ידיעות אחרונות 7 ימים

עכשיו זה ככה, מחר זה יכול להשתנות. וכשדברים אולי ישתנו או יחזרו, זה יהיה הכי נכון למי שאת ומה שאת מביאה היום.

"הרבה נשים שמגיעות לריטריטים שאני עושה מחליפות משקפיים. יש נשים שיוצאות שנים כי הן 15 ממערכת יחסים אלימה של הסכימו להסתכל על החיים באופן אחר. אלו לא דברים שאי פעם חשבתי שאגע בהם"

הקודקופון זהכיףואחלה פרנסה, אבל הכל הוביל אותי לשליחות אחרת. ההתעוררות הזו התחילה לפני שמונה שנים. לא היה לי מושג שקורס שאני הולכת לעבור אצל מעיין בן ציון, שהיא המנטורית של חיי, יפתח לי את הצ'אקרות. הנשמה שלי רקדה. למדתי שם כל מיני דברים על המוח, על המנגנון הפנימי. לא הבנתי איך לא ידעתי את הדברים האלה לפני. ואז ילדתי את הגדולה שלי, שיה, ואז קורונה. ובקורונה פתאום הרגשתי באלמנט שלי, כי פתאום הבאתי את עצמי, את היצירתיות שלי, התחלתי ליצור, התחלתי לדבר, הייתה לי שם התפוצצות של החיים. פתאום דיברתי לא רק על אופנה, פתאום הבאתי תכנים אחרים מהבפנוכו. לא היה לי לא. אני מרגישה שלהגיד אימון או קואוצ'ינג זה לא מדויק. אני מרגישה שאני מצליחה להראות עוד זווית על החיים. הרבה נשים שמגיעות לריטריטים שאני עושה מחליפות משקפיים. יש נשים 15 שיוצאות ממערכת יחסים אלימה של שנים כי הן הסכימו להסתכל על החיים באופן אחר. אלו לא דברים שאי פעם חשבתי שאגע בהם. יצירת תוכן ודוגמנות ומשחק זה מהמם, אבל אני מרגישה שהכל קרה כדי שאגיע לדבר הזה. ומי ידע שיש לי את היכולת להסתכל בעיניים של מישהי אחרת, לגעת בלב שלה ולהגיד דברים שהם לפעמים שינוי טכני ולפעמים באמת מזיזים משהו אצלה? וזו דוגמה דרמטית, אבל יש הרבה נשים שפשוט הבינו שהן יכולות לבחור לחיות ביותר תשוקה בחיים או ביותר חיוניות. בסוף להיות ערה זו בחירה. חתיכת שיפט מקוד קופון למברשת שיניים חשמלית - שאגב קניתי בזכותך - להצלת אישה ממערכת יחסים אלימה. את יודעת, לפעמים נשים כותבות לי, 'מה את משתפת את זה שאת רוקדת בבוקר עם הבנות שלך, יאללה, איזו בלתי', אבל לצד זה אני מקבלת גם תגובות של 'החלטתי שגם אני פותחת ככה את הבוקר, I זה הציל לי את הבוקר'. אז ברגע הזה - . אז אני עדיין מעלה dropped the mic קוד קופון וזה כיף וזו אחלה פרנסה. אבל שליחות חיי זה זה. זה נשמות של בני אדם. ויש משהו נורא בודד לעבוד ברשתות. ופתאום כשהתחלתי לעבוד עם נשים אכפת שירדו לי על זה עוקבים. אז את בעצם עושה קואוצ'ינג?

החמיצות זה אזור נוחות. זה הכי קל לנו וזה בסדר. אבל אני מראה שאפשר אחרת. אבל היום מאוד קשה. הקושי חונק. המדינה בטראומה. אולי יש משהו כמעט מתריס כשרואים אותך רוקדת, אולי זה נותן תחושה שאת במגדל השן. אני מצליחה להבין את זה, ואני אומרת נכון, קשוח, חרא לחיות ככה, אבל אלה החיים שלנו. רוצים לנסות להרגיש משהו אחר? קחו צעד רגע אליי ואנסה להראות לכם מה עובד לי. אני מניחה שמלא אנשים פשוט מסירים עוקב. סבבה, אני כאן כדי להרבות באור. חושך יש מלא. את היי בנטורל? היי בנטורל אחותי. ככה אני בוחרת לחיות. להתפתחות אישית יש למשל מרחקים שנוצרים מחירים. ממי שהיית רגילה להיות, ממערכות יחסים קודמות, למשל חברויות - שאצלי זה הכי בחוץ. אייטמים רבים פורסמו על ההתרחקות ממי שהיו הבסטיז, בהן ליקי רוזנברג ושביט ויזל. יש משהו מאוד מפחיד בלקבל שינוי, ונראה לי שזו הייתה איזו הסכמה לקבל את השינוי הזה שאני עוברת. נפרדתי מכל מיני דברים בחיים שלי, מכל מיני הרגלים שהיו לי, ודווקא במערכות יחסים הכי קשה לקבל את זה שיש משהו שלפעמים לא יסתנכרן כמו שצריך, שפתאום הרגשתי שאנחנו לא רואות דברים אותו דבר. זה אחד הדברים הכי קשוחים שעברתי אי פעם. תוסיפי לזה גם את איך שזה נראה מבחוץ. פתאום היה מעלות, כי הסכמתי 180 שם מהפך של אחרי דם, יזע ודמעות להיות אחת עם כל מיני תחושות שלא נתתי להן הרבה מקום. אמרתי 'לא משנה' או 'הכל טוב' או 'בשביל חברות צריך אחת שתיים שלוש'. היה איזה רגע של התפוצצות שהיה צריך לקרות כדי שאני אוכל בכלל להסתכל על המקום הזה. הדבר שהכי ניחם אותי זה ששום דבר לא סופי, ושום דבר לא מוחלט.

