ידיעות אחרונות 7 ימים

“המוזיקה מצילה אותי". אטיה בהופעה

אחרי כמה ימים

אותי מהמיון הביתה עם אנטיביוטיקה. עובר יום, כלום לא משתנה. עוד התקפים ועוד התקפים. ואני רק במיטה. וכל מי שסביבי גם לא מבין מה קורה, הראש כאילו מתפוצץ לי ואני מתחיל לבכות". מה עושים? "חברה מציעה ללכת לבית חולים אחר, ואנחנו נוסעים לתל השומר. הרופא במיון אומר לי 'למה באת רק עכשיו?', ואני מסביר להם שהייתי כבר בבית חולים אחר ושחררו אותי. וישר צועקים שם 'סי־טי דחוף, דחוף, תכניסו אותו לסי־ טי'. ואז עושים עוד אחד ועוד אחד. ואני בטירוף של כאבים, וההתקפים נהיים יותר תכופים. ואחרי הסי־טי הרופאה באה ואומרת לי 'אנחנו כרגע חושדים במשהו, ואם זה מה שאנחנו חושדים שזה, אז כאב הראש שאתה חווה זה כאב הראש הכי חזק שידוע ברפואה'. אחרי כמה זמן היא באה ואומרת לי . ואני אין לי RCVS שאבחנו אותי עם מושג אפילו מה זה. היא אומרת שלא ידוע למה, אבל כל כלי הדם במוח שלי התכווצו, והדם שמנסה להגיע למוח לא מצליח כמעט לעבור שם, כי הכול נורא־ נורא מכווץ. ומכאן לחץ הדם הנורא גבוה. ומה קורה כשיש משהו נורא צר ומשהו נורא חזק שרוצה לעבור? היא הסבירה שיכולים להיות נימים שיתפוצצו, ואני מבין שאני בסכנה של דימום מוחי ואז בעצם - חפשו אותי. מאשפזים אותי, ובינתיים יש נון־סטופ אזעקות. בכל גל של כאב, עם האזעקה ברקע, במרחב מוגן צפוף במיון, אני מרגיש שזהו, אולי תכף הכל בראש מתפוצץ וזה הסוף. אלה ימים שרצים כמו סרט". הוא מאושפז בבית החולים שמפונה כולו לחניון. "פינו אותי עם אמבולנס לקומה מינוס ארבע, אני רואה חניון עם אוהלים ענקיים, שם לב שמובילים אותי למחלקת שבץ מוחי, ולא מבין מה הקשר ביני לבין זה. לא הבנתי על מה מדברים איתי. פתאום מאשפזים אותי במחלקת שבץ מוחי באוהל עם עוד שישה אנשים, וכל הזמן יש את הכאבים האלה". ואיך מסבירים את זה? "הרופאים עשו לי שיחה ואמרו לי 'בדרך כלל הדבר הזה קורה לנשים בלידה, משהו הורמונלי והלחץ עם הלידה עצמה, אבל לא נראה לנו שילדת. אז תגיד את האמת, היית בזמן האחרון באיזושהי מסיבה ועשית סמים קשים או משהו כזה?', ואני אומר להם שלא. 'אתה מעשן הרבה וויד? כי זה גם עלול לגרום לדבר הזה ספציפית', אבל אני לא מעשן בכלל. אני מנסה להבין עם הרופאה מה השתנה בחיים שלי, ואני אומר שהתחלתי לקחת איזה כדור לכאבים לא מזמן, ומסתבר שבאותיות הקטנות כתוב

בבית החולים אומרים לי, 'אין מה לעשות יותר. אתה צריך ללכת הביתה ולא לעשות שום דבר שעלול לגרום לעליית לחץ דם. אסור לך להיות בלחץ, אסור לך לריב עם אף אחד, כי כל התקף כזה לך תדע איך הוא ייגמר'. חודש של פחד אלוהים"

הראש יורדים. עשיתי שוב סי־טי, וזה נעלם כאילו לא היה. אולי הייתי צריך לשים לזה לב, שהכדור ההוא היה כחול". × × × לא סתם זה הרגיש לאטיה שמישהו הוריד אותו לחניון של החיים. כי לפני זה הוא היה על גג העולם. הלהקה חגגה שנה בהופעה עם אביתר בנאי וברי 20 סחרוף, שמלווים אותה עוד מאז תקופת השיקום שלו. הם עשו סולד־אאוט, וכל הכרטיסים נמכרו חודש קודם. "האולם מפוצץ בקהל מכל הגלגולים שלנו, כאלה מההתחלה, כאלה צעירים שגילו אותנו בצבא, כאלה שגילו אותנו אחרי שהשמיעו את 'יסמין' באח הגדול, דתיים־ לאומיים, שזה קהל שהצטרף בדרך. עברנו הרבה, התחלנו כמה שנקרא רוק אלטרנטיבי, פרצנו קצת למיינסטרים ואז נהיינו יותר אינדי". שתי סגירות מעגל, עם בנאי ועם סחרוף, הטעינו אותו בשביל כל מה שעבר לא הרבה אחר כך. "אביתר אמר לי 'אנחנו שומעים אתכם כל הזמן בבית, באוטו'. ומה? אביתר בנאי שומע אותי? הסתבר שכשהבן שלו היה באיזו תקופה לא פשוטה, הוא הביא את השירים הביתה ואמר להם 'ככה אני מרגיש, תקשיבו'. הם היו שומעים את השירים בנסיעות. לפני שנה הייתי עם אביתר בנאי באוזניים. 20 במיטה, בבית חולים, בלילה, בלופים. עם השיר 'מתנות' בעיקר. אביתר הגיע לבית חולים לבקר אותי אחרי שהתקשרו אליו ואמרו שיש מישהו צעיר שנפצע. הוא הגיע בלי רעש, בלי 'אכפת לך שיצלמו את זה לאינסטגרם?', פשוט בא עם הגיטרה. וישבנו וניגנו. שנה המנהלת שלנו 20 "למופע של ה־

