ידיעות אחרונות 7 ימים

סגירת מעגל מרגשת". בהופעה עם אביתר בנאי “

בלי שהיו הופעות במשך תקופה ארוכה. נכנסנו לאיזה לופ כזה של חיים רגילים, שאחד עובד באיזו מסעדה והשני הולך ולומד תואר, ואין את הדבר הזה שלנו. גם בסך הכול אנחנו להקה די מוזרה, כאילו אנחנו חברים שמנגנים, שזה דבר כל כך ישן. אין להקות בנים, זה לא קורה יותר. אין להקות בכלל. הגל האחרון של להקות זה היה ‘התקווה שש', אנחנו, 'בית הבובות', 'סינרגיה', 'מוניקה סקס', היו מלא להקות ואז הפסיקו לקום כאלה. אצלנו זה היה כל כך פריפריאלי, כמה חברים שהכירו בים, אחד מנגן על תופים, אחד על בס, אחד שר קצת". מה שחיבר אותם היה ההלם החד מהתפנית שהחיים יכולים לקחת ברגע אחד. "הלהקה נוצרה סביב השיקום. היינו עוד קודם מנגנים קצת ביחד שירים של אחרים, אבל באשפוז זו הייתה הפעם הראשונה שכתבתי שיר. במבט לאחור זה היה כזה חמוד. כמה ילדים שרוצים למצוא מה לעשות עם החיים אחרי המכה הזאת. גם לי לקח הרבה זמן להבין שלא רק אני עברתי טלטלה, אלא גם החברים והמשפחה וההורים". באוקטובר, מספר המאזינים 7 מאז ה־ לשירי הפיל הכחול הוכפל פי חמישה. "בעיקר שירים מהאלבומים האחרונים, היותר שקטים. הדבר שהכי הסביר לי את זה, זה הנתון שספוטיפיי שולחים לאמנים של 'באיזו שעה הכי הרבה מאזינים לשירים שלך'. אז לפיל הכחול מאזינים הכי הרבה בין שתיים לשלוש בלילה. אז אתה מבין שאתה תופס בן אדם לבד. והוא לא ישן איפה שהוא נמצא, וכנראה אתה מלווה אותו שם באיזשהו רגע". אתם פחות להקה של גוד וייבס. "אלו לא שירים ששמים כשנכנסים לאוטו ורוצים לצחוק כולם ביחד ולשיר. בגלל זה כנראה גם הדרך שלהם להגיע לאנשים הייתה יותר איטית. כי כשיש שיר כיפי נכנסים חמישה חבר'ה לאוטו, ובום, חמישה אנשים מכירים את זה. ופה זה כזה אישי, ומישהו אחד מספר על השיר למישהו שהוא מרגיש אליו מאוד קרוב, וככה זה קרה, בלי ששמנו לב. כשחזרנו להופיע, אנחנו מגיעים להופעה הראשונה עם שירים שבחיים לא שרנו על במה, ומהשיר הראשון עד האחרון, אלף איש שרים איתנו מילה במילה. הייתי בשוק. אנחנו גם לא מופיעים הרבה, זה "לאחד יש פאב, לאחר בית ספר למוזיקה, לאחד הייתה מסעדה. המוזיקה היא אצל כולנו תחביב שיצא משליטה. בהתחלה אחרי הפציעה שלי היה איזשהו רצון מאוד־מאוד חזק להצליח, בגלל תחושה שליוותה אותי שרק בגלל הסיפור שלי הדבר הזה של הלהקה מצליח. הייתה לי אש בגוף לנסות להצליח בלי הקונטקסט הזה של מה שקרה לי, גם אם זה אומר לעשות דברים מחוץ למוזיקה ולהצליח בהם מאוד. היום, אחרי כל כך הרבה שנים, זה ברור שהשירים האלה רצים ואוהבים אותם, ואני כועס על עצמי שהיו לי בכלל מחשבות כאלה. איזה בזבוז של זמן ואנרגיה". × × × באמצע ההופעה ברדינג עולה וינו, גם חלק מהכיף שלנו". מה אתם עושים היום?

