ידיעות הנגב 5.1.24

מחסור בעובדים זרים ‰ הוזלת מחיר המים ‰ קידום תוצרת חקלאית ‰ מניעת ייבוא מטורקיה ‰ ומתן הפיצויים על נזקי המלחמה ‰ בזמן שהחקלאים בנגב ובעוטף נלחמים על פרנסתם וחייהם, הם מתמודדים עם בעיות רבות וחוששים מקריסה: "המדינה חייבת לסייע לנו, אחרת החקלאות תדעך" "המדינה תומכת באויבים במקום בחקלאים"

מדינה במלחמה

זקוקים להצלה

צילום פרטי | נועם הרשטיק

צילום: חיים הורנשטיין | מאיר יפרח

צילום פרטי | גלעד הונוולד

עודד בר־מאיר

מאז שהוא זוכר את עצמו, מאיר יפרח קשור לעבודת האדמה. יפרח ), תושב מושב אוהד שבמועצה 76(

נועם הרשטיק: "אמנם דובר איתי על מתווה פיצויים, אך עד כה לא ברור לי מה הביטוי המעשי שלו"

"בחודש הראשון של המלחמה", מספר גלעד הונוולד, מרכז ענף האבוקדו בקיבוצו בשנתיים האחרונות, "אי אפשר היה להיכנס למטע, לא התאפשר לנו לקטוף את היבו־ לים וגם לא לבצע טיפולים שונים במטע. גם העצים וגם ציוד ההשקייה בשטח נפגעו קשות כתוצאה מנפילות של רקטות בשטח המטע. גם מיסוך שביצע הצבא מנע מאיתנו להשקות אוטומטית את השטח במשך ימים רבים". נכון להשבוע, שלושה חודשים מאז פרצה המלחמה, כבר יש הערכת נזקים? "קודם כל, מעבר לנזקים בשטח, ספג־ נו מכה קשה עם הירצחם של שני עובדים זרים, תאילנדי ונפאלי, שעבדו איתנו במטע האבוקדו, באותה שבת שחורה. זה כאב עצום. הנזקים בשטח הם לטווח ארוך. הע־ צים, כאמור, נפגעו קשות לא רק מנפילות הרקטות אלא גם מחוסר טיפול, וזה משפיע גם על יבולי המטע לשנה הבאה". כיצד מתמודדים עם המציאות המלחמ־ תית? "תחילה היו לנו מתנדבים שהגיעו לעזור, וכעת יש לנו שני עובדים ממלאווי ושני בני קיבוץ שעובדים איתנו. אנחנו בשגרת חירום". סוגיית ייבוא תוצרת חקלאית מחו"ל משפיעה עליכם? "עיקר התוצרת שלנו היא לשוק המקומי. סוגיית הייבוא משפיעה עלינו, כאשר תו־ צרת חקלאית לא מיוצאת לחו"ל מסיבות שונות והיא מועברת לשוק המקומי, או אז גדל ההיצע של האבוקדו האורגני, המחירים יורדים וזה משפיע על ההכנסות שלנו". מה לגבי מתווה הפיצויים? מאיר יפרח: "זו בושה וחרפה מצד המדינה שמאפשרת ייבוא של עגבניות או כל תוצרת חקלאית אחרת מטורקיה"

את נושא העובדים הזרים, את סוגיית הוז־ לת המים, את חשיפת המוצרים החקלאיים לייבוא מתחרה, ולשחרר תקציבים לטובת החקלאים, וכמובן, מתן הפיצויים על נזקי המלחמה. בינתיים, הכל עומד". סוגיית ייבוא מוצרים חקלאיים מחו"ל לא נותנת מנוח ליפרח. "הציבור מצביע ברג־ ליים", מציין יפרח, "החוק החדש לקביעת סימון על תוצרת חקלאית מקומית הוא מבורך, ואני מקווה שהציבור ירכוש רק תו־ צרת ישראלית". בינתיים, רשתות השיווק מייבאות עגב־ ניות, למשל, מטורקיה? "זו בושה וחרפה מצד המדינה שמאפשרת ייבוא של עגבניות או כל תוצרת חקלאית אחרת מטורקיה. איפה זה נשמע שמדינה מאפשרת ייבוא ממדינה שתומכת באויביה? זה פשוט לא מתקבל על הדעת. יש מספיק תוצרת מקומית בשווקים. אנחנו יכולים לספק את הדרישות בשוק גם ללא ייבוא, אבל צריך לתת לנו תנאים נאותים לכך ולא לדגול במדיניות של חיסול החקלאות המ־ קומית". מכה קשה מטע האבוקדו של קיבוץ עלומים, שבמו־ עצה האזורית שדות נגב, ממוקם כשלושה ק"מ מגדר המערכת עם רצועת עזה, לא הרחק מקיבוץ נחל עוז. המטע, שמשתרע על דונם, הוא על טהרת החקלאות 200 שטח של האורגנית. בשל קרבתו של המטע לאזור הלחימה, נאסר על עובדי המטע להיכנס לשטח בחודש הראשון של המלחמה, לאחר שהשטח הוגדר כשטח צבאי סגור. גלעד הנוולד: "העצים וגם ציוד ההשקייה בשטח נפגעו קשות כתוצאה מנפילות של רקטות בשטח המטע"