התקשרה אליו, והוא ישר אמר 'אני בא' ולא דיבר על כסף, ובא גם לחזרות. בבאלנס תפסתי את הרגע הזה והייתה סגירת מעגל מטורפת. כאילו, מה? מה? לא הייתי מאמין, כששכבתי על המיטה והבן אדם בא לעודד אותי, שיום אחד נופיע ביחד, הוא שר שירים שלך, אתה שר שירים שלו, והקהל שר עם שנינו". גם ברי סחרוף הוא מהאנשים שהאמינו ב"פיל הכחול" עוד מההתחלה. "בשיקום התקשרו גם לברי, והיינו קצת חוצפנים ואמרנו לו שיש לנו כמה שירים ואולי נשמיע לו? והחמוד הזה, אחרי שהמפגש נגמר, יצר קשר עם אחי ואמר לו, 'שומע, סגרתי לכם אולפן להקליט את השירים. שירים מדהימים, תלכו תקליטו, עליי, רק תגיעו לאולפן’. באותו זמן בכלל היה אסור לי היה לצאת מבית החולים. אסור לי לשבת, הייתי עוד במיטה. וברי סחרוף סגר 19 ומצד שני אתה בן לך ולחברים שלך אולפן, ואתה לא רואה בעיניים בכלל. הזמנו אמבולנס, עלינו עליו כולנו ונסענו לאולפן, שם הקלטנו את השירים הראשונים של הפיל הכחול, בזכות ברי. כשראיתי אותו נכנס לחדר בחזרות התרגשתי כמו ילד". × × × בהופעה הראשונה שלהם אחרי ההתאוששות מהדרמה הרפואית האח ־ רונה, מוצאי שבת של ולנטיינז ברדי ־ בנמל תל־אביב, יש הרבה צעירים 3 נג עם נשק על לבוש אזרחי וסנדלי שורש, שנה הצעירים 20 ומבוגרים שהיו לפני האלה. בין השירים מספר אטיה על הט ־ לטלה הרפואית, כפאנץ' קומי. "הלהקה התפרקה, ואני המשכתי לעשות מוזיקה ולהוציא אותה, אבל

שם באוהל חמישה ימים. לא יכול לצאת בכל רגע, אני עם כיסא גלגלים ולך תעלה עכשיו מהחניון". אותו חוסר האונים של אז, של השיקום ?18 בגיל "זה עשה לי פלאשבק לתקופה ההיא, שאני מאושפז על מיטה ופתאום כולם מבקרים ובאים והולכים. השנה הזאת בבית לוינשטיין נתפסת אצלי כאחת השנים הכי יפות שהיו לי בחיים, וגם עכשיו כשהתאשפזתי, יש איזשהו קסם בבית חולים, מלא אנשים הכי רנדומליים בעולם ששמים ביחד והם במצב דומה לשלך, ויש שם איזה בסיס למשהו מאוד אנושי ויפה, ותמיד מצחיק לי שם בטירוף". וזה גם כי אתה עדיין לא מעכל עד הסוף מה קורה לך. "כן, ההבנה שכל גל כזה של כאב יכול להיות הסוף. והחרדה, כפרה עליה, לא מוסיפה שום דבר טוב. אחרי כמה ימים אומרים לי 'טוב, אנחנו משחררים אותך, אין מה לעשות יותר. מה, אתה רוצה להישאר פה לחצי שנה עכשיו? אתה צריך ללכת הביתה ולא לעשות שום דבר שעלול לגרום לעליית לחץ דם. אסור לך להיות בלחץ, אסור לך לריב עם אף אחד, לא לעשות פיזיותרפיה, לא לעבוד אם זה מלחיץ. אתה לא עושה כלום עכשיו, כי כל התקף כזה לך תדע איך הוא ייגמר'. וככה שחררו אותי הביתה. היה חודש של פחד אלוהים. מישהי כתבה לי אחרי שפרסמתי על זה פוסט שהחברה הכי טובה שלה מתה מזה שלושה שבועות קודם, תוך מעט זמן מהאבחנה. זה מטלטל כל כך. החרדה מתה להשתלט על הכל, ואני מדחיק לגמרי, עד שלאט־לאט כאבי

צילומים: עודד אנגל, ענת מוסברג

על אפס פסיק אפס אחוז של סיכוי לתופעה הזו. זו אזהרה שיש כנראה גם באקמול, אבל מי מתייחס. הפסקתי את הכדור עוד קודם כי הייתה לי תחושת בטן לא טובה לגביו, וכנראה שזה מה שהציל אותי, ואם לא הייתי מפסיק איתו, מי יודע. הביאו לי כדורים שמרחיבים לחץ דם, ואני

“התרגשתי כמו ילד". ברי סחרוף

27. 02 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 50