להופיע. אמרתי לכולם שאם אני חוזר להופיע, זה רק במקומות נגישים. ואין מקומות נגישים, אז בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו, אנחנו מנגישים אותו - גם את הבמה וגם את הרחבה לקהל. לפעמים אתה מגיע להופעות וזה סיוט של החיים, כי גם אם אין מדרגות - זה מופע עמידה וכולם מסתירים לך. אצלנו בכל הופעה יש אזור נגיש מקדימה, וכולם עומדים מאחוריו. ואת נגנבת, אנשים באים עם קביים, עם כיסאות גלגלים, להופעה האחרונה מישהו הגיע באמבולנס עם מיטה מורמת". אטיה הפך לשגריר נגישות שכבר שנים מתגלגל לוועדות בכנסת, וגם קיבל פרסים על פועלו. "אני זוכר איך זה היה פעם, ארבעה אנשים מרימים אותך עם הכיסא, זה מביך נורא וגם מסוכן. ולא. די. לא יקרה יותר. לא שווה את זה. בפסטיבל ג'נסיס האחרון אמרו לנו, 'חבר'ה, היה שאלון ויש קהל שממש רוצה שתופיעו'. אמרנו שנבוא, אבל התנאי הוא נגישות. עשו במה עצומה ועשו לנו איזה מאה מטר רמפה. הכי התרגשתי בעולם”. בזמנים שהיה צריך לא להתרגש או להתעצבן מכלום, הוא ברח לאולפן למוזיקה ונכנס לזון, ערך אלבום לייב מההופעה האחרונה בברבי עם בנאי וסחרוף. "שוב, בפעם הלא יודע כמה בחיים האלה, אני אומר לעצמי שאיזה מזל שיש בעולם מוזיקה, והנה שוב פעם היא מצילה אותי". מעבר לכעס על המיון הראשון שהיית בו ושיחררו אותך, היה כעס על מי שרשם את הכדור? "לא, זה כל כך נדיר. מי יכול היה לדעת? אני בן אדם שלא שומר טינה. 20 גם האישה שנתקעה בי בחרמון לפני "לא יודע מי זאת, לא יודע כלום. הייתה תביעה, אבל של החרמון, וגם אם אני אפגוש אותה, אין לי כעס. היא לא יצרה איתי קשר מעולם, ואם היא תרצה לעשות את זה - אני אשמח. זה שינה לי את החיים לנצח, אבל לא הייתה פה שום כוונה רעה, רק צירוף מקרים מזעזע. וככה גם עם הכדור × הכחול הפעם". Talgiladi17@gmail.com שנה? אני לא כועס עליה". אתה יודע איפה היא היום?

לא אתמודד עם זה'. ואז קורה משהו ואתה פתאום מוצא כוח מאיפשהו, שאני לא יודע מאיפה הוא מאוחסן בגוף, ואתה ממשיך לחיות גם אחריו ואיתו". את הדברים האלה הוא אומר גם לחיילים במחלקות שיקום שהוא פוגש באוקטובר. "השיחות נהיות 7 אחרי ה־ נורא אישיות. אנשים שהכרת הרגע שואלים אותך, אז איך כל העניין עם השירותים עובד? מדברים פתאום על הכל. וגם ביקרתי מישהו שרצה שנבוא לבית חולים כי הוא אוהב את השירים, והוא כאילו במיטה, כיסא הגלגלים ליד, ואנחנו שומרים על קשר, ואני בא לבקר אותו שוב, אחרי כמה חודשים, הוא מקבל אותי עם קביים... ואיפשהו אני פתאום כזה קצת מקנא". שאצלך לא הייתה ההתקדמות הזאת. "כן, ועדיין זו תחושה מאוד מוזרה, אתה שלם עם עצמך, בא לשמח מישהו, לעודד אותו, להגיד לו שהכל יהיה בסדר, והוא מקבל אותך כאילו ככה, והוא עדיין

