ידיעות אחרונות 7 ימים

סמדר פרי, ברלין

“כשיש הזדמנות למחות, הנשים תמיד יגיעו ראשונות". הפגנות באיראן השבוע

“ברגע שיש הזדמנות למחות, הן תמיד יגיעו ראשונות. כרגע, השם היחיד שמוזכר לטובה בהפגנות הוא זה של בן השאה, מוחמד ריזא פהלוי, אבל יש לי רושם שיועצי טראמפ כבר סימנו גם דמות אחרת, שנמצאת עכשיו בתוך איראן. אף אחד, כמובן, לא יודע במי מדובר. זה לא סוד שברגע שתיחשף זהותו, הוא יישרף על המקום וידאגו להעלים אותו לנצח. ככה זה עובד אצל משמרות המהפכה”. יש הפעם סיכוי להפלת המשטר, לדעתך? “בינתיים משמרות המהפכה מפגינים נאמנות מלאה למשטר, אבל הכל יכול להשתנות ברגע הנכון, אם זה יגיע”.

"בכלא האיראני קודם כל אונסים אותך, ורק אז נותנים לך מדים" במקום לצעוד על שטיחים אדומים ולהתאחד עם משפחתה, נעצרה נרגס מוחמדי, זוכת פרס נובל לשלום, בטהרן ונשלחה שוב למאסר. סמדר פרי פגשה בברלין את חברותיה שנמלטו מאיראן, וסיפרו על פעילת זכויות האדם האמיצה שמסרבת להיכנע, על סיכויי ההצלחה של המחאה המתחדשת ועל הגיבורות שממשיכות לצאת לרחובות, למרות האכזריות הבלתי נסבלת של השלטונות כשהיא דורשת להסיר את חובת עטיית הצ'דור (סוג של רעלה כבדה) על ראשן. השלטונות מצידם המשיכו להזהיר את מוחמדי "לא לחצות את הגבולות" תוך שהם מעבירים מסר דומה לבני משפחתה ומאיימים כי "אם היא תמשיך להתעקש, נעצור אותה". ואכן, כשמוחמדי החריפה עוד יותר את הטונים במאמריה, היא נעצרה פעמיים באשמת הסתה ואחיה חמיד ריזא זומן לתחנת המשטרה. אבל מוחמדי לא נרתעה ולא הפסיקה לכתוב. היא המשיכה לפרסם מאמרים בשבועונים נוספים, תמיד על זכויות האזרח ומעמד הנשים, עד שאותם עיתונים נסגרו בהוראת השלטונות. פגשה את העיתונאי תאגי רחמני 1999 ב־ שנים, גם הוא מתנגד 15 המבוגר ממנה ב־ שנה במצטבר, 14 משטר שישב בכלא ונישאה לו כעבור תקופה קצרה. השניים הביאו לעולם תאומים, בן ובת בשם עלי וקיאנה, שגם התייצבו במקום אמם לקבל את פרס נובל, שהוענק לה כשהייתה שוב בכלא. להגיע לבקר אותה שם, מחשש שייעצר, ושני ילדיה מנועים לפי שעה מכניסה לאיראן. יהיה עליהם להמתין שנתיים נוספות אחרי הגלות, עד שיוכלו לבדוק אם מוחמדי תקבל אישור יציאה מאיראן או לקוות שהשלטון האכזרי ייפול סוף סוף ושערי בתי הסוהר ייפתחו. × × × ימי האבל על עשרות 40 השבוע, בתום אלפי המפגינים שנרצחו בגל המחאות ברחבי איראן, התחדשו גם המהומות בקמפוסים הגדולים. צילומי עימותים בין כוחות הבטחון לבין המפגינים – ללא שימוש בנשק תועדו באוניברסיטת ט ראן, במכון ל דעים מדויקים באוניברסיטת אל-אמיר אל-כביר, במכון שריף לטכנולוגיה ובאוניברסיטה לתעשיה ומסחר, כולן בטהראן. גם במשהד היו הפגנות, ובסרטון שהופץ ברשתות החברתיות נראים הסטודנטים כשהם צועקים במקהלה “המנהיג הרוצח” ו”מוות לדיקטטור”, כשהכוונה לשליט העליון, עלי חמינאי, ונושאים את דגלי "האריה והשמש", סמלה של איראן שלפני המהפכה הפעם, פרט למצב הכלכלי הקשה והמיאוס משלטון האייתוללות, מתודלקים המפגינים בתקווה לשיתוף פעולה עם כוחות הצבא האמריקאים. בינתיים, בדיוק כמונו, מדווחת ס’, הם עסוקים בנסיונות לברר מה רוצה טראמפ והאם הוא מתכנן לתת אות לתקיפה בימים הקרובים או להמשיך לדשדש בביצה הטובענית של המשא ומתן עם טהראן. "שיידע שהאיראנים פיקחים מאוד, ויוכלו לסובב אותו על האצבע", היא מזהירה. הרמאדן, היא אומרת, רק החריף את המצב, הגרוע גם ככה. “הבעיה היא מה מיליון בני אדם שלא זוכים 90 עושים עם למנעמי השלטון וליתרונות כלכליים. שימי לב איך שולחנות האיפטר (הארוחה המפסקת היומית, בערב הצום) ברמדאן העמוסים בדרך כלל, כמעט ריקים מבשר ועופות. אצל רוב התושבים, בני המעמד הבינוני, תמצאי היום רק ירקות ופירות ומעט גבינות”. לאור הנסיבות, חרג השליט המסתתר חמינאי ממנהגו ולא אירח אח"מים מקומיים לסעודת האיפטאר. גם בנו אמצעי, מוג’תבא, מי שסומן בעבר כיורש פוטנציאלי, ירד למחתרת, ומתחבא מתחת לפני האדמה. רגע לפני שנעלם מעל פני האדמה, דווח ב”ניו יורק טיימס” כי חמינאי הספיק למנות את עלי לריג'אני מקורבו ליורש, למקרה שארצות הברית או ישראל יצליחו להתנקש בחייו. בכך בוצעה עקיפה חדה של הנשיא, מסעוד פזשכיאן, שנודע עד כה כמספר שתיים בהיררכית השלטון.