לבחור לפחד, את יכולה לבחור להתבאס, אבל אני יכולה גם לבחור לנשום רגע ולהגיד אוקיי, תחליטי לאן את לוקחת את זה. הרבה פעמים זה מאוד מפחיד לקחת אחריות, לקחת רגע את המושכות האלה. אז מה זה אומר שאני מנותקת? שאני בוחרת לראות דברים בצורה שגורמת לי לנשום יותר טוב. אם כן, אז אני בוחרת להיות מנותקת. אני מרגישה שזה להיות מחוברת לעצמך - לשאול את עצמי שאלות או למצוא את הפרשנויות שאני רוצה להסתכל עליהן כרגע ולנהל את הסיטואציה. אני לא מחליקה בגרון של אני מקבלת תגובות על זה כל אחד. שהשמחה והחיוביות שלי לא נתפסות כאמיתיות. הרבה אנשים מופעלים מזה לא לטובה, אומרים לי, 'יאללה, מתיש, כמה שמחה אפשר להיות? כל ההאפי האפי ג'וי ג'וי שלך'. אני מבינה שזה לא בא טוב למי שזה פוגש אותו במקום לא טוב. לפעמים רק עצם ההבנה שאת יכולה להסתכל על אותו דבר בדרך אחרת - זה בפני עצמו מעצבן אנשים. אז אם ירדו לך עוקבים זה על רקע שמחת־יתר? כנראה שכן. אני גם מדברת על זה בהרצאה שלי. כשאת קמה בבוקר לא תמיד בא לך לשמוע שאפשר אחרת, שאת יכולה לבחור גם בטוב.

אני אופטימיות זה תרגול. בדיוק מסיימת לימודי הדרכת יוגה. ויש בקשה מקסימה ביוגה שלקחתי משם: להיות בעל־טבעי שלנו, כדי להתפתח. כי כשאנחנו בטבעי שלנו אנחנו כאילו ברגרסיה. אם אני רוצה ללכת קדימה אני צריכה להיות בעל־טבעי שלי - לעשות מה שאני הכי לא רגילה לעשות או ללכת הכי רחוק מהאוטומט שלי או לפחות לזהות את האוטומט שלי, וללכת רגע להתרווח ממנו כדי למצוא איזשהו חופש. כלומר להתעלות מעל הטבע שלנו שהוא לשקוע. כן, המוח תמיד ייקח אותך למטה. המחשבה הטבעית שלנו היא תמיד הכי מפחידה, הכי מסוכנת, הכי הדבר הכי נורא שיכול לקרות, ולקחת את המקום הזה למקום העל־טבעי זה רגע לפצח את המנגנון הזה שאת כל כך רגילה לחשוב אותו. זה דורש תרגול והתמדה ומאמץ ותשומת לב. יש שיגידו שזה דורש ניתוק. מאוד קל להגדיר את מי שקצת חי את העולם הזה של ההתפתחות או אנשים שהם נקרא לזה “רוחניים” כמנותקים. “מה, כל הזמן את חושבת חיובי? כל הזמן את חושבת אופטימי?”, ואני מדברת על לבחור את הפרשנות לדברים. לא תמיד אני מצליחה ליישם את זה עליי, אבל אני כל הזמן אומרת שהחופש הכי גדול שלנו בחיים זו האפשרות לבחור. את יכולה

"ההתרחקות מהחברות זה אחד הדברים הכי קשוחים שעברתי אי פעם. תוסיפי לזה גם את 180 איך שזה נראה מבחוץ. היה שם מהפך של מעלות, כי הסכמתי להיות אחת עם כל מיני תחושות שקודם לא נתתי להן הרבה מקום. היה איזה רגע של התפוצצות שהיה צריך לקרות"

“הרגשתי שאנחנו לא רואות דברים אותו דבר". מימין: שביט ויזל, לירן כוהנר, ליקי רוזנברג, שלומית מלכה ודר זוזובסקי

27. 02 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 56