צפון כרמיאל 22.03.24

שלמה: "מבחינת המדינה אין באמת מי שעוזר ומסייע, אנחנו נותרים לבד עם הכאב. תלינו תמונות של רותם בכל אחד מהחדרים בבית, היא איתנו"

שהם שירתו יחד איתה במג"ב אמרק תי להם שאני סבא של רותם, והם מיד אמרו לי 'סבא שלמה' הם סיפרו לי כמה רותם הייתה מספר עלי" תמונותיה של רותם לוי ז"ל נמצאות בכל פינה בביתם של רינה ושלמה: "כל יום מאז המלחמה אנחנו כואבים, רותם הייתה קרובה ואהובה, בחדשות מזכירים ומספרים על נרצחי הנובה, ואנחנו כואבים ורק חושבים מה עבר על רותם באותם הרגעים. כשמדובר

ראות את הקבר של רותם. ביום הזיכק רון הקרוב תהיה האזכרה השנתית של עופר הבן שלנו, וגם יום הזיכרון בו נערוך אזכרה לרותם כנרצחת פעולות איבה. הכאב הוא גדול ומכופל". מתוך הצורך בסיוע לסבים וסבתות שלא קיבלו מענה רשמי מהמדינה, חיפשה עיריית קרית מוצקין מתנדק בים למחלקת הרווחה שיכולים לסייע בטיפול וקשר עם הדור המבוגר שאיבד קרובים במלחמה. ד"ר ענבל ויינברג, תושבת קרית מוצקין, פסיכותרפיסק טית במקצועה, מלווה את שלמה ורינה לוי: "נשלחתי לביתם של לוי שחוו אובדן קשה מאוד של נכדתם היחידה, אישה צעירה שכל החיים לפניה, שהק לכה לשמוח וחייה נגדעו ברגע אחד. הגעתי לביתם, והתחלנו בשיחה, מתוך רצון צמחנו למפגשים קבועים של טיק פול עם רינה בעיקר וגם עם שלמה, וזה מאד חשוב. לתת מקום לפרוק ולטפל. אנשים שחרב עליהם עולמם אבל נשארו בלי מענה טיפולי, זקוקים לסיוע והתייחסות". רינה: "אנחנו נמצאים במצב קשה במדינה, יש כל כך הרבה אנשים שחק ווים טראומה ומצוקה. אנשים כמונו שאיבדו נכדה מחפשים מקום לקבל סיוע, לדבר עם מישהו על הכאב הגק . דול וקצת למצוא הקלה ונחמה"

בסבא וסבתא, מבחינת המדינה אין באמת מי שעוזר ומסייע, אנחנו נוק תרים לבד עם הכאב. תלינו תמונות של רותם בכל אחד מהחדרים בבית, היא איתנו. מצאנו ציפיות שהיא כתבה והדפיסה לנו, ומאז שנרצחה אני כותב יומן מסע, על כל המקומות והטיולים שרותם טיילה בהם בעולם. היא תמיד התקשרה וסיפרה לי מה איתה ואיפה היא נמצאת ואני עקבתי אחריה. אני אוהב טיולים והיא ידעה את זה ולכן אולי עדכנה אותי וסיפרה לי, ממש חוויתי את הטיול שלה דרך השיק חות בינינו. היום אני כותב את יומן המסע שלה, על כל המקומות שהייתה וטיילה, זה חלק מהדרך שלי להתמודד עם הכאב. אחיה נמצא בשירות צבאי כבר אמר לי: 'סבא אני אקח את יומן המסע שכתבת, ואסע לכל המקומות שרותם הייתה בהם. היא הייתה בדרום אמריקה, לוס אנג'לס, ורצתה לחזור גם למקסיקו. אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה הייתי אומר לה לא לחזור לארץ, אז אולי היא עוד הייתה איתנו". לבד עם הכאב רינה מספרת: "הכאב גדול, אני לא מסוגלת גם ללכת לבית העלמין ולק

'שבו, יש לי משהו לספר לכם' ואז הוא סיפר לנו על רותם, השמים שלנו נפלו עלינו פעם נוספת, רותם הייתה קרובה אלינו ואהובה עלינו מאוד, איך חיים עם האובדן הזה". ק � ) נכדתם, התגוררה בי 23 רותם לוי ) נעם, ולה שני אחים נוספים, אחד שירת בצנחנים, והאח הגדול יותר מתגורר בלוס אנג'לס. רותם שירתה כלוחמת מג"ב, בדברים שנכתבו לזכרה באתר הזיכרון, נכתב: "רותם הייתה גיבוק רה ואלופה, הייתה כמו מלאך, מצחיקה וחייכנית ותמיד הייתה עוזרת ואהובה על כולם. הייתה תלמידה טובה והיו לה ציונים טובים". יומן מסע שלמה: "רותם הלכה למסיבה יחד עם חברות, שלוש מהן נהרגו ושתיים הצק ליחו לברוח. אחת החברות שלה סיפרה שאחת הבנות נפצעה ורותם נשארה לטפל בה. רותם הייתה לוחמת, הייתה ספורטאית ואנחנו מאמינים שיכולה הייתה לרוץ ולהציל את עצמה, אבל עם הלב שלה אין סיכוי שהייתה עוזבת את החברה", סיפר בכאב. "בלוויה של רותם ראיתי שורה של צעירים וצעיק רות, ניגשתי אליהם ושאלתי אותם, 'מי אתם בשביל רותם?' והם אמרו לי

להתמודד עם הכאב. שלמה כותב את יומן המסע של רותם

ידיעות הצפון, כרמיאל ˆ 22.3.2024 19