27. 02 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 42 עוד כסטודנטית נהגה מוחמדי לפרסם מאמרים על זכויות נשים בשבועון "אל פיאם", מעין גרסה איראנית ל"לאשה", כלל אחרי ביקור ההורים, להוביל אותך בעיניים קשורות לחדר סגור או לחצר הכלא. כאן ייחרץ גורלך - או שיוציאו אותך להורג, או שיעשו הצגה כאילו מוציאים אותך להורג וברגע האחרון יחזירו אותך לתא, עד הפעם הבאה. זה סוג של שעשוע סדיסטי שפיתחו שומרי הכלא". × × × למשפחה 1972 נרג'ס מוחמדי נולדה ב־ מהמעמד הבינוני במחוז זנג'אן, המרוחק ק"מ מצפון מערב לטהרן. שם, בכלא 200 המקומי, שהתנאים בו ידועים כקשים במיוחד, היא גם צפויה לבלות את שבע וחצי השנים הקרובות. אביה, עלי, נפטר לפני שנתיים בגיל , כשהייתה בכלא. מוחמדי לא קיבלה 90 היתר להשתתף בהלווייתו. אחיה הבכור, חמיד ריזא מוחמד, הוא מי שמטפל היום בענייניה ואחראי לקשר עם העיתונאים הזרים, ארגוני זכויות אדם, מוסדות נשיאות ווועדת פרס נובל שחוזרת ושולחת כל מספר חודשים לשלטונות איראן דרישה לשחרר אותה "כי היא פועלת למען דמוקרטיה, ערך נעלה וחשוב". בתום לימודיה בבית ספר תיכון לבנות בזנג'אן נרשמה לאוניברסיטת האימאם חומייני במחוז קזווין, שם למדה פיזיקה והוסמכה כמהנדסת. כבר אז הייתה אחת ממייסדות ארגון המחאה הסטודנטיאלי "תשאקול", והחלה לנהל דיונים על זכויות אדם ולצאת להפגנות. במקביל, חברה לארגון סטודנטים נוסף שעסק בטיפוס על ההרים הגבוהים של איראן, עד שנאסר עליה להמשיך לעסוק בפעילות הספורטיבית, מחשש שתסחוף אחריה לקבוצת המחאה גם את חבריה המטפסים. למרות הטרדות השלטונות, מוחמדי המשיכה בפעילות אנטי־ממסדית ואף נעצרה פעמיים במהלך הלימודים, אחרי שמנהלי האוניברסיטה הלשינו עליה לשלטונות.

