ידיעות הנדל"ן

"אין סינרגיה בין השרים. בממשלות הקודמות השרים היו מתואמים, עשו דברים יחד, התייעצו. עכשיו אפילו את קבינט הדיור לא כינסו. זה מדאיג מאוד. לפחות אני יכול להגיד שהפקידות הבכירה עובדת"

לא מעט עסקאות קומבינציה בשוק שמת י נהלות כל הזמן. גם התחדשות עירונית זה סוג של קומבינציה. השוק יודע איך לפעול כך, לא ממציאים כאן משהו חדש. זה קורה. אנחנו לא מכניסים את הענף לאזור דמדו י מים, זה די פשוט לניהול ולתפעול, רק צריך לקבל החלטה. זה הכול". דיור בר השגה, תשתיות ופריפריה סרוגו מציין עוד כמה דברים שיש לטפל בהם בהקדם האפשרי, וכל אחד מהם דחוף. הוא מתחיל עם נקודה כואבת של חלק גדול מקבלני הביצוע – תשתיות: "הנפגעים המ י שמעותיים והמרכזיים מהריבית הם קבלני התשתיות והבנייה הציבורית. צריך להבין שהענף פועל כך שקבלן ביצוע מממן הכול מכיסו עד אבן הדרך הראשונה, ואז הוא . זה אומר 120 מקבל את התשלום בשוטף שהוא צריך להמשיך לממן עוד תקופה. במציאות כזו - רק החזקים והגדולים שור י דים. הקטנים והבינוניים לא יכולים לשרוד. אי אפשר להמשיך כך. הגענו לקצה היכו י לת. החשב הכללי וגם הרשויות המקומיות חייבים להתייחס לקבלני הביצוע כמו בתקופה הקורונה. אז הייתה סכנה ברורה ומיידית – ואז עשו משהו. אותו הדבר היום. מזמינות העבודה חייבות לתת הקלות והט י בות - אחרת יהיו קריסות של קבלנים, ואז לא יהיו פרויקטים. על־פי נתונים שקיבלנו, ה � קבלנים שיוצאים מ 400 בשנה רגילה יש 600 שוק, וזה כנראה עומד לעלות עכשיו ל־ . זו עלייה מסוכנת מאוד. מזמיני 700 או העבודה חייבים להבין שזו תקופה קשה, וזה הזמן לתמוך בקבלנים". סרוגו מדבר גם על הצורך בדיור בר השגה, גם בפרויקטים, אבל גם בהגדרות שנכון להיום אינן בנמצא. ומתייחס גם להתחדשות עירונית בפריפריה: "אין שום הגדרה לדיור בר השגה. בכל העולם קושרים את הזכאות למדד סוציו־אקונומי, זה הפרמטר המש י מעות שקובע מי זכאי. לרוב אלה אנשים 30% שההוצאה שלהם על דיור גבוהה מ־ מההכנסה. הרשויות המקומיות צריכות להיכנס לזה וגם כאן צריך תמריצים. היום לבנות דיור להשכרה זה לא כלכלי. המדינה צריכה לבחון את העניין הזה ולספק פתרו י נות. אותו הדבר נכון להתחדשות עירונית בפריפריה. המדינה הקימה קרן לעידוד הת י חדשות עירונית, אבל התקציב קטן מדי. זו אלף 800 טיפה בים. צריך שינוי מסיבי. יש דירות רק באזורים המועדים לפורענות. אלו היקפים אדירים. לכן קרן לא תספיק. וזה לא רק מגורים, ישנם גם מבני הציבור ובתי ספר, המון מבנים שזקוקים לטיפול. צריך להש י קיע כמה מיליארדים בנושא הזה. זה אפשרי. אם תהיה רעידת אדמה, ותהיה בסוף – עלות השיקום היא אדירה שלא נדבר על פגיעה  בחיי אדם".

