ידיעות אחרונות 7 ימים

>>

", היא אומרת. "יש לי חבר קרוב ששירת 504 מה זה ביחידה, אבל הערפל סביבה היה מוחלט. הוא לא סיפר לי כלום. רק אמר לי שזאת יחידה מע ־ ניינת, מבצעית ומסווגת מאוד, אבל זה היה נשמע לי כמו חלום רחוק". מה נשאלת במיונים? "שאלו אותי שאלה ישירה: 'למה שת ־ עשי עכשיו, אחרי שנה בחובלים, עוד שנה של הכשרה? הרי המוטיבציה שלך תהיה ברצפה'. עניתי שמה שמוביל אותי זו השליחות, 'זה קשה, זה מתסכל, אבל זה מה שמוביל אותי'. אמרתי: כשאני יוצאת הביתה, אני רוצה לראות את האדם ששותה קפה בנחת בתל־ אביב, ואת האמא שמשחקת עם הילד שלה בפארק בלי הפרעה - ולדעת שבזכותנו זה קורה". ), הלוחמת השלישית בצוות של סגן ר', 20 גם מאיה ( גדלה בבית שבו הערכים היו ברורים. "חונכתי בבית פטריוטי מאוד. סבא שלי נלחם, אבא שלי צנחן. אצלנו בבית תלויים דגלים בכל פינה, ויש גם דגל גדול על הרכב של אבא. אין דבר כזה אצלו לא להתגייס. לאבא שלי חשוב שכל הילדים שלו ישרתו שירות משמעותי. בסוף נפתחתי לעולם הלוחמה". היא נגשה לגיבוש חובלים, ותיכננה שאם לא, אז היא תגיע ליחידת רוכב שמיים בחיל התותחנים, אבל אחרי ההדחה הגיע הטלפון המפתיע שזימן אותה . למרות שכמו חברותיה היא לא 504 למיונים של ידעה הרבה על היחידה, מאיה החליטה ללכת על זה. ת � באוקטובר, תחושת השליחות רק ה 7 "אחרי מחדל עצמה. המטרה שלנו, של כל הבנות כאן, היא לעשות שינוי כדי למנוע את המחדל הבא". ההורים שלך יודעים מה את עושה ביומיום בצבא? "ממש לא. הם לא יודעים מה העיסוק שלי ומה אני עושה בשטח. בעצם כל ההורים של הלוחמות יקראו פה לראשונה מה הבנות שלהם עושות". וכששואלים אותך בכל זאת איפה את משרתת? "אני עונה 'לוחמת מודיעין'. אבל גם החברים שלי כבר למדו לא לשאול אותי שאלות מיותרות". × × × גם לאורך רוב המסלול הן לא ידעו באמת מה הן עומדות לעשות. זה התחיל בטירונות קרבית, שאותה הן עברו באחד מבסיסי מג"ב במשך כארבעה חודשים. אחר כך החל שלב ההכשרה הייעודית, שנ ־ משך כתשעה חודשים. שם כבר החלו לעסוק בלוחמה מתקדמת עם נשק ארוך וקצר, נכנסו לאולפן ערבית וטחנו ניווטים. סגן ר': "הן גם עוברות קורס חשאיות לפעילות תחת כיסוי, קרב מגע מתקדם, תנועה חשאית וניווט בשטח עוין, וגם הכשרה באבטחת מפ ־ עילים וניהול זירת מפגש חשאית". בדרך היו לא מעט ניפויים, ולכן גילו להן מה יהיה התפקיד עצמו רק שלושה חודשים לפני הסוף. "זאת לא יחידה שמתאימה לכל אחת", מבהירה סגן ר', שליוותה אותן מקרוב לאורך כל ההכשרה הייעודית. "תוך כדי המסלול הן עוברות תכנים מורכבים יותר או פחות, ויש כאלה שלא מתאימות מבחינת חוסן מנטלי או בגלל אי־התאמה לדרישה המקצועית. כל זה בא לדייק מי הלוחמת שאנחנו מחפשים". מה, אבל כל הזמן הזה לא ניסיתן להבין מה יהיה תכלס התפקיד? אורלי: "כמובן שעלו שאלות, אבל לא קיבלנו תשובות". ענת: "פשוט לא ידענו. אז לא ניסיתי לנחש". מאיה: "אני יודעת שאני נמצאת במודיעין, וזהו". מאיה, אגב, עמדה באתגר לא פשוט: במהלך הטי ־ רונות היא נפצעה, והיה חשש גדול לגבי המשך דרכה ביחידה. "נפצעתי בטירונות במהלך תרגיל. היה לי

צילום: דובר צה"ל

). “הבנות צריכות לעבוד קשה יותר בשביל להיות ראויות" 504 טקס סיום מסלול לוחמי היחידה (מימין: סמל

