ידיעות אחרונות 7 ימים

>>

רות יפעל באורח ממלכתי" וכי "לא תוטל על השירות משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים־פוליטיים", אולם "בפועל" - כותב זמיר - "אין קושי להפוך הוראה זו לאות מתה: השימוש בשב"כ לצורך פוליטי או אישי יכול להיעשות בחשאי מתחת לפני השטח". בספר, מביא זמיר דוגמאות לניסיון הזה בדיוק. אפשר לזהות חשדנות כלפי המינוי של ראש השב"כ הנוכחי. אתה מאמין שזיני יהיה נאמן לדמוקרטיה, "לממלכה", או לממשלה ול"מלך"? "לא יודע. אני לא מכיר אותו. מקווה שכן". × × × בספר מתאר זמיר את מערכת הלחצים האדירה שהופעלה נגדו, נגד חושפי השחיתויות מהשב"כ ונגד "צוות האוטובוס" שלו מהפרקליטות (שמנה את דורית ביניש, יהודית קרפ ויהודית צור). לחץ כבד שמופ ־ על מכל הכיוונים - מהממשלה, מהשב"כ ומהמשטרה - וכולל חרמות, איומים, הפצת שמועות מרושעות, פיטורים ועוד. "ביני ובין עצמי אמרתי", כותב זמיר, "שגם אם אני נתון בסכנה, אני מקבל זאת על עצמי, ולא אבגוד בחובתי". זו אחת הפעמים היחידות בספר שהוא חורג מהטון האובייקטיבי־המדווח באנדרס ־ טייטמנט שלו, וחושף מעט רגש: "הייתה זאת הפעם הראשונה שחשתי, ולא רק הבנתי, את המשמעות הע ־ מוקה של 'קידוש השם', נכונות להקריב את עצמך ולא את אמונתך", הוא כותב. איך עומדים בלחץ כזה? "באופן אובייקטיבי היה לחץ כבד מאוד, ראש

צילום: מהרשתות החברתיות

"אבסורד שמתקיפים אותו". מרדכי דוד חוסם את רכבו של השופט בדימוס אהרן ברק

הממשלה רוצה להתפטר משניהם". אני מנסה להוציא מזמיר משהו רגשי, אבל זמיר לא מתמסר. "יש לה את הכוח", הוא אומר. אני מנסה שוב, הפעם דרך העליהום המופעל על אהרן ברק. "אנחנו ידידים הרבה מאוד שנים", אומר זמיר, "מאז ששנינו היינו מורים צעירים בפקולטה למשפטים של האוני ־ ברסיטה העברית. קשה לי לראות מה עובר עליו. זה אבסורד שהיום מתקיפים אותו. המקרה של מרדכי דוד, שעוצר אותו, פותח את דלת המכונית, מגדף ומנבל את פיו, ואומר לו 'אתה חמינאי, אתה דיקטטור', וזה שנים אין לו שום תפקיד ציבורי והוא 20 כשיותר מ־ מחוץ למערכת? "ועדיין, לדעתי לאהרן ברק פחות קשה ממה שא ־ פשר לתאר. ראשית, הוא רגיל לזה, זה לא חדש שמ ־ בקרים אותו. שנית, יש לו שכנוע פנימי עמוק. כשהיה שופט וכשהיה יועץ משפטי לממשלה, הוא פעל לפי חוק ועשה את מה שהוא חשב שצריך לעשות לטובת הציבור, גם אם היו כאלה שלא הסכימו איתו. אז אני חושב שהוא כבר לוקח את זה באדישות מסוימת, מקבל את המצב. זו כמובן לא הצדקה בשום אופן להתקפות עליו". אתה עמדת בלחצים רבים, אבל מעולם לא זכית לטי ־ פול כזה. "אגיד לך איך אני רואה את הדברים; ממשלות מה ־ סוג הזה מחפשות אדם שיהיה הסמל. לא מספיק לומר 'הרשות השופטת', 'בית המשפט', הרבה יותר קל למקד ביקורת ושנאה נגד אדם שמייצג את המערכת. זה סי ־ פור ידוע ומוכר. אז הם בחרו בברק, אבל כל פסקי הדין שמתקוממים נגדם הם לא פסקי דין של אהרן ברק. ברק אף פעם לא יושב לבד. יושב הרכב של שופטים, כולם עצמאיים, וכל אחד מהם, האמן לי, פרימדונה. ברק לא יכול ולא מנסה לכפות את דעתו. אני יודע, ישבתי איתו בבית המשפט. אבל הרבה יותר נוח לדבר על אדם. אז ברק הוא הקורבן. אני, וכל חבריי שישבו איתי באותן שנים בבית המשפט, מכולנו נחסכה המערכה הזו שהופעלה נגד ברק, למרות שכולנו אחראים ושותפים באותה מידה". היו המון עימותים מאז הקמת המדינה בין הממשלה ליועץ המשפטי לממשלה. מה שונה היום? "שום דבר ממה שקורה פה בשלוש השנים האחרו ־ , שאז הטיל שר המשפטים באופן 2023 נות - מאז ינואר מפתיע ובלי שום בדיקה ציבורית את הפצצה הזאת 75 שהוא קורא לה רפורמה - לא קרוב למה שהיה פה שנים קודם לכן. כל הממשלות הקודמות - ורובן, מאז

