י-ם 23.06.23

לראשונה בארץ: ועד הורים לתינוקות

תהילה ביבי. גם המסגרות הפרטיות ירוויחו

ארזי: "היו הורים שהגיעו אלינו וסי ־ פרו שהם לא יצאו לעבוד משום שלא מצאו מסגרת לילד. מדובר אומנם במקרים קיצוניים, אבל מטרתנו היא שמקרים אלו לא יחזרו על עצמם". חכימי מוסיפה כי יש עוד אמהות שמודאגות מכך שלא יוכלו לחזור לשוק העבודה ולסייע בכלכלת הבית. "אנו נמצאות בלחץ נפשי גדול עקב אי יכולתנו לחזור לעבוד ולסייע בהוצאות העצומות של ניהול הבית ועם החשש הגדול שבסוף לא נמצא מסגרת ונצטרך להתפטר מהעבודה", היא אומרת. "אני משלמת מיסים ומ ־ תנדבת פעילה בעיר. אני מבקשת מכם משהו בסיסי בתמורה - הקמה מיידית של מסגרות מפוקחות לגיל הרך כדי שלכל תינוק שנולד יהיה מקום לה ־ תחנך בו. אני חייבת למצוא מסגרת מפוקחת לתינוק שלי, שבספטמבר לחברות הוועד חשוב להדגיש שהן לא פועלות נגד המשפחתונים הפ ־ רטיים. "יש מטפלות מדהימות במ ־ שפחתונים פרטיים שנותנות מענה נהדר", אומרת בן צבי־פישל, "אבל גם הן צריכות להיות תחת פיקוח, ויש להוזיל את המחיר. כדי שזה יקרה צריך להיות ברור לעירייה מה קיים בשטח. העירייה צריכה לעשות מיפוי, ומשם לצאת לפתרונות ותוכניות עבודה". מי שמסכימה איתן היא תהילה ביבי, בעלת משפחתון 'ניצנים' בשכונת קט ־ מון. "יש נחיצות גדולה לוועד הורים שיטפל בכל מה שקשור לפעוטות", היא אומרת. "אני חושבת שיחד הן יוכ ־ לו להוביל את ירושלים למקום מצוין ועם תוכניות כפי שהן עושות. כמי שמנהלת משפחתון, אני יודעת באילו קשיים נתקלים ההורים כשהם מגיעים לרשום את הילדים שלהם לפעוטון. הם הקרוב יהיה בן שנה". "יש מטפלות מדהימות"

רוצים את הטוב ביותר עבור הילדים שלהם ושהמטפלות יהיו הכי טובות וקרובות לתחושה אמהית. ילד זקוק לדמות קבועה ללא מטפלות מתחל ־ פות. החממה צריכה להיות ביתית". דרושה מעורבות עירונית לדברי בן צבי־פישל, במצב הקיים העירייה חייבת לקחת אחריות בנוסף לרפורמה ולתת עוד תקציבים, שכן בחלק מהמקרים המחסור במעונות מאלץ הורים צעירים לעזוב את העיר. "יש אנשים שלא מסוגלים לעמוד בנטל שקל בחודש. 2,500־ הכלכלי של יותר מ יש גם נטל נפשי, הורים טריים שצריכים להתמודד עם חוסר ודאות". איך עושים את זה? "החזון שלנו הוא לדאוג לשיח משו ־ תף ועקבי בין הרשות, ההורים והצ ־ וותים, והוא נולד מתוך צורך גדול מאוד שזיהינו בשטח: להגביר את המודעות של העירייה לצורכי ההורים ולקשיים שבהם הם נתקלים, ובמקביל לאפשר להורים לקבל מהעירייה מענה אחראי, מסודר וברור בנוגע לסוגיות הללו. לכן השנה התמקדנו בפגישות עם גורמים שונים בעירייה, מנהלים ואגפים שו ־ שירה ארזי: "הבן שלי מולטי-אלרגי. ויתרתי על גן פרטי ועל מטפלות פרטיות בבית שלהן כי לא ידעתי מה קורה שם. בסוף מצאתי גן, אבל הגעתי פעמיים למיון משום שהילד נחשף למאכלים שהוא אלרגי אליהם"

