צפון כרמיאל 8.10.21

"הרבה פעמים אני מתפרקת כשאני לבד". ד"ר שפרה אש, | השבוע ברמב"ם צילום: נחום סגל

תי את עצמי עם רופאים יותר צעירים. קידמתי את המחלקה לכיוונים נוס ־ פים, ובעיקר בער לי לקדם את יצירת הביובנק, בנק דגימות גידולים שאותם מקפיאים בזמן אמת, לצורכי הפקת חומר גנטי לטיפול ולמחקר. אני שמחה על המעבר לרמב"ם, ואני כאן כדי להישאר". "החיים שלנו השתנו" ובימים אלה של משבר בין הממשלה לבין משרד הבריאות, את מצליחה בכלל לפגוש את בן זוגך? "כן, בלילה. טכנית, נחמן ואני לא מד ־ ברים במשך היום. אנחנו עסוקים, וזה תמיד היה כך". מצבי הרוח והלחצים שבהם הוא נתון באים איתו הביתה? "זה מגיע הביתה, ועוד איך. מאז שנחמן התמנה להיות מנכ"ל משרד הבריאות, כמות העבודה שאיתה הוא מתמודד היא ,24/7 בלתי נגמרת. הוא מחובר לטלפון כולל באמצע ארוחות וכשאנחנו מבלים אצל חברים. החיים השתנו, והפנמתי את זה. העומס התחיל להצטבר כשהוא החליף את גמזו כפרויקטור הקורונה. נחמן בנה את זה מאוד יפה ואני תמכתי במהלך, ראיתי איך הוא כל הזמן מקשיב ולומד, איך הגיע לתפקיד הפרויקטור עם המון ידע על התחום ואיך המשיך להשתכלל. כפרויקטור חשבתי שהוא האיש הנכון במקום הנכון, וגם כמנכ"ל משרד הבריאות. "לנחמן יש את היכולות הניהוליות, הסבלנות לרדת לפרטי הפרטים של כל עניין, האמונה באנשים והיכולת לאסוף סביבו את האנשים הנכונים. אין החלטה שהיא רק שלו, יש עבודת צוות בלתי נגמרת. זה מה שהוא עושה מהרגע שהוא מתעורר בבוקר ועד שהוא נרדם בלילה". אין תחושה שהממשלה מתייחסת יותר לדעת הקהל ופחות לתחום המ ־ קצועי? "לא, לא. אני חושבת שההתייחסות היא לפי האג'נדות של האנשים. לממשלה יש את הראייה שלה ולאנשי משרד הבריאות יש את הראייה שלהם, וכשזה מתנגש, זה מגיע לתקשורת. אבל כל אמירה שיוצאת החוצה נחפ ־ רה מכל הכיוונים, ולכל ציוץ הכי קטן קדמו דיונים בלתי נגמרים. דיונים עם אנשי מקצוע זו המסה העיקרית של העבודה. ביום שישי הוא עסוק בהם עד ארבע או חמש אחה"צ, והוא מזמין אנ ־ שים הביתה לפעמים גם בשבת בבוקר. משם הוא קופץ לאירוע שהוא מחויב להגיע אליו וממשיך לראיון טלוויזיה, ובמוצ"ש מתחדשות ישיבות הזום הבל ־ תי נגמרות. הוא לא עוצר לרגע". את מזהה הבדל בין העבודה עם הממשלה הקודמת לזו הנוכחית? "האווירה במדינה השתנתה, אבל אצלם במשרד הבריאות האווירה לא השתנתה, הם עבדו קודם עם ביבי ועכשיו הם עו ־ בדים עם בנט. השר השתנה, ונחמן מאוד מעריך את ניצן הורוביץ".

"אני שמחה על המעבר לרמב"ם, ואני כאן כדי להישאר. החלק הבעייתי היחיד הוא הנסיעה מהבית לכאן, שאורכת שעה וחצי לכל כיוון" "ליום ההולדת של 60- ה נחמן, לפני חצי שנה, רותם הכינה עוגה עם בובה בדמותו, שפיסלה מסוכר. היא עיצבה אותו כלוחם עם חרב בידו שניצב

"הייתי גם אמא מבשלת" כלומר?

