ידיעות אחרונות 7 ימים

מה לרכוש בדרום הודו

את המסבחה הבנתי שזה מה שחיבר בינינו. לא רק הטכנולוגיה של אורה גרינז ולא רק האינטרסים הגיאופוליטיים של מודי - אלא ההבנה המשותפת שאוכל אמיתי הוא הבסיס לאנשים אמיתיים ולחיבור אמיתי ביניהם. × × × הדרך הביתה הייתה ארוכה יותר משחשבתי. הטיסה מדלהי לתל־אביב עמדה לנחות בשבת בבוקר בנתב״ג, אלא שברגע האחרון הקברניט הודיע שלאור המצב באזור המטוס נאלץ להסתובב ולחזור למומבאי ומשם לדלהי. אלו היו חמש שעות ארוכות כמו הנצח, בלי יכולת לתקשר עם הבית ואפס ידיעה מה מתרחש בישראל. השנה בפסח אקרא בהגדה ואחשוב על האודיסיאה הפרטית שלי, המסע חובק היבשות בדרך חזרה הביתה. הרבה ביקורת יש בעולם על ישראל, המון שנאה ואנטישמיות. חלק מהביקורת מוצדקת, רובה לא עניינית ומבוססת על גזענות. בתוך שקי הרפש הנזרקים עלינו, חשוב ומנחם לדעת שחמש שעות מזרחה מאיתנו, יש מדינה של מיליארד וחצי איש, יותר מכל אירופה וארצות־הברית ביחד, שרואה בנו חברה. * כדאי להוריד לסלולרי מראש: אמזון הודו ואת האפליקציה בלינק־איט. אמזון בהודו שולחת במהירות (חלק מהמוצרים ממש מיד, אחרים באותו יום או למחרת), ובלינק־ איט תסגור לכם פינה ביום האחרון של מו ־ צרי מכולת, תבלינים, צ׳אי מסאלה ודברים שרציתם לרכוש ושכחתם, או שכמו כותבת שורות אלה, הטירוף בשווקים הוא מרהיב, אבל איך אפשר לקנות ככה משהו. איכותית. צבעים מרהיבים, הדפסים ורק ־ מות, מכותנה ופשתן ומשי, בחנויות מוארות, ממוזגות, בלי מיקוח, ובמחירים לא נמוכים כמו בהודו, אבל נמוכים בהרבה מבזארה. מקום מושלם לרכוש בו מכנסיים רחבים ונו ־ חים ליוגה או סתם לבית וסארי שלא תלכו איתו אף פעם, גם לא בפורים. * מותג המזוודות מוקוברה נחשב לאחד השמות החמים המקומיים בעיצוב ובאיכות. הייצור בא מבנגלור, הסגנון נקי ופרקטי, וב ־ מחיר של סמסונייט אחת (שלא ברור מאיפה קיבלה את המוניטין המוגזם שלה בישראל) תוכלו לקנות סט יפהפה של שלוש.

