ידיעות הנדל"ן

הופכים פריפריה למרכז

ל

מ

ה

ח

ד

ש

ו

ק

ב

נ

ה

כך תמשוך הפריפריה את הצעירים יורם אביסרור, סמנכ"ל שיווק ומכירות בחברת אביסרור משה ובניו

באדיבות: עמותת איילים

המדינה מדברת חדשות לבקרים על רצונה "להפוך את הפריפריה למרכז" ולפתח את הערים הפריפריאליות, כך שיהוו חלופה ראויה למגורים במרכז העמוס והצפוף, וכדי שיהיה ניתן להסיט אליהן את הביקושים הגבוהים מהמרכז. אך לא די בדיבורים, צריך גם לפעול להשגת היעד, ונדרשות פעולות ממוקדות ונחושות. ראשית - על המדינה לשווק נכון את הפריפריה לצעירים, כדי שהם יהיו מוכנים לעזוב את דירותיהם המושכרות במרכז ולעבור לגור בה. כמו בכל קמפיין שיווקי, המדינה צריכה להציג בפני הצעירים את היתרונות היחסיים של מגורים בפריפריה, בין היתר הקהילתיות והשיתופיותשאופייניות לאזורים אלה, תחושת הביחד והערבות ההדדית. לצד זאת המדינה צריכה להפוך את המעבר לפריפריה לכדאי עבור הצעירים – באמצעותתמריצים כספיים 400-300 ממוקדים: מענקים בגובהשל אלףשקל לזוג תמורת התחייבות שנותמגורים בפריפריה. זה גובה 10־ ל ההנחה פחות או יותר שהמדינה נותנת בתוכנית "דירה בהנחה", אז בהחלט ניתן להעניק אותה באופן ממוקד יותר, ללא הגרלות וללא המתנהשל שנים לדירה. המדינה צריכה לחשוב גם על הטבות במס לצעיריםשיעברו לפריפריה, אמצעי תמרוץ נוסף שיאפשר להם את המעבר. עוד על המדינה להשלים את המהפכה התחבורתיתשכבר החלה, שנועדה לקרב את הפריפריה למרכז. כדי שהצעירים יוכלו לגור בפריפריה ולהתנייד בתוכה וממנה למרכז באופן רציף וקל, הם זקוקים לתחנות רכבת בכל יישוב מרכזי והסעה מיישובים קטנים יותר, לצד כבישים חדשים שיחברו לעורקי התנועה הראשיים, ותחבורה ציבורית טובה. במקביל על המדינה ליצור מוקדי משיכה לצעירים בפריפריה כדי לגרום להם להישאר שם - מוקדי תעסוקה שייתנו להם פרנסה, מוקדי בילוי ותרבותשיספקו מזון לנשמה, מוסדות חינוך טוביםשיאפשרו חינוך הולם לדור העתיד של ישראל, מוסדות בריאות טובים ועוד. ואחרי כל זאת המדינה צריכה לעודד את המגזר הפרטי לבנות את הפריפריה עבור הצעירים – לייצר עבור הקבלנים והיזמים כדאיות כלכלית לפרויקטים, באמצעות הגדלת זכויות, מתן קרקע משלימה או ניוד זכויות לערים אחרות. כל אלה הם מכלול של פעולותשיש לבצע במקביל לטובת כל הצדדים. יש קבלניםשמוכנים לבנות, יש ביקושמצד צעיריםשידם אינה משגת לרכוש דירה במרכז, רק נדרשים היענות ורצון מצד המדינה.

כוח חלוץ שמתיישב בנגב ובגליל. שכונת מעלה שחק

רוני פלמר: "התכנון הוא לא נכון. את כל יחידות הדיור שמתכננים עכשיו עושים באופן לא נכון. אין אינטגרציה בין הדיור, התחבורה ומוסדות העוגן של החינוך"

הצפון והדרום היה היעדר הפקקים - אנחנו רואים את היתרונות האלה הולכים ונשחקים. וישנו גם נושא הביטחון האישי - ברגע שלא יחזקו את האזורים האלה, הרבה מאוד מעולם הגניבות יגיע לעולם של ביטחון לאומי, ופה צריך לוודא שלא מפספסים את ההזדמנות". "נשארים עם החברים" במטרה 2002 בעמותת איילים, שהוקמה ב־ לחזק את מפעל ההתיישבות והמעורבות הח ־ ברתית בנגב ובגליל באמצעות כפרי סטו ־ דנטים, הבינו במהלך השנים מה נדרש כדי להשאיר את הצעירים בנגב ובגליל. "לפני כמה שנים ניסינו להבין איך משכנעים צעי ־ רים ממעמד הביניים הישראלי לעבור לנגב והגליל. אחרי בדיקות גילינו שזה לא המ ־ רחק, העזרה מהורים או מקום העבודה אלא דווקא ההיבט החברתי – כלומר אם החברים היו מגיעים איתם. במילים אחרות – החבר'ה. זה מה שמיוחד, ובזה אנחנו מנסים להתמחות",

