ידיעות אחרונות 7 ימים

המשך

עולמי. היא בחרה מסעדה שמגישה טאלי מסורתי. טאפאס היא גם טבחית מדופלמת שלמדה בקורדון בלו והיא משמשת כסו־שף שנייה שלי בכל אירועי השבוע. את הסו־שף הראשונה הבאתי מהארץ - ענת אגמון, בוגרת העונה האחרונה של "מאסטר שף", עם יד וחך דקדקניים של מישלן צרפתי. אנחנו יושבות שלושתנו סביב שולחן צפוף. המקום מלא עד אפס. המלצר ניגש ומניח עלה גדול של בננה לכל אחת מאיתנו ומעמיס על העלה אורז, ואז יוצק עליו שתי מצקות מלאות של גי, חמאה מזוקקת, צהובה, צלולה וריחנית. הוא מוסיף סוגים שונים של דאל ותבשילים וצ׳אטני, יוגורט מקומי, חמוצים חריפים, ציר עגבניות מתובל (ראסאם. התמכרות) וקינוח. אין מילה אחתשל הסברים. מזלשטאפאסשם. היא שמה מהדאל על האורז, קצת יוגורט וחמוצים. ואז מכניסה את האצבעות עמוק לתלולית האורז הרטובה והמתובלת, נותנת לכל בחישה ומעיכה קלה עם היד, גורפת ממה שרקחה בתנועה מיומנת של האגודל ומשם במהירות לפה. תמיד אמרתי שאוכל טעים יותר כשמכירים אותו באופן טקטילי, דרך קצות האצבעות. אבל הודו לא ביקשה ממני לגעת באוכל - היא ביקשה ממני לטבוע בו. אני מכניסה את הידיים לאורז החמים ומנסה לערבב אותו עם הדאל והגי כמו שטאפאס עושה מולי. הוא מטפס לי על היד ומכסה את האצבעות. רסיסים קטנים של אורז, שמנוניות של גי, דביקות של רוטב, הכל מתערבב על כף היד, נכנס בין האצבעות. אני גורפת קצת ומנסה לקרב לפה. היסוס. האורז נופל על החולצה והג׳ינס. האצבעות עדיין מכוסות ברוטב וגי. הטלפון מצלצל. איך עונים. מגרד לי האף. גירדתי. יש לי אורז באף וגם גי. ייתכן שגם דאל. לא שמתי לב והכנסתי גם את יד שמאל לתבשיל. אני צמאה. איך שותים. תרצי עוד אורז? המלצר מביט בי. יש לי אורז, גי ודאל בתוך החולצה ועל השיער, בכוס המים ובנחיריים. פי שלושה יותר מאוכל שאשכרה נכנס לי לפה. אני אשמח לכף ומזלג, אני עונה. × × × הגעתי להודו לראשונה בחיי לא כתרמילאית

ארוחת טעימות ישראלית־ הודית במריוט. בשתי המדינות אוכל הוא עדיין אוכל והמטבח הביתי הוא עדיין העוגן

האורחים? אבל התעקשתי. ובאמצע הארוחה אני יוצאת עם עגלה גדולה ועליה גרגירי חומוס וטחינה ישראליתומכתשועליעצומיםבגודלם, ובתנועה קצבית, נאמנה לדפיקות הלב ההולמות, מועכת קצת זרעי כמון, ושום, ואחריו קצת צ׳ילי ירוק, ומלח אטלנטי, ועגבניית שרי הודית־ישראלית מתוקה, וגרגירי חומוס רכים ממש, וטחינה, ואז לימון נסחט, ומים, ושוב גרגירים, וכל העיניים בוהות במתרחש, טאק־טאק, טאק־טאק, טאק־ טאק. וכשהמסבחה עומדת חמימה וטרייה ורכה ומוכנה, אני יוצקת עליה כמעט כוס של שמן זית ישראלי נהדר (של קיבוץ מגל!) ומגישה ככה לשולחן, מתוך כלי האבן הכבד. כשאני חוזרת למטבח אני מרגישה שמשהו השתנה. שף ניראז׳ מביט בי מתוך החליפה המעומלנת שלו ומחייך. אוכל הוא גשר. הנה שוב. הוא ניגש אל קערת האבן עם פיסה של נאן - הלחם ההודי השטוח שיצא עכשיו מהתנור - ומעמיס עליה הר מסבחה.

אלא כשפית. הוזמנתי על ידי הקונסוליה ועל ידי ), סטארט־ Aura Greens חברת אורה גרינז ( אפ אגרוטק ישראלי־הודי, כדי לתרגם את דמה והמסורת לשולחן ישראלי עשיר ִ ּ שפת הק ולחגוג את שיתוף הפעולה המוצלח בין שתי המדינות. בנגלורו נועדה בדיוק לניגודים האלו - בין אז לעכשיו, בין טכנולוגיה לסבתא. בנייני זכוכית ענקיים, ובפתחם פרה רובצת. ואני נמצאת במטבחים הטובים בעולם, של מלונות עילית כמו קונרד ומריוט גולפשייר, מסבירה למגה־שף מקומי, שמנהל צבא של מאה טבחים בכובעים לבנים, למה אני מתעקשת לעשות את הכל בדרך הקשה. את החצילים נשרוף על אש גלויה. ונשאיר קצת קליפה. את הגספצ׳ו נכין רק מעגבניות שרי, בלי תוספות, ונסנן למחית קטיפתית וחלקה. ואת המסבחה נדפוק בשיא הכוח מול האורחים. מה הכוונה? הוא מפיל את הצ׳אי־של־ארבע מהיד בהלם. זאת ארוחת טעימות. מוקפדת עד הפרט הכי קטן. איך דופקים מסבחה מול

קאצ'ורי. בצק פריך מטוגן

כדאי להביא להודו

ממש בטעות שמתי במזוודה ומדובר היה בהצלחה גדולה: גליל גדול של ניילון נצמד ומארז ליטר. למה? רוצים 3 שקיות ריץ׳ רץ׳ לקנות קארי? כמון? הינג? תבלינים אחרים? תאמינו לי שאתם לא רוצים שכל המזוודה שלכם תריח, והיא תריח! מעלי קארי. חמוצים הודיים מטר ניילון 5 נפלאים? תלפפו ב־ נצמד ותאבטחו בשקית ננעלת. תופס מעט מקום ביחס לכמות עו ־ גמת הנפש שהוא חוסך.

20 . 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 120