לפני כעשר שנים הגיעו השלטונות לרחמני, ודרשו ממנו להוציא את ילדיו מאיראן “כדי שלא יבולע להם”. בתחילה הוא מחה, וביקש להישאר ולהמתין לשחרורה של אשתו, אלא שמוחמדי התעקשה שיעזוב איתם מיד, “למען בטחון הילדים”. באחד מביקוריו הנדירים בכלא, היא הזכירה לו שבמידה וייעצר התאומים יועברו לחזקת קרובת משפחה, “וזה רע מאד לילדים קטנים, ששני הוריהם נמצאים מאחורי סורג ובריח”. מוחמדי עוד הספיקה להיפרד מילדיה ובעלה, שהשתקעו בפריז ולא התראו מאז. א’ חברתה של מוחמדי נזכרת איך ביקרה את התאומים בני החמש, בעוד הוריהם מרצים מאסר. “זה לא נורמלי ששני ההורים שלהם יושבים בכלא ואין לילדים הקטנים כתף להניח עליה את הראש ולבכות על הגורל האומלל שלהם”, סיפרה. כרגע, אין ממש צפי לאיחוד משפחתי. גם לאחר שתשתחרר, אמורה מוחמדי לצאת לגלות פנימית באיראן, בעיר חוסף, השוכנת באזור כפרי דליל תושבים שתנאי המחיה בו קשים. בעלה לא יוכל

"כשאסירה חדשה נכנסת לתא, מתלכדת סביבה מיד קבוצת ותיקות ומלווה אותה בעדינות", מספרת א'. "היא מגיעה תמיד בפנים חיוורים ועיניים שטופות בכי. אם לרוע מזלה היא גם צעירה ויפה, יקראו לה בהמשך ל'שיחה' אצל הסוהרים שם היא תיאנס שוב ושוב"

כל זה לא מעורר הרבה תקווה אצל תקי רחמני בעלה של מוחמדי, שמתקשה לראות את היום שבו יוכלו להיפגש. כרגע, היא אמורה לרצות שבע וחצי שנות מאסר, ואחריהן שנתיים וחצי של גלות מדברית בחוסף הנידחת. הטלפון לא יוחזר לה וגם המחשב. גם בתום עונש ההגליה הפנימית, נאסר על מוחמדי לטוס לחו”ל למשך שנתיים נוספות, בעוד על ילדיה התאומים נאסר לחזור לאיראן ובעלה חושש מעונש המאסר התלוי ועומד נגדו במולדת. "רק חילופי שלטון אמיתיים יוכלו לפתור את

האסלאמית. בידיעה שהממשל האמריקני מפעיל מצלמות מהאוויר, כוחות הביטחון נמנעו הפעם מהרג מפגינים והמעצרים הבודדים התבצעו הרחק מהקמפוסים. במקביל, השלטונות שוב מערימים קשיים בהפעלת רשת הטלפונים והרשתות החברתיות. א’, בוגרת כלא אוין, מספרת לי שאחיה משתתף בהפגנות באחת האוניברסיטאות באיראן. "יש להם קבוצה קבועה של סטודנטים וסטודנטיות כמובן, כי הנשים אצלנו לא מוכנות לוותר”, היא מדגישה.