ידיעות אחרונות 7 ימים

: גיא מורד איור

אותי אם יש לי איזה ניסיון קודם בתכנות או פיתוח. צחקתי ואמרתי לו: בוודאי, ידידי, מה נראה לך? ברור שאין לי שום דבר כזה. קלוד כתב: "במקרה כזה, הצעתי הכנה היא להתייעץ גם עם איש פיתוח מקצועי". אמרתי לו: שמע, קלוד חביבי, דולר, והמינימום שאני 17 אני שילמתי פה מצפה לו בתמורה הוא שאתה תבנה לי את האפליקציה הארורה, אז תתחיל לעבוד או שאני קורא לאמסטרדמסקי. קלוד נכנע. הוא שאל ערימת שאלות מפרכת לגבי איך הייתי רוצה את האפליקציה שלי (בגדול, מידיום־וול), ואז כתב פרומפט ארוך ויפה ואמר לי לקחת ולדחוף אותו, כלומר להעתיק אותו ," L ovable ולהדביק באיזה אתר בשם " שעקרונית שייך לו, ושם הם כבר יבנו לי את זה בשנייה, סמוך על סמוך. הלכתי לאתר ההוא, הדבקתי את דולר 20 הפרומפט ומיד התבקשתי לשלם דמי מנוי. חזרתי לקלוד ואמרתי לו: אתה צוחק עליי? קלוד אמר: עזוב את זה, הם ”, תן B olt גנבים ורמאים. לך לאתר בשם “ להם חמישה דולר – זה יספיק להם לחיים שלמים – והם יבנו לך את זה בשנייה. . שמתי חמישייה. B olt הלכתי ל־ הדבקתי את הפרומפט. לחצתי, ובאמת לא חלפו יותר מארבע דקות, והאפליקציה שלי הייתה מוכנה! היא כמעט עבדה, כל מה שהיה חסר זה רק עוד תיבה נוספת במסך הכניסה ועוד איזה קשקוש או שניים או עשרה, ולכן ביקשתי שיוסיפו רק עוד את זה, ונאמר לי מיד שאין בעיה, פשוט אזלו כל הקרדיטים שלי ואם אני יכול רק לשים פה עוד חמישה דולר, זה ממש יקדם אותנו! בשלב הזה הבנתי שני דברים חשובים: קודם כל, שהאנושות לא באמת צריכה אפליקציה שתסרוק בשבילה תפריטי ייין במסעדות. ושנית, שאני בפאקינג קזינו בווגאס שרק גורר אותי לשים עוד דולר ועוד אחד בתוך המכונה תוך הבטחה שממש תכף, בדולר הבא, אני מביא את הג'קפוט. תהיתי איך ממשיכים מכאן ואם להיכנע ולשלם, או פשוט להיכנע ולא לשלם, אבל אז, מתוך המכונה, שמעתי קול מוכר. היה זה קולו הסדוק, הזקן, מוכה היגון, של מנחם בגין, חוזר שוב ושוב על מילותיו האלמותיות: "איני יכול עוד". ההתגלות הזו שינתה את חיי, לפחות לשעה הקרובה. לחצתי על האיקס – ואז איקסים בצידי עוד ועוד טאבים 23 על עוד פתוחים בדפדפן – וקמתי משולחן העבודה והלכתי להכין ארוחת בוקר לילדים. "חבל", שמעתי בראשי פתאום גם את קולו של אמסטרדמסקי הזקן, "אם לא היית כזה קוויטר, יכולת, במקום להכין להם ארוחת

עצמי שאין לי כוח ללכת היום לאימון. ה־ , כמובן, עומד לשנות את כל זה – ואם AI לא את זה אז משהו אחר לגמרי – ועדיף להיות מוכנים! שמעתי השבוע איזה פודקאסט שבו לא AI אמר מישהו חכם שכל העסק עם ברור לאנשים פשוטים כמוני, מכיוון שכל ההמצאות הענקיות הקודמות שלנו – נניח חשמל, נניח מסילות רכבת – היו מאוד ברורות מלכתחילה לכל הדיוט. כלומר: ברגע שראיתם רכבת נוסעת על מסילה הבנתם בדיוק מה הדבר הזה עושה: משנע סחורות ובני אדם מנקודה לנקודה ביעילות חסרת תקדים. ברגע שראיתם נורה נדלקת הבנתם מה החשמל הזה עושה: נותן אור בלחיצת כפתור. , לעומתם, לא עושה דבר אחד AI אבל ה־ מסוים וקל לתפיסה. הוא עושה משהו קצת אחר עבור כל משתמש. הוא עושה מיליון דברים מדהימים עבור אנשים מסוימים, וקרוב לכלום עבור אחרים, ולכן אנשים נוטים, לפעמים, שלא להשתכנע או להיות ספקנים או – ברוב המקרים – פשוט מפוחדים, כי הדבר הזה עלול לקחת להם או לילדיהם את העבודה, ולכו תדעו מה עוד הוא יעשה.

