ידיעות אחרונות 7 ימים

>>

40

שנה לאחר שגרמה לפיטו ־ ריו מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, חוזר יצחק זמיר אל זירת הפשעים, הטיוח והש ־

". בספר חדש 300 קרים הידועה בכינויה "פרשת קו פרי עטו מתאר זמיר בגוף ראשון ולפרטי פרטים את השתלשלות העניינים כפי שנראתה מאחורי הדלתות הנעולות של חדרי החדרים, בממשלה, בשב"כ ובווע ־ דות החקירה. גם מי שחושב שהוא מכיר פחות או יותר את הסיפור ימצא את עצמו תופס את הראש באימה ובזעם. לא רק ממה שהיה פה, אלא גם ממה שעוד יכול היא אולי כבר לא פצע פתוח בזיכרון 300 להיות. קו הקולקטיבי, אבל לבטח צלקת שמדי פעם חוזרת לגרד, כמו להזכיר את עצם קיומה. והספר הזה גורם לחתיכת גירוד רציני בכל הגוף. , אבל לא לחלק 80 זמיר מחזיר את הקורא לשנות ה־ הכיפי; ברקע מלחמת לבנון הראשונה, אסונות צור הראשון והשני, משבר כלכלי עמוק, סטגנציה פולי ־ טית, פיגועי טרור, המחתרת היהודית, בין פולארד לוואנונו, בין משבר הקיבוצים לעליית כהנא. המדינה 1984 בבלגן אטומי. בתוך כל זה, משתלטים באפריל א � של אגד מתל־אביב ל 300 ארבעה מחבלים על קו שקלון וחוטפים אותו לעזה. במבצע השתלטות שנערך למחרת חוסלו שני מחבלים ונהרגה נוסעת (אירית פו ־ רטוגז ז"ל). ראש שב"כ דאז, אברהם שלום, הורה להרוג את שני המחבלים שנתפסו חיים מבלי שהיוו סכנה ומ ־ בלי שידע שהם צולמו על ידי עיתונאים שהיו במקום. בניסיון להעלים את הסיפור פתח שב"כ במסע מטורף וחסר היגיון, בטח במבט לאחור, של שקרים, לחצים, טיוח, הפללה, עלילות, הכפשות, מריחות, האשמות, איומים, בידוי ראיות ושיבושי חקירה. בסופו של דבר, בזכות שלושה חושפי שחיתויות מהשב"כ והצוות הקטן של זמיר ואחרי מאבק ארוך, יצאה האמת לאור. שלום פרש בסופו של דבר מהארגון, והבהיר כי כל מה שעשה נעשה "ברשות ובסמכות". השב"כ נחשב לאיום רציני על 80 "באמצע שנות ה־

צילומים: אלכס ליבק / הארץ, עמית שאבי, קובי קואנקס

על פי זמיר היא לא רק סיפור על משהו שהיה ונגמר, אלא תמרור אזהרה לעתיד. הצילום שעורר את הסערה 300 פרשת קו