וניראז׳ חשב שאת הגספצ׳ו נגיש במקום מי התמרהינדי. זרמתי. אבל אז הוא טעם את המרק הצהבהב, הטרי, הקטיפתי. והתחרט. הגספצ׳ו צריך לעמוד בפני עצמו, הכריע. שתי מנות נפרדות בתפריט. הודו, ישראל, אתיופיה. חלום שמתגשם. × × × ישראל והודו הן תאומות שהופרדו בלידתן, או לפחות נחתו באותו חדר התאוששות היסטורי. האחת היא אי מדיני זעיר של עשרה מיליון נפש שעושה המון רעש. השנייה היא חצי יבשת של מיליארד וחצי בני אדם. האחת היא מעצמת הייטק שסועה במרכזה אבל דוברת עברית, השנייה היא פסיפס אינסופי של שפות ודתות וזהויות אתניות מגוונות שאפילו המקומיים מדברים בה אנגלית. ובכל זאת, יש בינינו חיבור טבעי, כמעט גנטי, שכל מי שמסתובב בהודו מרגישמיד. אולי זו שותפות הגורל של מדינות שחיות תמיד תחת צל של איום, ואולי זה פשוט הלהט המשותף, החוצפה ההודית והישראלית, השעטה קדימה מבחינה טכנולוגית לצד חום אנושי וקהילה. אבל עבורי, כמי שמסתכלת תמיד על אוכל כראי של החברה, החיבור העמוק ביותר נמצא בצלחת. הודו היא מדינה שבה, למרות התיעוש, האוכל הוא עדיין אוכל שעשוי מאוכל. הוא עשוי מקטניות, מאורז, מתפוחי אדמה, מחמאה מזוקקת ומתבליניםשנטחנו הבוקר. ברוב האוכל ,E numbers המהיר ברחוב או במסעדות אין אין צבעי מאכל זרחניים ואין חיקויים של טעם וריח. גם אם אתה אוכל בדוכן רחוב מאובק או במסעדת יוקרה, אתה אוכל אוכל אמיתי. במובן הזה, המדינות אחיות. גם אצלנו, למרות המרוץ לסטריליות ולמערביות, המטבח הביתי הוא עדיין העוגן. אנחנו נשענים על קטניות, על הירק הטרי, על החלה שאפינו בשישי. אנחנו מעדיפים את הטעם של "הבית" על פני הטעם של המפעל. כשעמדתי במטבח עם שף ניראז' ודפקנו * ג׳אגרי - ממתיק טבעי שעשוי ממיץ קני סוכר. כמעט שלא מעובד. מתוק פחות ומורכב בהרבה מסוכר. נותן לקפה ולצ׳אי טעם ייחודי שלא תגיעו אליו בישראל בלי הג׳אגרי. מגיע בגושים, גבישים או אבקה. * סבוני איורוודה ומוצרים של הימלאיה - סבונים קשים נפלאים, בריחות משכ ־ רים של סנדלווד וורדים וציפורן. עשויים מחומרים טבעיים ועולים גרושים. זמינים בכל בית מרקחת. ולצידם כל סדרת המוצ ־ רים של הימלאיה (בארץ מכירה את משחת השיניים שלהם), מסבונים, מוצרי קוסמ ־ טיקה ועד רפואה טבעית. , רשת אופנה הודית מסורתית Fabindia * כמה המלצות קטנות ופחות שגרתיות כי הרשימה אינסופית: * קפה הודי. מגדלים אותו בדרום היבשת. ולרוב הוא נטחן עם ציקוריה שמוסיפה טעם עמוק שצריך קצת להתרגל אליו ואז מתאהבים. גם בעובדה שהקפה עצמו חלש יותר ואפשר לשתות אותו אחר הצהריים בלי לדפוק את הערב.

סובב נתב"ג

שעות ארכה הדרך חזרה (דלהי־אדיס־אבבה־אתונה־עקבה־שאטל למרכז הארץ), והיא 45 כללה שלוש יבשות, חמש מדינות, והמון־המון שעות בנמלי התעופה, הנתב״גים של העולם. למעשה, אם מוסיפים גם את הטיסה מבנגלורו לדלהי (שלוש שעות) ואת הטיסה שעות במטוס), המסע הביתה חצה את השלושה ימים. ושוב, 16 האינסופית מדלהי לדלהי (עוד שעות בדרכים הרווחתי את זכותי להעלות על הגריל 60 לא מדובר בתחקיר עמוק, אבל אחרי שדות תעופה שלא באו לי טוב. את הארוחה הגרועה ביותר והטובה ביותר אכלתי באתיופיאן איירליינס. שנה מאז הפעם האחרונה שהייתי באדיס־אבבה באתיופיה. מנמל תעופה 14 עברו שנראה כמו זה הישן של אילת, ניצב שם היום טרמינל בינלאומי רחב ידיים ונוח יחסית לשימוש. אהבתי. את הנמל בעקבה פתחו במיוחד לטיסות ישראלים. הכל עבד שם מהר וחלק. אם מישהו מכיר את הירדנים אנא מסרו להם תודה. לעומת זאת השדה באתונה הוא אסון וצריך לזכור כשבאים לשם שהרשויות היווניות ישימו רק פקיד אחד עייף ונרגן על שבע טיסות בביקורת הדרכונים. שעתיים טיסה ועוד שעתיים ביקורת דרכונים זה בנוהל שם. ואין קיצורי דרך לדרכון ביומטרי. השדה באתונה .) JFK מדורג אצלי ממש בתחתית העולמית (לצד בבנגלור נמל התעופה מרהיב ביופיו. אין בעולם נמל תעופה שאני אוהבת יותר מנתב״ג. כשהוא מאויש במספיק כוח אדם (וזה לא קורה הרבה) הוא נוח, ברור, נגיש. לא צריך ללכת שלושה קילומטרים לגייט. תכנון מבריק, לא פחות. וסליחה על ביקורת פרימיום - רק הלאונג׳ הוא חרפה מביכה, מופת של קמצנות.

גספצ'ו עגבניות שרי צהובות

123 ׀ ימ ים 7 ׀ 20 . 03 . 2026