בוקר, פשוט לתכנת להם אחת", אבל אז נתתי לקול השני שבראשי – זה של בגין – לענות לו דברים כהווייתם: "איני יכול עוד". מה הבנתי מכל זה? שתשמעו, האנושות באמת זינקה בשבועיים האחרונים זינוק קוואנטי וכולנו יכולים עכשיו לבנות כל דבר באמצעות פקודת טקסט פשוטה, פתיחת טרמינל, הדבקת קוד, התקנת נוד, מעבר לבולט, תשלום סכומי כסף הולכים ומצטברים והקשבה לבגין הפנימי שבתוכנו. אני, כמובן, מגזים; כלומר, אני ממש לא מגזים בתיאור המקרה, אבל אני מכיר מספיק אנשים שבאמת עובדים – כלומר עבדו – בהייטק, ועכשיו הם יושבים עם כותב AI רגליים על השולחן בזמן שה־ בשבילם קוד במהירות של פי מאה, מה שמאפשר לבוס שלהם להנחית עליהם פי מאה משימות ואז לאיים לפטר אותם אם לא יספיקו להשלים אותן – וגם אם כן – ובאמת שהחיים של כולנו לא יחזרו להיות מה שהיו. מצד שני, מתי הם אי פעם חזרו להיות מה שהיו? הכל מתקדם כל הזמן, חוץ ממני, ומדי יום אני עדיין מוציא את הכלבה, בוהה בישיש עם הפיליפינית, ומצטער בשביל

אני מבין את זה, אבל לא חש מאוים. ברור לי שאני מסתכל על הדבר שאחריו שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר, אבל בואו, לפחות כל עוד מישהו יצטרך לתת נוד כדי שהדבר בכלל יעבוד, כנראה שלילדים שלנו עדיין תהיה עבודה. וגם לנו, כי באמת שהדבר לא זז בלי נודים רבים מצד גורם אנושי. ונכון, כל העניין עם תכנות די נגמר ונפתר לצמיתות, ומהנדסי תוכנה הם עכשיו העבדים האלה ששימשו כחותרים בספינות גדולות עד שהגיע מנוע הקיטור והפך אותם למובטלים, אבל בואו נסתכל על הצד החיובי; זה יפנה להם המון זמן לחשוב מה לבנות במקום לעסוק בבנייה עצמה, וקצת כמו עם הכתב – שהיה שמור למעטים עד שהגיע הדפוס והפך אותו לנחלת הכלל – כולנו נוכל לחשוב ולבנות כל הזמן, ובסוף, ידידיי, בסוף נגיע למצב שלא נצטרך לבחור בעצמנו יין במסעדה בכלל. או במילים אחרות: תעירו אותי כשבאמת אפשר יהיה פשוט לבקש מקלוד משהו, ללחוץעל אנטר, ולקבל. עד אז, אתם לגמרי מוזמנים להסתובב באיזו סביבת פיתוח, כנראה באזור הרצליה פיתוח, בזמן שאני אמשיך להסתובב פה עם הכלבה בגינה. × תקראו לי כשמשהו זז, כן?

קלוד עלה כמו ג'יני מהבקבוק, שאל מה ברצוני, ואמרתי לו: אפשר לבנות אפליקציה? משהו שיאפשר לאנשים לסרוק את תפריט היינות האימתני במסעדה ולקבל המלצה חד–משמעית מה, לעזאזל, לקחת . טעים ולא יקר) 2 . . זול 1( מהרשימה, בהתחשב בהעדפות היין הידועות מראש שלהם

27. 02 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 16