ידיעות אחרונות 7 ימים

צילום: שלו שלום

“המגזר מדבר בקול אחד”. הפגנה נגד הגיוס לצה”ל

תקיפה באיראן, קליטה של עליות מסיביות ועוד, אבל היא לא ניסתה אף פעם לגייס את החרדים באמת. הניסיונות לגייס אותם עד עכשיו היו פתטיים. כל הניסיונות לשילוב חרדים, בשלל מיזמים, נכשלים. למה? כי החרדים לא רוצים להשתלב. להשתלב זה אומר לא להיות חרדים". × × × עניין ה"השתלבות" של החרדים בחברה, בצבא, באקדמיה הוא הנושא שרוזנר נהנה במיוחד לחבוט בו. מי לא מכיר את הכתבות על חרדים שמתגייסים ולומדים במסגרת מיוחדת כזאת או אחרת? אני עצמי עשיתי כמה כתבות כאלה, והאמת שהיה מרגש. למרות הכעס הברור, אני מאוד מחבב חרדים. לפי רוזנר, מדובר בבלוף שהציבור הכללי מספר לעצמו כדי להימנע מעימות. "השתלבות חרדים", כותב רוזנר, "זה אוקסימורון. סתירה פנימית. חרדים משולבים זה כמו גבוהים נמוכים". ובמקום אחר: "ההשתלבות היא חלום. השאלה אם היא חלום מציאותי". זה לא חלום. ראיתי בעיניי. למה לשפוך מים קרים? "אתה, כמו רוב הציבור, רוצה שהבעיה תיפתר בלי מאמץ ובלי צורך בעימות. אבל בסוף צריך להסתכל על המציאות. בשנתיים־שלוש האחרונות יצאה שורה של מחקרים דרמטיים, בהם המחקרים המצוינים של ד"ר מיכאל שראל מפורום קהלת - וזה טוב שמחקר כזה שנה. אתה רואה 30 , 20 בא מהימין. אתה חוזר אחורה מה הבטיחו, מה קוים ומבין שכלום לא קורה - זו פשוט הזיה. איפה ההבטחות ואיפה החיים? ברגע מסוים צריך להתעורר, להסתכל על הדבר ולהבין שהוא לא קורה, ושהוא גם לא יקרה מעצמו. ואז לשאול את השאלה האמיתית: האם זה תהליך שאנחנו רוצים שיקרה? "תסתכל על כמה כרעיים השענו את התקוות ל"שינוי בחברה החרדית". פעם אמרנו האינטרנט ישנה את החברה החרדית. אחרי זה אמרנו שנשים חרדיות שיוצאות לעבודה ישנו את החברה החרדית. אחר כך אמרנו שהסמארטפונים ישנו את החברה החרדית. כל פעם נאחזים באיזה שביב של אופציה - , אני מסתכל אחורה 2026 וזה לא קורה. אנחנו בשנת - השנה שבה בגין פרץ לגמרי את מספר 1977 לשנת שנה: הייתה ועדת טל, חוק 50 הלא־מתגייסים - כמעט קצת קיצץ בקצבאות ילדים, 2003 טל, נתניהו שב־ והיו מדרגות והיו מכסות, ומה שאתה רוצה - אבל בסוף לא קרה כלום. האתגר רק גדל ונהיה יותר קשה". ונניח שהמדינה תחליט פתאום שהיא רוצה. אתה ועד היום המדינה לא 50־ מראה בספר איך משנות ה עשתה שום דבר אמיתי בנושא, למעט הקמת עוד

ועוד ועדות, חיקוק חוקים וביטולם וחוזר חלילה. מה יגרום לי ולך לחשוב שמשהו ישתנה הפעם? באוקטובר. האתגר החרדי הוא מסוג האתגרים 7 " שהכי קשה להתמודד איתם כי כמעט אף פעם אין רגע של משבר ברור שמחייב אותך לפתור את באוקטובר היה משבר כזה, הפעם הראשונה 7 הבעיה. שנתקלנו במשבר שאולי יוציא את הציבור הישראלי מהאדישות שלו. אנחנו בעיצומה של ההזדמנות הכי גדולה שהייתה ושאולי תהיה לנו להתמודד עם הדבר הזה. חווינו מציאות של האויב על הגדרות, של איום על ישראל, של צה"ל מתוח על כמה חזיתות - לא כתרגיל, באש חיה - ראינו מול עינינו מה המשמעות של האתגר הזה בזירה הביטחונית, וראינו מה קרה: כלום. החרדים לא יצאו מהישיבות. לא התגייסו. המספרים היו מגוחכים. זאת האמת". זה הפתיע אותך, כמי שמתעסק בחברה החרדית