של "ביטחון המדינה" ולא בוחל בדבר. "אין ספק ששב"כ תרם תרומה חשובה מאוד לביט ־ מראה מה ראש 300 חון", אומר זמיר, "אבל פרשת קו משטרה חשאית יכול לעשות - להורות להרוג שני מחבלים, מחבלים נבזים, שנתפסו חיים ולא היו שום צידוק משפטי, צורך מעשי או תועלת מבצעית בה ־ חלטה להרוג אותם, רק כי בא לו. מבחינה משפטית זה רצח. אחר כך, כדי שלא להיחשף ולשאת באחריות, שיקר לכל מי שהיה מעורב בעניין, מהיועץ משפ ־ טי לממשלה ועד לראש הממשלה, כולל שתי ועדות חקירה, היה מוכן להעליל על שר הביטחון, להפיל את האשמה על קצין הצנחנים הראשי איציק מרדכי (כאילו הוא הרג את המחבלים), ולא רק עליו. ככה התפתחו המשטרות החשאיות בדרום אמריקה". × × × הספר נכתב בשני סבבים. הראשון מעט לאחר פי ־ . בעודו מזועזע מהפרשה נסע זמיר 1986 טוריו ביוני לחו"ל, הסתגר בחדר ובמשך קרוב לחודשיים "כתבתי כמוכה תזזית". כתב היד נזנח ונשכח, עד שנתגלה לא ־ חרונה "בקלסר שנטמן בין קלסרים רבים". "במשך הזמן שעבר אספתי המון חומר על הפרשה", אומר זמיר. "זה לא בדיוק מסוג הדברים שאתה שוכח, כן? אבל היו דברים אחרים שהעסיקו אותי ונראו לי חשובים יותר (כמו למשל לשמש שופט בבית המש ־ - ד"פ). כשמצאתי את 2001 עד 1994 פט העליון מ־ כתב היד לפני כמה חודשים ועיינתי בו", הוא מספר, "שמחתי שלא מסרתי אותו לפרסום בשעתו. התמונה שעלתה ממנו הייתה חלקית, ואף נפלו בה טעויות. גם כשהתפניתי, פחדתי מכל העבודה. אמרתי, אני כבר לא ילד, לא יהיה לי לא כוח ולא זמן לכתוב את כל זה. באותו זמן גם הראייה שלי הידרדרה - אני רואה בסדר לצורך חיי היומיום, אבל לא יכול לקרוא ולא יכול להקליד. זה היה צריך לשים סוף לתוכנית שלי לכתוב, אבל בלחץ של ילדיי התחלתי להעסיק עוז ־ רות משפטיות, וזה שינה את התמונה. כתבתי את כל הספר מחדש. אני יכול לומר שהיום, ככל שאני יודע, זאת התמונה השלמה, או לפחות הכמעט שלמה, של מה שאירע. אולי יש כמה פרטים לא מהותיים שלא ידועים לי". גם אם נראה שאין עוד הרבה דברים חדשים לומר על , לפי זמיר "יש דברים שנחשפים בספר בפעם 300 קו

הדמוקרטיה", אומר יצחק זמיר, ועדיין בהיר וחד 95 עוד רגע בן מחשבה, בראיון שנערך בביתו בתל־אביב. "הוא היה משטרה חשאית שפעלה ללא חוק, ללא גבולות וללא ביקורת. הוא היה ממלכה מוקפת חומה בתוך המ ־ דינה. שב"כ עשה מה שלראש השב"כ נראה לנכון. הציבור לא היה מודע לזה, בחלק גדול מהזמן אפילו לא הזכירו את המילה. ב'העולם הזה' כתבו על 'מנגנון החושך'". "הפרשה הוכיחה, ולא בפעם הראשונה" כותב זמיר, "שגו ־ פים שנועדו לשרת את המדינה עלולים להתפתות ולהעדיף את טובתם שלהם על טוב ־ תה". הוא מתאר ארגון שיש לו מדינה ורואה את עצמו כמעל לחוק, כולל פגישה עם בכיר שב"כ שאומר לו - היועמ"ש - כי "שב"כ מפקח על כולם. אין אדם, לרבות נושאי המ ־ שרות הכי נכבדות במדינה, שיש לו חסינות מפני שב"כ",

"כגוף שאין לו גבולות, השב"כ יכול היה להיות, והיה, איום על אבל הדמוקרטיה. בעקבות פרשת הגלגל 300 קו 180– התהפך ב לדעתי, במבט מעלות. לאחור, ההשלכות היו חיוביות וחשובות זה מבחינה ציבורית. לקח כמה שנים, ושב"כ הפך מאיום על הדמוקרטיה לשומר הסף של הדמוקרטיה"

מנגנון יעיל. היועמ"שית

מקווה שממלכתי. זיני

וחותם בשאלה רק רבע־תמימה כמו "אתה מבין למה אני מתכוון?" זמיר מבין את האיום. במקום אחר בספר הוא מתאר איך קיבל המלצה "להיזהר מתאונת דרכים" ואיך השב"כ - שמתואר כ"ארגון מסואב שראשיו מסו ־ בכים בהונאה ובשקרים" - מסתתר מאחורי תירוצים

20 . 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 42