המטפל ההודי השרירי של לירון, שמכיר את המילים לכל השירים ומוזמן לשיר על הבמה יחד עם לירון. וינו גר איתו כבר שש שנים בבית באשקלון, כולל טיסות לחו"ל שבקונסטלציה של אטיה תמיד הופכות להרפתקה. עכשיו הוא טס לסרי־לנקה לחודש, עם בת הזוג מיכל ועם המטפל. "לו יש חדר ולנו יש חדר. זה לא כמו שזה נשמע. אני לא טס הרבה כי זה סיוט. אין שירותים במטוס לנכים, הכל צריך להיות בטיסות קצרות וקונקשנים, אבל לא תשמעי אותי מתלונן על זה בחיים, ואני מנסה לקחת את כל הההתמודדויות עליי כדי שמי שטס איתי לא יסבול. יש לי בטיולים נאחס רציני, בפעם הקודמת שלי בסרי־לנקה נתקעתי חמישה ימים בחדר במלון בקומה רביעית כי המעלית הושבתה. בואי נראה שהטיול הזה עובר בשלום". ביומיום הוא מתפרנס מעסק שהקים לעריכת וידאו, כתיבה והפקה. הוא מכותבי הדמות ברקוני, שסדרת טלוויזיה

צילום: זיו ברק

יש נתון שספוטיפיי שולחים לאמנים של 'באיזו שעה הכי הרבה מאזינים לשירים שלך'. אז לנו מאזינים הכי הרבה בין שתיים לשלוש בלילה. אז אתה מבין שאתה תופס בן אדם לבד, כשהוא לא ישן, וכנראה אתה מלווה אותו באיזשהו רגע"

שבור, ועדיין התפקיד שלך הוא לחזק אותו. וכאילו, למה אני מקנא? האנשים הראשונים ששיתפתי איתם את התחושה הזאת שחוויתי היו ההורים של גילי לייבושור, שהייתה תצפיתנית בנחל עוז. התחברנו מאוד ויצאנו למסעדה יום אחד, והרגשתי מאוד בנוח להגיד להם את זה. ואמא שלה מסתכלת עליי ואומרת לי, 'זה בול מה שאני מרגישה. התרגשתי שכולם חזרו, אבל גם אני רוצה'. זה רגש מורכב מאוד. נכנסתי לשיחה פנימית עם עצמי מחדש". 26.3 בהופעות שלהם (הקרובות ב־ באולם המופעים 30.4 בצוללת הצהובה, בגריי תל־אביב) 16.5 גבעת ברנר ו־ יש במה נגישה, גם ללהקה וגם למי שמתגלגל להופעה על כיסא ועדיין רוצה ליהנות. "זו הייתה הכוכבית כשחזרנו

בכיכובה, יחד עם רועי מישר ויפתח חוצב, תצטלם ל"כאן". "בתקופה ששכבתי בבית בלי להתאמץ כתבנו את הסדרה וערכתי את האלבום של הפיל שאני הכי אוהב. כמו שאנחנו שרים, הופכים צרות למוזיקה". היה קשה בתקופה הזו לא ליפול לרחמים עצמיים, או לפחות לתת להם כיף מדי פעם? "יש איזו מין שיחה כזאת של 'כאילו די, אלוהים, בבקשה, כמה משקל אפשר לשים על בן אדם, גם ככה לא קל, כן? אז גם זה? ועד שהחלטתי לעזור לעצמי עם כדור שיקל על הכאב, זו התוצאה? אני אוהב את החיים, אני נהנה, אני שלם עם עצמי, כיף לי, הכול בסדר, אבל אל תיקח לי עוד משהו'. ואתה אומר לעצמך תמיד 'אם יקרה לי משהו, אני מת, אני

27. 02 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 52