"אגב היחס לחרדים. כן, זה יחס מתעדף (כך, עני חרדי מקבל מהמדינה יותר מעני לא־חרדי, ומשק בית חרדי נהנה מהטבה כלכלית של מעל פי חמישה ממשק בית יהודי לא־חרדי במימון תחבורה ציבורית. לצד רשימה ארוכה של הטבות, תקציבים, קצבאות והעדפות נוספות שמופיעה בספר, ד"פ) אבל הוא גם יחס מפלה: גם מטפח וגם מקפח. כשהמדינה מדברת איתך אבל לא עם יצחק מאלעד, היא מפקירה אותו לשלטון העסקנים שלו, מונעת ממנו להגשים את עצמו. אלה אזרחי המדינה, למה מתייחסים אליהם כאל עדר?" חרדים מקבלים הרבה יחסית כי הם עניים. מה רע בזה? "אם מדינת ישראל הייתה תומכת בהם כי היא מדינת רווחה, שמטרתה לתמוך בקבוצות עניות ולאפשר להן לצאת ממעגל העוני, מילא. אבל זה לא המצב. המדינה לא מנסה לחלץ את החרדים ממצב של עוני. גם בקרב ערבים בישראל ובקרב עולים חדשים מבוגרים יש שיעור לא מבוטל של עניים והמדינה תומכת בהם (פחות מכפי שהיא תומכת בחרדים, אבל תומכת), ההבדל הוא שהחרדים זו קבוצה שהמדינה פועלת כדי להחזיק במצב של עוני. זו הבחנה חשובה. מדובר בקהילה שנתמכת כדרך חיים". אפשר לפרק אתהקונסטרוקציהשתיארתבלעדיהם? "לדעתי אי־אפשר לעשות את זה איתם, אלא רק בלעדיהם. אני לא בעד לתקוע אצבעות בעיניים בכוונה, אני בעד לנהל שיח, להסביר, לנסות להכיל את האירוע. אבל האמת, איבדתי עניין וטעם בדיאלוג עם "המגזר" החרדי - בדיאלוג עם חרדים תמיד יש לי עניין. הם רוצים לשמר את הקונסטרוקציה, ואני רוצה לפרק אותה. אין פה עמק השווה, אבל לרוב הישראלי אין ברירה אלא לעשות את זה. לא מדובר באירוע זניח, זה עניין דרמטי שיכריע איך ישראל תיראה בעתיד. אולי יותר משאלת איראן ולא פחות מהסוגיה הפלסטינית. אני רוצה לייצר תחושת דחיפות. היה הרבה יותר פשוט לחשוב על האתגר הזה כשהחברה החרדית הייתה חמישה או שבעה אחוזים מהאוכלוסייה, ויהיה הרבה יותר קשה לחשוב עליה כשהחרדים יהיו אחוז מהאוכלוסייה". 30 או 25 כנראה. אבל אתה כותב בעצמך שהפתרון הזה, חילון החברה החרדית, הוא רעיון שיעורר הרבה מאוד התנגדות ומחלוקת, משלל טעמים - מאילוצים פוליטיים ועד היחס הסנטימנטלי לחברה החרדית, שלפיו הם 'היהודים האמיתיים' לכאורה, או לכל הפחות “האחים שלנו". איך זה יקרה? "מדינת ישראל כבר הוכיחה שכשהיא רוצה יש לה את הכוחות להתמודד עם פרויקטים גדולים ומסובכים; להקים את דימונה, מפעל התפלת המים,

מדינת ישראל הקימה את המגזר החרדי, מתחזקת אותו, שומרת עליו. אנחנו לקחנו את הברזלים, חיברנו את הברגים ובנינו את השלד הזה שעומד יציב, אז עכשיו אנחנו מצפים מאנשים שגרים בתוך הבניין שבנינו לפרק אותו מרצונם? זה לא יקרה"

הרבה זמן? "לא הפתיע אותי בכלל. גם כשבשבועות הראשונים מתחילת המלחמה היה מין דיבור של 'הנה, החרדים מגיעים לבקו"ם', היה ברור לי שזו פסאדה. אני חושב שהחברה הישראלית טולטלה מזה, אתה רואה שהכנסת מתקשה להעביר חוק פטור. היא מתקשה כי אנשים עם מצפון מבינים שזה לא צחוק עכשיו, אתה לא יכול לספר יותר סיפורים". ועם כל זה, אתה רואה איזושהי הנהגה פוליטית נכנסת בזה בכל הכוח? "כן. אני רואה הנהגה פוליטית מסוימת שזיהתה שיש פה אירוע. לא רק באופוזיציה. אני מסתכל על יולי אדלשטיין, שמאוד לא אהבתי את הצעת חוק הפטור שלו, חשבתי שהיא רכה מדי - ואפילו אותה כמובן לא עלה על דעתם של החרדים לקבל - ואני רואה שהוא עבר תהליך של התפכחות ביחס לעמדה החרדית. כנ"ל גם השר סופר מהציונות הדתית. אפשר לזהות ניצנים של הבנה שהדבר הזה לא יכול יותר לעבוד. זה הרגע האחרון במובן זה שעכשיו יש

27. 02 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 36