הממשלה, הקבינט, השרים, כולם היו נגדי. אבל באופן סובייקטיבי זה לא היה כל כך קשה. הממשלה לחצה עליי ככל שיכלה. באו, דיברו, צעקו, שיקרו, איימו - עשו את כל זה - אבל אני כבר הודע ־ תי על הרצון שלי לסיים את תפקידי, אז לא יכלו לאיים עליי בפיטורים. בנוסף, מה שמאוד הקל עליי לעמוד בלחצים זה שכנוע פנימי עמוק. לא היה לי ספק. אמרתי, 'יקרה אשר יקרה, זו הדרך בה צריך ללכת', כל השאר היה שולי. אומ ־ רים לי לא פעם, 'כל הכבוד על האומץ שגילית', אבל אני לא רואה את עצמי

"תמיד הייתי אופטימי אבל על פי טבעי, אני חייב לומר שהאופטימיות נסדקה, שלי נסדקה. אבל לא נעלמה לגמרי. המצב מאוד קשה. הסכנה לדמוקרטיה, לישראל שהכרנו שנה, חמורה 75 מאוד והיא עשויה להתממש,

עטיפת הספר (הוצאת כנרת זמורה)

כאמיץ, אלא כמי שמילא את תפקידו. "ועם כל השכנוע בצדקת הדרך והמוכנות לשאת כל לחץ, כשהייתה תקופה בה נתקענו במבוי סתום ולא יכולנו להזיז שום דבר, הייתה לי אפשרות לצאת מהמבוך: להדליף את הפרשה לתקשורת (בניגוד לצו של הצנזורה), אבל לא הרשיתי לעצמי לעשות את זה. הייתי תמים, אולי טיפש. חשבתי שאני כיועץ משפטי לממשלה לא יכול להרשות לעצמי להפר צו. אז ישבנו בשקט, ומה ששינה את המצב בסוף זו הדלפה שהגיעה ממקום אחר. לא מאיתנו". אם כבר הדלפות, בספר מתייחס לזמיר לפרשת הפצ"רית אלופה יפעת תומר־ירושלמי, שבניגוד לו דווקא בחרה להדליף לתקשורת - ואז גם לנסות לשקר . 300 ולטייח את ההדלפה, כמו שעשה ראש השב"כ בקו הוא מנתח את שני המקרים, משווה ומבדיל בין שתי הפרשות, שני הטיוחים והיחס השונה שקיבלו מהמ ־ דינה, וקובע כי "בשתי הפרשות, כישלון נקודתי העיב על קריירה מפוארת". וכשאתה רואה את הלחצים המופעלים על ממשיכתך בתפקיד, גלי בהרב־מיארה? "רואה. זה חלק מההפיכה המשפטית. הם רוצים לה ־ שתחרר ממנגנוני הביקורת עליהם. רבים מהם פחות או יותר כבר נוטרלו, ומה שנותר כמנגנונים יעילים זה היועצת המשפטית לממשלה ובית המשפט הע ־ ליון, והם מפריעים להם לעשות כל מיני דברים, לכן

כפי שהתממשה במדינות אחרות"

20 . 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 50