ידיעות אחרונות 7 ימים

>>

בפני שרירות ושחיתות. זאת הסכנה הרצינית. יש צורך במאבק נגד הסכנה הזאת, ויש סיכוי. לכן אני כותב, מתראיין, מדבר. יש גם בחירות לכנסת במהלך השנה. זה נותן לי יסוד לאופטימיות - לא כדי להפיל את ממשלת הימין, אלא מתוך תקווה שאפשר יהיה לבטל את המהפכה המשפטית". יש לך היכרות עמוקה מאוד של עשורים רבים עם השירות הציבורי, אתה מכיר את האדנים שהמ ־ דינה בנויה עליהם, אתה באמת חושב שזה יכול לקרות לנו, שנהפוך למדינה לא דמוקרטית? "אנחנו כבר בדרך לשם. אהרן ברק אמר שכבר היום מדינת ישראל חדלה להיות דמוקרטיה ליב ־ רלית. אנחנו לא רחוקים ממצב שבו מדינת ישראל תהפוך למדינה של שלטון יחיד, בדומה למה שקורה ברוסיה, בהונגריה, בטורקיה ובמדינות אחרות. זאת הסכנה הממשית שמרחפת מעלינו, ונגדה צריך לה ־ תקומם כל אדם ששוחר דמוקרטיה, שמכבד את עצמו ורואה בעצמו חופשי ושותף לשלטון - בכל הדרכים שהדמוקרטיה מאפשרת לו. "בלי הביקורת על השלטון - וזה הוכח במדינות אחרות - זה לא רק שהשלטון עושה מה שהוא רוצה והאזרח ממשיך בחיים הרגילים שלו, בכל המשטרים שזה קרה, השחיתות נפוצה בגלל המינויים הפוליטיים, הרמה של השירותים יורדת, רמת החיים נמוכה יותר, מידת החופש ירודה. זה ידוע. לא דרושות הרבה שנים כדי שכל אזרח ירגיש את זה על בשרו. ראה רוסיה, טו ־ רקיה ומדינות דומות. מצד שני, המדינות שבהן רמת החיים של אזרחים הכי גבוהה והשירותים הציבוריים בהן הכי טובים הן המדינות הדמוקרטיות באמת, כמו המדינות הסקנדינביות. השאלה היא לא רק מה נעשה בצמרת, אלא איך הציבור רוצה לחיות? האם הוא רוצה לחיות במדינה שבה הוא לא יכול לקבל שירותים בסי ־ סיים שמגיעים לו על פי החוק, אלא אם ישלם שוחד, שזה סטנדרט במדינות רבות? כל אזרח שישאל את עצמו אם חשובות לו רמת החינוך שהילדים שלו יקב ־ לו, רמת הבריאות שהוא יקבל, וכך הלאה". . נדמה שמיותר לשאול איך אירוע 300 נחזור לקו כזה היה נראה לו היה מתרחש היום. מספיק להיזכר בפרשת אלאור אזריה: המערכת השתנתה, הצי ־ בור השתנה. אין אפילו טעם לדמיין. אנחנו גם רואים מה קורה בשטחים. "כן, דעות הציבור השתנו במידה רבה. כולנו יוד ־ עים, לא צריך להאריך את הדיבור על כך. זה לא דור תש"ח, בוא נאמר כך. היום הציבור מפולג כמו שמ ־ עולם לא היה, והחוסן חברתי חלש כפי שמעולם לא היה. זה גורם נוסף של סכנה למדינה". אתה חושף בספר הרבה מההתלבטויות שלך, גם בזמן אמת וגם בדיעבד. במבט לאחור, יש לך חר ־ טות? "אני לא מתחרט על שום דבר. כל התמונה הייתה יכולה להשתנות אם ראש שב"כ היה בא אליי ול ־ ראש הממשלה מיד או למחרת ואומר טעיתי, כש ־ לתי, אני מצטער - הפרשה הייתה מתפתחת לגמרי אחרת, אבל כמו שהתפתחה הייתי משוכנע שזה מה שאני חייב לעשות, גם כאזרח ובעיקר כיועץ משפטי לממשלה. אחרת לא אוכל לראות את עצמי במראה". למרות שהספר מתמקד בשינויים הגדולים שעבר שב"כ מאז הפרשה, הוא נגמר באנקדוטה עגומה משהו שמספר רפי מלכא, אחד משלושת חושפי השחיתות בשב"כ שבלעדיהם הפרשה הייתה נקברת (מלכא, ראובן חזק ופלג רדי, שהספר של זמיר מוקדש להם - ד"פ): בהרצאה שנתן מלכא לפיקוד הבכיר של שב"כ על פרשת האוטובוס, נעמד אחד מראשי האג ־ פים ואמר: "אני רוצה לשאול את עצמנו, האם היינו נוהגים כמותם? מי שכן, שיצביע". אף אחד מאנשי × שב"כ, מספר מלכא, לא הרים יד.

