ידיעות הנגב 24.11.23

בשבת השחורה ב ו ע ת השלום התנפצה ב ו ע ת השלום התנפצה

"עלינו לבחור בין שלום לכיבוש". עו"ד חליל אלעמור

"בשבעה באוקטובר המדינה נעלמה, כאילו איננה". הודא אבו עובייד

ספק רב תושבת לקייה, הודא אבו עובייד, פעילה בפורום דו–קיום בנגב

השלום יבוא אחרי הקטסטרופה תושב הכפר הבלתי עו"ד חליל אלעמור, מוכר אלסרה, חבר מזכירות פורום דו–קיום בנגב, איש חינוך ובעל אורחן "יש לי חבר מהמרכז שנהניתי לשוחח ולהתווכח איתו על מצבנו המדיני וסיכויי השלום בין ישראל לפלסטינים. הוא תמיד אמר שלא ישתנה מצבנו עד שנפנים שלא יהיה שלום עם הכיבוש. עלינו לבחור בין שלום לכיבוש. אם נחליט, הדרך משם תהיה יותר קלה. 'זה נוח לנו המצב הזה, לגלגל את הסכסוך עד אין קץ", הוא אמר לי. "עד מתי זה יימשך', תהיתי. 'עד שתיפול עלינו קטסטרופה', הוא ענה לי. שבוע לאחר השבת השחורה והמתקפה האכזרית של חמאס, הוא התקשר וביקש לרדת דרומה כדי להתאוורר באוהל האירוח שלנו ולשוחח על המצב. שאלתי לדעתו לגבי מה שקרה ויקרה אחרי שנקבור את הנרצחים, נטפל בפצועים ונשחרר את החטופים. הרי הקטסטרופה שדיבר עליה כבר קרתה. 'לא ידידי', הוא אמר לי, 'זה לא מספיק לנו. אנחנו עם עקשן והפלסטינים עוד יותר. התרגלנו לדם הזה. צריך משהו יותר מגעיל כדי שנתחיל לפעול למען השלום'. גערתי בו. 'אולי תתחיל להיות אופטימי כמוני', עניתי לו, 'ותאמין שמתוך הקטסטרופה יצמחו השלום, האהבה והאמפתיה לסבלו של האחר, כי את כל הרוע כבר ניסינו'. הוא נד בראשו בביטול כשפסע לכיוון הרכב. פתאום הוא הסתובב ופנה אליי: 'אתה צודק. אולי, די, מספיק. הגיע זמן שלום'".

"באותה שבת בשבעה באוקטובר נהרגו שבעה אנשים תושבי הכפרים הבלתי מוכרים כתוצאה מנפילת רקטות קסאם על כפריהם. שישה מההרוגים היו ילדים. תמיד התאמצנו להסביר למקבלי ההחלטות שהמחסור בהכרה ובתש־ תיות הוא בלתי נסבל, במיוחד במצבי חירום. ראינו זאת במלחמות השו־ נות עם רצועת עזה, וראינו זאת גם בקורונה, כאשר כל הילדים, אזרחי ישראל, עברו ללמוד אונליין, אך לילדי הכפרים לא הייתה גישה לחינוך שווה בגלל היעדרות הקליטה הסלולארית בכפרים. בשבעה באוקטובר המדינה נעלמה, כאילו איננה. ארבעת הילדים ממשפחת אלקורעאן יכלו אולי להיות עוד בחיים אם היה להם בית מתו־ כנן ובנוי כחוק שיש בו ממ"ד בכפר שבו הם גרים. אולי הם היו בחיים אילו הייתה דרך סלולה עד למקום מגוריהם והאמבולנסים היו יכולים להגיע אליהם מהר. התקווה שלי לעתיד היא בראש ובראשונה הכרה בכפרים הבלתי מו־ כרים בנגב. זו דרישה שאין מנוס ממנה, במיוחד לאחר אירועי השבעה באוקטובר. באשר ליחסים עם רצועת עזה, תמיד עקבתי אחרי מה שקורה שם. מי יכול לצאת דרך מעבר ארז ומי לא. תמיד ייחלתי לפגוש את חבריי שגרים ברצועה, את משפחותיהם. אולי גם לאכול גלידה בגלידה קאזם, הגלידה המפורסמת בעיר עזה. היום אני בספק רב אם מתישהו זה יקרה".

צילום פרטי | הודה אבו עובייד מפגינה בבאר־שבע

צילום: יורם פרץ | חליל אלעמור בהפגנה

"התקווה שלי לעתיד היא בראש ובראשונה הכרה בכפרים הבלתי מוכרים בנגב. זו דרישה שאין מנוס ממנה, במיוחד לאחר אירועי השבעה באוקטובר"

"מתוך הקטסטרופה יצמחו השלום, האהבה והאמפתיה לסבלו של האחר, כי את כל הרוע כבר ניסינו"

24.11.2023 ˆ ידיעות הנגב 36