנעשה בבוקר התקשר חבר של 11 בנובה. בשעה ודיק, שאל אם אני בבית ואמר לי לפתוח את הדלת. היה שם ולרי ואלכס, חברי ילדות, וארבע שוטרים. הבנתי הכל. "מרגע שנכנסו ראיתי את העיניים האדו־ מות שלהם. אחר כך כבר לא זוכרת מה קרה. צרחתי והשתוללתי. אמרתי 'אתם שקרנים', 'תביאו לי אותו'. אמרו לי שאנשי היחידה שלו זיהו את הגופה שלו. 'מי אתה שתזהה את הבן שלי?!', קראתי להם. רציתי לזהות אותו בלוויה אבל לא נתנו לי. הלוויה הייתה ביום שלישי. רציתי לברוח מבית העלמין ותפסו אותי בכוח. לא קיבלתי את המוות של ודיק". תעלומת מותו באוקטובר, למדה 7 על מה שקרה לבן ב נונה בהמשך, ועדיין חלקים שלמים נותרו לא ידועים. "ודיק הגיע לבארי בסביבות ג'יפים מסוג 2 בצוהריים ונכנס עם 13:00 קרקל. ודיק נכנס ראשון עם נהג ושני

במתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכי־ פה), אבל הסתיר ממני מה בדיוק עשה". דפיקה בדלת "בשעה רבע לשבע ביום שבת התקשר שכן שיש בלאגן ושאדבר עם ודיק. היל־ דים שלו היו אצלי. התקשרתי אליו. "מה נשמע? איפה אתה?". אמר שהכל בסדר והוא בעבודה. שאלתי אותו אם יכול להיות שזה מלחמה. הוא לא אמר לי מה פתאום כמו תמיד. הוא אמר 'תפתחי טלוויזיה'. זו הייתה השיחה האחרונה איתו". "לא רציתי להקשות. פתחתי טלוויזיה וכמו כולם, לא הבנתי מה אני רואה. אורטל לקחה את הילדים ונשארתי בבית. כל היום התקשרנו אחת לשנייה. ודיק לא התקשר.

"ודים נכנס לבארי ולא חשב על עצמו אלא רצה להציל חיים. הוא היה עושה אותו דבר גם היום"

ידיעות הצפון, כרמיאל ˆ 17.5.2024 15