משהו נכון. רותם לא התקבלה לרפואה, והחליטה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת ת"א. היא מכוונת מטרה, והיא תגיע לרפואה. בשנה האחרונה היא גם סיימה קורס קונדיטוריה בשיטת אסטלה, וממש התמקצעה בתחום. אנחנו מקפידים על ארוחה משפחתית אחת בשבוע, בדרך כלל בימי שישי, ורותם היא העוזרת שלי במטבח, למרות שגם היא כבר לא גרה בבית. "בחודש שעבר חגגנו יום נישואים. הילדים קנו מצרכים והכינו ארוחת פסטה ביתית, ואנחנו היינו האורחים. של נחמן, לפני חצי 60- ליום ההולדת ה שנה, רותם הכינה עוגה עם בובה בדמו ־ תו, שפיסלה בעצמה מסוכר. היא עיצבה אותו כלוחם עם חרב בידו שניצב מול Corona וירוס הקורונה, מעל הכתובת . הבן שלנו הכין ספר תמונות Buster עם אנשים שריאיין. אז עם כל ההשקעה בקריירות, הילדים הם האושר הכי גדול שלנו. אפילו בתוך המשבר הנוכחי, כש ־ רותם עברה דירה ואמרה שאבא עוד לא בא לראות, הכנתי ארוחת צהריים ובשבת האחרונה לקחנו פסק זמן ונסענו אליה. הילדים הם הגאווה הכי גדולה".

שיא מגיפת הקורונה, לא זמן אידיאלי. "זה לא היה משהו שתכננתי. אני לא מכירה את חיפה ולא הכרתי את המחלקה הספציפית, למעט אנשים בודדים, אבל כשהציעו לי את התפקיד, חשבתי שזה מתאים. זו מחלקה שאני מעריכה מאוד מבחינה קלינית, ולא פחות מכך בזכות ההרכב האנושי. ילדים שמטופלים לס ־ רטן הם אמיצים וחזקים, ואני מעריצה אותם, אחד אחד. התאהבתי במשפחות ובדרך שבה הן מתמודדות. לצד אלה התחום כולל מחקר והמון התפתחות, טיפול שהוא חצי טיפול נמרץ וגם ליווי לאורך שנים. אלה חולים שאני מלווה מהיום שהם חלו ולאורך כל חייהם. אלה ילדים שגידלתי, והם מתלבטים איתי לאורך החיים, משתפים אותי ומעדכ ־ נים. גם עם משפחות הילדים שנפטרו אני נשארת בקשר, וזה קשר שאין לו תחליף. תמיד אומרים שאונקולוגיית ילדים זה דבר נורא, אבל כאן אתה ממש מרגיש שאתה נותן. זה מקצוע מדהים". ומה עושים עם הקושי? "לומדים להתמודד, אבל אני לא יכו ־ לה להגיד שאני יודעת להתנתק. אני לא מתפרקת מול הילדים והמשפחות, אבל הרבה פעמים אני מתפרקת כשאני לבד". הכנסת שינויים למחלקה? "פיזית, המחלקה נראית מדהים, אבל היו שינויים פרסונליים, כמו רופאים שעזבו כי לא קיבלו את הניהול, ומצא ־

18 "גידלתי אותם בגישה שעד גיל אני קובעת והם פעילים ועושים גם מעבר לדברים העיקריים בחייהם. הם עושים מה שהם רוצים, 18 מגיל ואני מרגישה שהיסודות שנתנו להם עו ־ זרים היום. הייתי גם האמא המבשלת של תנועת הצופים בשנים שבהן הילדים שלי היו שם, והייתי בוועד ההורים של הצו ־ פים ושל בית הספר. נחמן לא היה בבית פיזית, אבל תמיד היה מעודכן, והילדים תמיד ידעו מתי אפשר לתפוס אותו. "כל אחד מילדינו כבר בחר את דרכו. ילי היה מ"פ בשריון עד לפני שנה, והודיע מראש שהוא לא רוצה ללמוד רפואה. הוא התנדב במסגרת ישראייד (הפורום היש ־ ראלי לסיוע הומניטרי בינלאומי) בדרום אפריקה כשהם נסעו להקים שם מערכת חיסונים, והיה אחראי על כל הלוגיסטי ־ קה. עכשיו הוא מתחיל מסלול משולב של מחשבים ופסיכולוגיה. "אפק החליט ללמוד רפואה, לא התקבל בארץ ונסע ללמוד בפראג. רותם היתה חובשת בשייטת וגם היא נדבקה שם בחיידק הרפואה". אולי כשגדלים בבית כמו שלכם, אין באמת הרבה אפשרויות בחירה. "יש, יש. ילדינו יקבלו גיבוי מלא לכל בחירה שיעשו, ואם שניים מתוך השלו ־ שה רוצים ללמוד רפואה כנראה שעשינו

מול וירוס הקורונה"

"לא הכרתי את חיפה"

שפרה אש הגיעה לרמב"ם לפני מעט יותר משנה, לאחר שלושה עשורים כרופאה בכירה בבית החולים שניידר.

ידיעות הצפון, כרמיאל ˆ 8.10.2021 17