נים הקשורים לגיל הרך, ובהן שיקפנו את הצרכים, הקשיים והבעיות העיק ־ ריות שמדאיגות את ההורים. השקענו בכך משאבים רבים, בהתנדבות כמובן, כדי להשמיע את קול ההורים. במקביל, הוועד פועל באופן רציף מול ההורים בהתייעצויות, גיבוש תוכניות ומתן מענה למצוקות מיידיות". מה אתן שומעות מהעירייה? "אנחנו רואות שהיא לוקחת אחריות על תחום ההדרכות וההכשרות של המ ־ טפלות בצורה רצינית, אך אנחנו רוצות להרחיב את תחומי המעורבות שלה. "ברור לנו שלקיחת אחריות היא תה ־ ליך מורכב שלוקח זמן, והוא מושפע בין השאר גם מתהליכים והחלטות ארציות, אבל אנחנו סבורות שככל שנפגיש יותר בין ההורים לבין הדרגים השונים בעי ־ רייה, וככל שהדרגים האלה יתנהלו כגוף אחד, עם חזון משותף ומטרות ברורות, כך האחריות העירונית תגיע ומקבלי ההחלטות יוכלו למצוא פתרונות משמ ־ עותיים, יעילים ורלוונטיים לשטח". ארזי: "פנינו לכל הגורמים הרלוונ ־ טיים, ולהבנתנו העירייה על כל גווניה מתחילה להבין מה קורה. זה מתקדם לאט, כאשר המטרה היא לפתוח עוד מס ־ גרות מפוקחות ולתת מענה לכוח אדם שיהיה איכותי וקיים. גם כשיש מקום לא תמיד יש כוח אדם ולכן צריך לטפל בזה לעומק, וכאן אנחנו זקוקים לעירייה כי לנו כאמהות אין יכולת לעשות שינוי משמעותי, וחשוב שכולם יזכרו שמדובר בשינוי למען הילדים של כולנו". מהעירייה נמסר בתגובה: "עיריית ירו ־ שלים רואה חשיבות גדולה מאוד בפיקוח על הגיל הרך ועושה ככל שביכולתה על מנת לשפר ולחזק את המעונות בעיר. שיתוף הפעולה עם קבוצות הורים נכון לכל תחום בירושלים. אנו מברכים ומ ־ עודדים התערבות ושיתוף פעולה הורי וסבורים כי זהו שיתוף פעולה קריטי להצלחת הילדים. גורמים שונים בעי ־ רייה נפגשו עם הקבוצה ומסייעים למט ־ רה ככל שניתן".

ארזי: "המסגרות הקיימות לא מצלי ־ חות להיות מפוקחות כמו שצריך. חובה להוסיף תקנים, וזה מענה שהעירייה יכולה לתת, ולא רק בעניין הפיקוח אלא איך הם פותרים מידיית את המצב שאין מסגרות מפוקחות. זה עצוב". בן צבי־פישל משוכנעת שניתן וחובה להתמודד עם התופעה: "ההתמודדות צריכה להיות מענה ברור מהעירייה באופן מיידי - למי פונים כשזה קורה. צריך להיות מוקד טלפוני במספר שפות. כעת המצב הוא שיש מענה לא בכל הש ־ פות וצריך לדייק את זה. מניעה היא גם לתת מענה למטפלות, הדרכה וכלים רגשיים, איך היא מתמודדת עם תסכול של שבעה תינוקות בוכים. אנחנו פה כדי להזכיר". לא יכולות לחזור לעבודה לטענת השלוש, המצב הקיים, שבו אין מספיק מסגרות עירוניות מפוק ־ חות ומסובסדות, מעמיד הורים רבים ובעיקר אמהות בפני ברירה קשה: לח ־ זור לעבודה במחיר נפשי וכלכלי כבד או להישאר עם הילד בבית. מה עושה מי שלא מוצא מסגרת? בן צבי־פישל: "כורעים תחת נטל כלכלי כי הם נאלצים לרשום למ ־ סגרות פרטיות והחלופה הזו היא פי שלושה במחיר. "אנחנו נופלים בין הכיסאות", היא מוסיפה. "מצד אחד, את רוצה ללכת למעון מפוקח שיש בו הכשרה של הצ ־ 30 וות ומגלה שיש רשימת המתנה של ילדים, כלומר אין סיכוי שהילד ייק ־ לט שם. מצד שני, החלופה היא משהו פרטי שאינו מפוקח, במחיר מופקע, אבל את צריכה לחזור לעבודה אז אין ברירה. גם ככה יש חששות, תסכול וחרדות של הורים טריים בגלל שהם כביכול 'נוטשים' את הילד/ה, כי אין ברירה והם צריכים לעבוד, לפרנס את המשפחה, להניע את הכלכלה".

16

23.6.2023 ˆ ידיעות ירושלים