ידיעות אחרונות 7 ימים

“הנשים הן תמיד הראשונות למחות". הפגנות נגד המשטר באיראן מול ועידת האו"ם בז'נווה

הוא זה של בן השאה, מוחמד רזא פהלווי, אבל יש לי רושם שיועצי טראמפ כבר סימנו גם דמות אחרת, שנמצאת עכשיו בתוך איראן. אף אחד, כמובן, לא יודע במי מדובר. זה לא סוד שברגע שתיחשף זהותו, הוא יישרף על המקום וידאגו להעלים אותו לנצח. ככה זה עובד אצל משמרות המהפכה”. יש הפעם סיכוי להפלת המשטר, לדעתך? “בינתיים משמרות המהפכה מפגינים נאמנות מלאה למשטר, אבל הכל יכול להשתנות ברגע הנכון, אם זה יגיע”. הפעם, פרט למצב הכלכלי הקשה ולמיאוס משלטון האייתוללות, מתודלקים המפגינים גם בתקווה לשיתוף פעולה עם כוחות הצבא האמריקאים. בינתיים, בדיוק כמונו, מדווחת ס’, הם עסוקים בניסיונות לברר מה רוצה טראמפ, ואם הוא מתכנן לתת אות לתקיפה בימים הקרובים או להמשיך לדשדש בביצה הטובענית של המשא ומתן עם טהרן. "שיידע שהאיראנים פיקחים מאוד, ויוכלו לסובב אותו על האצבע", היא מזהירה. הרמדאן, היא אומרת, רק החריף את המצב, הגרוע גם כך. “הבעיה היא מה מיליון בני אדם שלא זוכים 90 עושים עם למנעמי השלטון וליתרונות כלכליים. שימי לב איך שולחנות האיפטאר (הארוחה המפסקת היומית, בערב הצום) ברמדאן, העמוסים בדרך כלל, כמעט ריקים עכשיו מבשר ומעופות. אצל רוב התושבים, בני המעמד הבינוני, תמצאי היום רק ירקות ופירות ומעט גבינות”. לאור הנסיבות, חרג השליט המסתתר חמינאי ממנהגו ולא אירח אח"מים מקומיים לסעודת האיפטאר. גם בנו האמצעי, מוג’תבא, מי שסומן בעבר כיורש פוטנציאלי, ירד למחתרת, ומתחבא מתחת לפני האדמה. רגע לפני שנעלם מעל פני האדמה, דווח ב”ניו יורק טיימס” כי חמינאי הספיק למנות את עלי לריג'אני מקורבו ליורש, למקרה שארצות־הברית או ישראל יצליחו להתנקש בחייו. בכך בוצעה עקיפה חדה של הנשיא, מסעוד פזשכיאן, שנודע עד כה כמספר שתיים בהיררכיית השלטון. כל זה לא מעורר הרבה תקווה אצל טאגי רחמני, בעלה של מוחמדי, שמתקשה

צילום: איי־אף־פי

מוחמדי "לא לחצות את הגבולות", תוך שהם מעבירים מסר דומה לבני משפחתה ומאיימים כי "אם היא תמשיך להתעקש, נעצור אותה". ואכן, כשמוחמדי החריפה עוד יותר את הטונים במאמריה, היא נעצרה פעמיים באשמת הסתה, ואחיה חמיד רזא זומן לתחנת המשטרה. אבל מוחמדי לא נרתעה ולא הפסיקה לכתוב. היא המשיכה לפרסם מאמרים בשבועונים נוספים, תמיד על זכויות האזרח ומעמד הנשים, עד שהעיתונים 1999 נסגרו בהוראת השלטונות. ב־ פגשה את העיתונאי טאגי רחמני המבוגר שנים, גם הוא מתנגד משטר 13 ממנה ב־ שנה במצטבר, ונישאה 14 שישב בכלא לו כעבור תקופה קצרה. השניים הביאו לעולם תאומים, בן ובת בשם עלי וקיאנה, שהתייצבו במקום אמם לקבל את פרס נובל, שהוענק לה כשהייתה בכלא. לפני כעשר שנים הגיעו השלטונות לרחמני, ודרשו ממנו להוציא את ילדיו מאיראן “כדי שלא יבולע להם”. בתחילה הוא ביקש להישאר למרות הכל באיראן ולהמתין לשחרורה של אשתו, אלא שמוחמדי התעקשה שיעזוב איתם מיד, “למען ביטחון הילדים”. באחד מביקוריו הנדירים בכלא, הזכירה לו שאם ייעצר, התאומים יועברו לחזקת קרובת משפחה, “וזה רע מאוד לילדים קטנים, ששני הוריהם נמצאים מאחורי סורג ובריח”. מוחמדי עוד הספיקה להיפרד מילדיה ומבעלה, שהשתקעו בפריז ולא פגשו בה מאז. א’, חברתה של מוחמדי, נזכרת איך ביקרה את התאומים כשהיו בני חמש, בעוד הוריהם מרצים מאסר. “זה לא נורמלי ששני ההורים שלהם יושבים בכלא, ואין לילדים הקטנים האלה כתף להניח עליה את הראש ולבכות על הגורל האומלל שלהם”, סיפרה. כאמור, אין כרגע צפי לאיחוד משפחתי. גם לאחר שתשתחרר אמורה מוחמדי לצאת לגלות פנימית באיראן, בעיר חוסף, השוכנת באזור כפרי דליל באוכלוסייה שתנאי המחיה בו קשים. בעלה לא יוכל להגיע לבקר אותה שם, מחשש שייעצר, ושני ילדיה מנועים לפי שעה מכניסה לאיראן. יהיה עליהם