, היו ממשלות ימין - נתקלו מפעם לפעם בפסקי 1977 דין שהן לא אהבו, אבל כולן הבינו שזה חלק מהמערכת הדמוקרטית, שהן חייבות לפעול לפי החוק ושבית המ ־ שפט הוא שמפקח על החוק". × × × , כאמור, זמיר 300 למרות שנפגשנו לדבר על קו משתמש בעבר רק כמנוף או שלט אזהרה בדיון על העתיד. יותר משהוא רוצה לבוסס בזיכרונות רעים או , הוא מעדיף להילחם 40 בזיכרונות גבורה מפרשה בת את המלחמה הנוכחית או הבאה על מערכת המש ־ פט. ככה זה עם קאובויים זקנים, תמיד מוכנים לעוד דו־קרב. חייבים לכבד את זה. בלי אנשים כמו יצחק זמיר, המדינה הזאת לא הייתה מגיעה לאן שהגיעה. למרות שהוא חוזר ומתבטא בחריפות נגד המהפ ־ כה המשפטית, מקפיד זמיר לציין שכשופט לשעבר הוא לא נוקט עמדה בעניינים פוליטיים, שהוא לא בעד או נגד הממשלה ושהוא לא רוצה להפיל את הימין. "השתתפתי בהפגנה נגד המהפכה המשפטית", הוא אומר, ומבהיר: "זו לא הייתה הפגנה להחלפת הממשלה... זו הייתה הפגנה נגד המהפכה המשפטית. שלא יישמע שאני הפגנתי בעד הפלת ממשלת הימין. אני לא מביע עמדה בעד או נגד הממשלה. ההפגנה שהשתתפתי הייתה כדי לשכנע את הממשלה לש ־ נות את המדיניות. לא רוצה שיגידו עליי איש שמאל או ימין. את רוב שמונה השנים שלי כיועץ משפטי לממשלה עשיתי תחת ממשלות הימין של בגין וש ־ מיר (ומעט תחת פרס). פוליטיקה תמיד הייתה מלווה בתככים, בקומבינות ובקומבינציות. הכרתי את זה מקרוב. אבל ברוב הזמן, מעל ומעבר לתככים, הייתה בהנהגה תחושה של שליחות, של שירות ציבורי. שעם כל התככים והפשרות הפוליטיות, הם פועלים כדי לשרת ולקדם את המדינה. היום הרושם האישי שלי הוא שונה לגמרי. הנסיגה ברמת ההנהגה היא הכשל הגדול ביותר של מדינת ישראל". יחסית למי שלא מתבטא בעניינים פוליטיים, אתה די מתבטא בעניינים פוליטיים. "אני התבטאתי, אתבטא ואמשיך להתבטא רק בנושא מערכת המשפט. בעבר לא הייתי עושה את זה, אבל הכלים נשברו, ולא מצד מערכת המשפט". אומר, ומתבטא. "המהפכה המשפטית", כך זמיר, "אמנם נעצרה לתקופה קצרה בזמן המלחמה (הקו ־ דמת. הראיון נערך לפני המלחמה הנוכחית - ד"פ), והייתה גם השפעה מסוימת למחאה החברתית ההמו ־ נית, חסרת התקדים. אבל מיד לאחר שהמלחמה הסתיימה, ההפיכה המשטרית מתקדמת ביותר מרץ ונחישות ממה שהיה קודם, משתי סיבות: אחת, הצי ־ בור עייף. גם מהמלחמה שהסתיימה בהחזרת כל הח ־ טופים, וגם עייף מהמחאה החברתית, שלא הספיקה כדי לעצור את ההפיכה המשטרית; שתיים, הממשלה רואה את הבחירות באופק, ונחושה לקדם את ההפי ־ כה המשטרית ככל שניתן, במהירות האפשרית לפני הבחירות. הסכנה של הפיכה משטרית לא רק שלא חלפה, אלא רק התעצמה". אתה עוד חושב שאפשר לנצח במאבק הזה? "תמיד הייתי אופטימי על פי טבעי, אבל אני חייב לומר שהאופטימיות שלי נסדקה. נסדקה, אבל לא נעלמה לגמרי. המצב מאוד קשה. הסכנה לדמוקר ־ שנה, חמורה מאוד והיא 75 טיה, לישראל שהכרנו עשויה להתממש, כפי שהתממשה במדינות אח ־ רות שהיו דמוקרטיות והפכו לאוטוקרטיות. כבר היום אנחנו לא רחוקים משלטון יחיד, משום שראש הממשלה בדרך כלל שולט גם בממשלה וגם בכנסת. שתי הרשויות האלה כאילו נעלמו ומתגלמות באדם אחד. הסכנה היא שהן ישתלטו גם על הרשות השו ־ פטת, ואז לא יהיו שום ביקורת ושום מחסום רציני

צילום: יונתן בלום

"אני לא מתחרט על שום דבר". זמיר

לא רוצה שיגידו עליי איש שמאל או את רוב השנים ימין. שלי כיועץ משפטי לממשלה עשיתי תחת ממשלות הימין של בגין ושמיר ומעט תחת פוליטיקה פרס. תמיד הייתה מלווה בתככים, בקומבינות ובקומבינציות. הכרתי את זה מקרוב"

drorfo@gmail.com

20 . 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 52