ראול סרוגו. צילום: אילן בשור

לא נתקלנו במצב כזה. הם חייבים להתעשת. שר האוצר אומר לי שהם מבינים המצב, שהם נכנסים לדיוני עומק והם יתייעצו איתנו. אני מקווה מאוד שזה המצב". במקביל סרוגו, המיומן בפעילות מול גורמי ממשלה, מודאג מתופעה נוספת בחודשים האחרונים - היעדר שיתוף פעולה בין המ י שרדים השונים: "אין סינרגיה בין השרים. בממשלות הקודמות השרים היו מתואמים, עשו דברים יחד, התייעצו. עכשיו אפילו את קבינט הדיור לא כינסו. זה מדאיג מאוד. לפחות אני יכול להגיד שהפקידות הבכי י רה עובדת - מינהל התכנון, רשות מקרקעי ישראל, אגף תקציבים, הרשות להתחדשות עירונית. אבל מדיניות של שרים? אני לא רואה את שיתוף הפעולה בתחום הזה". לעבור לעסקאות קומבינציה המצב הקשה בענף, ובמשק בכלל, גורר הרבה טרוניות ותלונות, אבל סרוגו יודע שבלי פתרונות הדברים לא יתקדמו. בה י תאחדות בוני הארץ הציעו בשנה שעברה לממשלה תוכנית שהייתה עשויה, לשיט י תם, לשנות את המצב. אבל דבר לא נעשה. כעת הם מגיעים עם שורה של פתרונות נו י ספים, שאותם מפרט סרוגו: "בשנה שעברה הצענו עסקת חבילה, שכללה שיווק מסיבי

של קרקע על ידי המדינה ובנייה מסיבית של הקבלנים יחד עם הרשויות המקומיות. אנחנו עדיין חושבים שזה נדרש, אבל היום נדרש עדכון שלה על רקע השינוי בריבית וגם בשל העובדה שמערכת היחסים עם הרשויות המקומיות בעייתית. אנחנו מצי י עים לממשלה לעבוד מולנו, הקבלנים, כדי שייצאו בהתחלות בנייה בצורה מסיבית. היזמים מבחינתם מסתכלים קדימה. אם הם יראו התחלה של תמריץ, נניח משהו שיכול לגרום לשינוי מומנטום בשוק, הם ירצו להיות על העגלה ולא בחוץ. לכן זה יכול לעבוד. אני מדבר על כמה צעדים: דבר רא י שון הייתי מוריד את מס הרכישה על דירה להשקעה כדי להוריד את מחירי השכירות שמשפיעים על המדד והאינפלציה. הכוונה להוריד למה שהיה לפני ההעלאות - במקום נניח, או להשוות 4% לרדת ל־ 10% עד 8% לרוכשי דירה יחידה. זה צעד מתבקש ויש לעשותו מייד. צעד נוסף הוא להוריד את לאפס לתקופה 6% מס הרכישה על קרקע מ־ . ויש עוד צעד 2024 מוגבלת, נניח עד סוף משמעותי מול הקבלנים – לשנות את שיטת המכרזים. לעבור לעסקאות קומבינציה עם הקבלנים, במקום מכרזי מחיר מטרה שנכ י שלים. הרעיון הוא שהמדינה תקבל דירות במקום כסף. אם המדינה מוכרת קרקע דירות, היא תקבל תמורה לא בכסף, 100 ל־

י � דירות. דירות במקום כסף. הד 40 אלא בי רות לא יגיעו עכשיו, אלא עוד שלוש שנים, ואת הדירות הללו המדינה תוכל לייעד למחיר מטרה למשל או למה שתרצה. היא תוכל למכור אותן בהגרלות לדיירים ולקבל את הכסף. הכי חשוב זה שהמדינה לא תפסיד כאן כסף, היא פשוט תדחה את מועד קבלת הכסף בשלוש שנים. היא יכולה גם לייעד אותן למשל לשכירות ארוכת טווח, ולמכור אותן נניח לקרנות הריט. יש כאן הרבה אפ י שרויות. באוצר כל הזמן אומרים שהמדינה לא צריכה להחזיק דירות, ושהיא לא יוד י עת לנהל אותן. זה טיעון שהרבה פעמים מופנה לסוגיית הדיור הציבורי. אבל אני לא אומר להם להחזיק את הדירות – הרעיון הוא למכור אותן. גם אם המדינה תמכור על־פי תשואה מתאימה לשכירות, למשל, עדיין התמורה של המדינה תהיה גבוהה. ליזמים זה טוב, כי את הכסף הם לא משלמים - הם נותנים שירותי בנייה". היות שמדובר במכרז ללא תשלום על הק ־ רקע, איך יכריעו מי מהקבלנים יזכה? "שיעור הקומבינציה בהצעה של היזמים או הקבלנים יקבע מי הזוכה. כלומר מי שיציע יותר דירות. זה כדאי יותר למדינה וגם ליז י מים. זה יכול להיות גיים צ'יינג'ר. הצענו את זה בעבר לאגף תקציבים, שלא שללו את זה, אבל גם לא קיבלו או קידמו את זה. יש היום

25 | י ד י ע ו ת ה נ ד ל " ן | - יום שישי, כ" ז בסיון תשפ"ג 16.06.23