לא מתכננים בזמן ובהיקפים הנכונים. את כל יחידות הדיור שמתכננים עכשיו עושים באופן לא נכון בלי עירוב שימושים, בלי הז ־ דמנויות תרבותיות וחברתיות בתוך השכונה. אין אינטגרציה בין הדיור, התחבורה ומוסדות העוגן של החינוך. אין ראייה כוללת. לדוגמה מיליארד שקל, 20 מעבר צה"ל יעלה בסוף מיליארד שקל שצריך כדי 2 אבל את ה־ לייצר קהילות צעירות ולחזק את התרבות, לא ייתנו בהיקף מספיק ובזמן. אין תמיכה בין התוכנית הגדולה ובין הדברים הקטנים שצ ־ ריכים לתמוך בה. "בעיה נוספת היא שמסתכלים על זה כל הזמן כמענקים ולא כהשקעות - זורקים עצמות לנגב ולגליל כדי להגיד שהינה, נתנו עוד משהו. ולמה זה קורה? כי אין תוכנית עס ־ קית, אין חישוב שבא לנתונים ובודק מה צריך באמת לעשות, וכמה כל פעולה משפיעה או תורמת. במקום להיות מדינה בפוזיציה של מענקים, היא עוברת להשקעות שיניבו פירות בהמשך. תוכנית ממשלתית שבכל זאת הייתה שהייתה 2005 מוצלחת היא 'דרומה' משנת הדבר הכי קרוב למה שצריך בשטח. נטלנו בזה חלק ולכן אנחנו יודעים שאפשר לעשות י � קרו דברים ב 70 דברים כאלה. עד שנות ה ־ שראל, מאז זה נפסק. קח את עיירות הפיתוח לדוגמה - לא חשוב איך עשו את זה, אבל עצם הרעיון של להקים עשרות עיירות בזמן קצר היה נכון, ועובדה שכשהחליטו, ביצעו אותו". פלמר מתייחס גם לחלקה של המדינה אל מול גורמים פרטיים בכל הנוגע לפעי ־ לות בתחום: "לצערנו, התרומה של הארגונים הפרטיים הולכת וגדלה על אף שהיא לא יכו ־

לה להחליף את התקציב הממשלתי. המו"פ והחדשנות והיזמות - כל מה שצריך לקרות, מגיע מהיוזמות הפרטיות, ואז הממשלה מצ ־ טרפת ובשאיפה גם לוקחת את זה. אבל גם זה לא קורה תמיד, ורוב היוזמות מתחילות היום מהמקומות הפרטיים. האתגרים של הנגב והגליל דומים בחלקם, אך יש גם הרבה את ־ גרים שונים. הגליל נמצא היום בדליפה של הגירה שלילית, הנגב הצליח לבלום להגירה חיובית. הגליל יותר רחוק ויקר, הנגב יותר קרוב ופחות יקר. בנגב ברור מאוד שבאר

שלום שטרית: "מחירי הדירות בנהריה הם כשליש מהמרכז. התושבים גם נהנים מהטבות מס משמעותיות, מיסוי עירוני נמוך ומערכת חינוך מפותחת"

כך ציפי גרונשטיין, מנהלת אגף שותפויות בעמותת איילים. "אנחנו יוצרים כוח חלוץ שמשתקע בנגב והגליל, וזה מוכיח עצמו בכל מיני מקומות - כרמים, טללים, שיזף, שדה בוקר, עין השלושה. היום מבינים שהצעיר הישראלי הולך למשימה של יישוב הנגב והגליל בעיניים מפוכחות מאוד. להציע להם להגיע לשיכון בערים - זה לא רלוונטי. מי שרוצה לעבור, רוצה שגם יהיה ערך מוסף, וחלק מזה המרחבים. במובן הזה גם הקורונה

שבע זה מרכז, וכמה שהוא גדול, רובו מרוכז במקום אחד. בגליל, עד כמה שהוא לכאורה קטן יותר, הוא מפוזר מאוד. כיום הגליל פקוק מאוד, כי יש בו פי שניים תושבים מאשר בנגב על רבע מהשטח. אף אחד לא התכונן לפיצוץ האוכלוסין הזה. התופעות שהתחילו בגוש דן כבר הגיעו לגליל, כי אף אחד לא בנה היטב את גוש דן, ואף אחד לא התכונן טוב בנגב ובגליל. אנחנו מתחילים לראות התייקרות של דיור ושל מחיה, ואם פעם היתרון של

- יום שישי, ח' בכסלו תשפ"ג 02 .12 .22 | י ד י ע ו ת ה נ ד ל " ן | 92