נקע שהתפתח, ודלקת שהחמירה. פתאום יש לי בעיה עם הריצה ועם הרגל. אבל לא ויתרתי. אין יום אחד בזמן הפנוי, שאותו ממילא יש בקושי, שבו לא הלכ ־ תי להתאמן על פלג גוף עליון. נאחזתי בשיניים כדי להישאר, ועכשיו אני במצב הרבה יותר טוב ובתפקוד אש. שאלו אותי במיונים: 'איך את עם כישלון?' אז זה הכישלון הכי גדול שחוויתי". אורלי: "הקושי הוא יומיומי. בעיקר חוסר הוודאות. את לא יודעת מתי תצאי הביתה, או מתי יהיו הקפ ־

צות לילה". ויש עוד משהו שהן למדו: לא לקרוא זו לזו בשם, כי הכלל הוא שהסוכן בשטח לעולם לא ישמע את הש ־ מות האמיתיים של אנשי ונשות הצוות שהגיעו לפגוש אותו. סגן ר': "הסוכן לא יודע מה השמות של המפ ־ עילים שלו ומי האנשים שהוא פוגש. כל הפעולה היא חשאית וגם זהות האנשים". ומה קורה אם בטעות אתן קוראות אחת לשנייה בשמות האמיתיים בשטח? סגן ר': "אנחנו מתרגלים לא לקרוא בשמות אחת לשנייה. גם במסלול מלמדים אותן לא לקרוא בשמות". מאיה: "פשוט למדנו לדבר עם העיניים". × × × עכשיו הן לפני סיום וקבלת סיכת הלוחם – סליחה, סיכת הלוחמת - ואחר כך ישובצו למשימות ולמבצ ־ עים למשך שאר השירות, פלוס שנת קבע שהן חותמות מראש. וכן, הן מודות, זה ממש לא תפקיד רגיל, ולכן יש גם חששות. סגן ר': "כשאת נכנסת לפעילות כזאת מעבר לג ־ בול, הראש אומר שזה למען המדינה, אבל חד־משמ ־ עית יש פחד ויש חששות". מה הפחד הכי גדול שלכן שיקרה בשירות? "הפחד הכי גדול שלי הוא אירוע פח"ע". היה לך רגע שבו החשש הזה הפך למציאות בשטח? "כן. לפני כמה חודשים היה לנו אירוע עם אחד הסוכנים שלנו, שאנחנו בקשר רצוף ומתמיד איתו. הוא הגיע לפגישה, ובחיפוש שעשו עליו שני לוחמים מהיחידה הם מצאו סכין קומנדו שהביא איתו. הוא טען שהוא חשש והיה מבולבל, ולכן בא עם הסכין. עצר ־ נו אותו באותו רגע, והשת"פ איתו הופסק. זה בדיוק האירוע שיכול להעמיד אותנו בסכנה". אורלי: "זה גם הפחד שלי, אירוע פח"ע. אם לא הייתי עוברת הכשרה כזאת, לא יודעת אם הייתי עומ ־ דת מול מישהו שיכול לאיים עליי. אבל כן, יש חשש". ענת: "החשש שלי הוא שעוד מעט אנחנו עולות לפלוגה לשרת עם הבנים, אז איך נשתלב ואיך נתקבל שם, וכמה התהליך הזה יעבור חלק בגרון, וכמה נצליח. ויש לי עוד פחד: שחלילה כוחותינו ייפגעו, שיקרה משהו עם השיטה, עם הסוכן". אין פחד להיפצע? ליפול בשבי? למות חלילה במהלך משימה מעבר לגבול? "אין לי פחד להיפגע. זה חלק מהתפקיד ואני לא חושבת על זה". אורלי: "אני לעומתה לא מרגישה שאני סופרוומן. אני אישה פשוטה, שקיבלה הכשרה מעל ומעבר, אבל עם חששות, ואנושיות, ויש לי פחדים ויש לי כעסים, וזה כל היופי. אז אני לא סופרוומן. מה עושים עם זה? אני לא חושבת מה חלילה יקרה לי, אלא רק על איך לתרום ולהיות משמעותית".

צילום: זיו קורן

הן ערות לוויכוח ששוב התחדש סביב נשים "מאיה": לוחמות. "אני פונה לכל בת שמרגישה שיש לה אופי של לוחמת: אם את מתלבטת כי מפחידים אותך שזה לא 'יפַתֵּח' אותך או בגלל הסכנות — קומי, תתעוררי על המטרה שלך. לכי עם הלב. ביחידה הזו אני מתפתחת מבחינה שכלית, גופנית ואני לא עם אותו סל ערכים שהיה לי לפני כן"

20 . 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 34