האזורית אשכול, שנמנה על מייסדיו, הוא דונם של עגבניות, 350 בעל משק חקלאי בן חצילים ופלפלים אותו הוא מטפח זה עש־ רות שנים. שנה מכהן כמזכיר 20 יפרח, שלמעלה מ־ ארגון מגדלי ירקות ומשמש כיו"ר ענף הירקות במועצת הצמחים, לא זוכר תקופה כה קשה לענף החקלאות, בכלל, ולחק־ לאים, בפרט, כמו זו שנכפתה עלינו בשבעה באוקטובר. הוא כבר חווה לא מעט מאבקים למען החקלאים ולהצלת החקלאות בארץ, אך ימים קשים כאלה כמו בשלושה החוד־ שים האחרונים הוא לא זוכר. אין עובדים "לא מעט משקים חקלאיים", הוא מציין, "יחוסלו וייסגרו בגלל המלחמה. אנחנו נמ־ צאים במציאות שלא הכרנו קודם. אני מעריך שכעשרים אחוז מהמשקים החקלאיים ייס־ גרו. אנחנו נמצאים במציאות קשה ביותר". כיצד זה בא לידי ביטוי בימים האלה? "הבעיה העיקרית היא כוח אדם. זה לא סוד, שהעובדים הזרים, שהועסקו במשקים החקלאיים עזבו אותנו מיד עם פרוץ המל־ חמה והחקלאים נותרו ללא ידיים עובדות. זו תקופה של אסיף התוצרת החקלאית ושל טיפולים שוטפים, ובאין ידיים עובדות, יש מצב שתוצרת נרקבת בשדה ולא משווקת וגם לא כל הטיפולים מתבצעים במועד. זאת ועוד, עקב המצב הביטחוני, היו ימים שנא־ סר עלינו לצאת לשטח כדי לעבוד. המדינה חייבת לסייע לנו, אחרת החקלאות תדעך". המדינה לא מסייעת בימים קשים כאלה? "המדינה חייבת לשנות דיסקט. האזור אחוז מהתוצרת החקלאית 80 שלנו מספק כ־ לשווקים במדינת ישראל. אנחנו אסם הת־ בואה של המדינה. אם החקלאים כאן בא־ זור שלנו יפלו, המשמעות ברורה. יש לנו הוצאות אדירות והמדינה חייבת להסדיר

ק"מ 0-4 "אנחנו ממוקמים בטווח של מגדר המערכת עם רצועת עזה ואנחנו אמו־ רים לקבל פיצויים על הנזקים שנגרמו ונג־ רמים לנו. זה בטיפול". בזכות המתנדבים מזה שבע שנים מגדל נועם הרשטיק, תושב בני נצרים שבפתחת שלום, אננס, ליצ'י, פטאייה ומנגו, במשק החקלאי שלו דונם. 150 שמשתרע על שטח של "החודש הראשון של המלחמה", הוא מספר, "פגש אותנו ברמה השיווקית. לא היתה אז דרישה לאננס, ושיווקתי את התוצרת שלנו באופן ישיר. עכשיו זה כבר יותר מסודר. הבעיה החריפה מבחינתנו בחודש השני של המלחמה, כאשר העובדים הזרים עזבו ומתוך חמישה עובדים שהיו לי, נשאר לי רק עובד אחד. בסוף השבוע האחרון הגיעו אליי שני עובדים מסרילנקה וגם כמה מתנדבים, וזה משפר את המצב". כיצד מתמודדים במציאות הזו? "מתארגנים עם העובדים החדשים והם כבר עובדים, 7-8 התחילו לעבוד. אנחנו צריכים ויש לי כיום רק שלושה, זה כמובן משפיע על תפעול המשק. המתנדבים, בעיקר צעירים שהגיעו מארצות הברית, מפצים על המחסור בכוח אדם. אנחנו גם מתמודדים עם ייבוא של אננס מחו"ל. זה לא סיפור חדש שיש ייבוא בהיקף רב של אננס. ברור שזה פוגע בנו". אם בנושא הפיצוי עסקינן, הרשטיק גם מציין כי "אמנם דובר איתי על מתווה פי־ צויים, אך עד כה לא ברור לי מה הביטוי המ־ עשי שלו. הגשתי בקשה לפיצוי ואני עדיין ממתין לתשובות".

5.1.2024 ˆ ידיעות הנגב 22