להמתין שנתיים נוספות אחרי הגלות, עד שיוכלו לבדוק אם מוחמדי תקבל אישור יציאה מאיראן ‑ או לקוות שהשלטון האכזרי ייפול סוף־סוף ושערי בתי הסוהר ייפתחו. × × × ימי האבל על עשרות 40 השבוע, בתום אלפי המפגינים שנרצחו בגל המחאות ברחבי איראן, התחדשו גם המהומות בקמפוסים הגדולים. צילומי עימותים בין כוחות הביטחון לבין המפגינים, ללא שימוש בנשק, תועדו באוניברסיטת טהרן, במכון למדעים מדויקים באוניברסיטת אמיר כביר לטכנולוגיה, באוניברסיטת שריף לטכנולוגיה ובאוניברסיטה לתעשייה ומסחר, כולן בטהרן. גם במשהד היו הפגנות, ובסרטון שהופץ ברשתות החברתיות נראים הסטודנטים כשהם צועקים במקהלה “המנהיג הרוצח” ו”מוות לדיקטטור”, כשהכוונה לשליט העליון, עלי חמינאי, ונושאים את דגלי "האריה והשמש", סמלה של איראן שלפני המהפכה האיסלאמית. בידיעה שהממשל האמריקאי מפעיל מצלמות מהאוויר,

קשורות לחדר סגור או לחצר הכלא. כאן ייחרץ גורלך - או שיוציאו אותך להורג, או שיעשו הצגה כאילו מוציאים אותך להורג וברגע האחרון יחזירו אותך לתא, עד הפעם הבאה. זה סוג של שעשוע סדיסטי שפיתחו שומרי הכלא". × × × למשפחה 1972 נרגס מוחמדי נולדה ב־ מהמעמד הבינוני במחוז זנג'אן, המרוחק ק"מ מטהרן, מצפון־מערב לבירה. 200 שם, בכלא המקומי, שהתנאים בו ידועים כקשים במיוחד, היא גם צפויה לבלות את שבע וחצי השנים הקרובות. אביה, עלי, נפטר לפני שנתיים בגיל , כשהייתה בכלא. מוחמדי לא קיבלה 90 היתר להשתתף בהלווייה. אחיה הבכור, חמיד רזא מוחמדי, הוא מי שמטפל היום בענייניה ואחראי על הקשר עם העיתונאים הזרים, ארגוני זכויות האדם וועדת פרס נובל, שחוזרת ושולחת כל מספר חודשים לשלטונות איראן דרישה לשחרר אותה בזכות "פעילותה למען הדמוקרטיה, ערך נעלה וחשוב". בתוםלימודיהבביתהספרתיכון לבנות בזנג'אן נרשמה מוחמדי לאוניברסיטת האימאם חומייני במחוז קזווין, שם למדה פיזיקה והוסמכה כמהנדסת. כבר אז הייתה אחת ממייסדות ארגון המחאה הסטודנטיאלי "תשאקול", והחלה לנהל דיונים על זכויות אדם ולצאת להפגנות. במקביל חברה לארגון סטודנטים נוסף שעסק בטיפוס על ההרים הגבוהים של איראן, עד שנאסר עליה להמשיך לעסוק בפעילות הספורטיבית, מחשש שתסחוף אחריה לקבוצת המחאה גם את חבריה המטפסים. למרות הטרדות השלטונות, מוחמדי המשיכה בפעילות אנטי־ממסדית ואף נעצרה פעמיים במהלך הלימודים, אחרי שמנהלי האוניברסיטה הלשינו עליה לשלטונות. עוד כסטודנטית נהגה מוחמדי לפרסם מאמרים על זכויות נשים בשבועון "פיאם א־הג’אר", מעין גרסה איראניתל"לאשה", כשהיא דורשת להסיר את חובת עטיית הצ'אדור (סוג של רעלה כבדה) על ראשן. השלטונות מצידם המשיכו להזהיר את

"כשאסירה חדשה נכנסת לתא, מתלכדת סביבה מיד קבוצת ותיקות ומלווה אותה בעדינות", מספרת א'. "היא מגיעה תמיד בפנים חיוורים ועיניים שטופות בכי. אם לרוע מזלה היא גם צעירה ויפה, יקראו לה בהמשך ל'שיחה' אצל הסוהרים, שם היא תיאנס שוב ושוב"

כוחות הביטחון נמנעו הפעם מהרג מפגינים, והמעצרים הבודדים התבצעו הרחק מהקמפוסים. במקביל, השלטונות שוב מערימים קשיים על הפעלת רשת הטלפונים והרשתות החברתיות. א’, בוגרת כלא אווין, מספרת לי על הדינמיקה של המחאה באוניברסיטאות באיראן. "יש קבוצה קבועה של סטודנטים וסטודנטיות כמובן, כי הנשים אצלנו לא מוכנות לוותר”, היא מדגישה. “ברגע שיש הזדמנות למחות, הן תמיד יגיעו ראשונות. כרגע, השםהיחידשמוזכרלטובהבהפגנות

לראות את היום שבו יוכלו להיפגש, אחרי המאסר הממושך ואחרי הגלות המדברית בחוסף הנידחת. גם בתום עונש ההגליה הפנימית, נאסר על מוחמדי לטוס לחו”ל למשך שנתיים נוספות, בעוד על ילדיה התאומים נאסר לחזור לאיראן ובעלה חושש מעונש המאסר התלוי ועומד נגדו במולדת. "רק חילופי שלטון אמיתיים יוכלו לפתור את הבעיה", אומרת א’ חברתה בקול רווי × מדמעות. tuvav@netvision.net.il

27. 02 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 46