ידיעות אחרונות 7 ימים

פרופ' אפרתי בתא הלחץ במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). "כשפצועים רואים את הפגיעה על המסך הם בוכים צילום: דנה קופל | " בהקלה

אחוז מהם מפתחים תסמונת פוסט־זעזוע מוח 20 ־ 10 כ־ מתמשכת, המלווה אותם חודשים ושנים אחרי הפגיעה. הסיכון מזנק עם כל פגיעה נוספת. אצל לוחמים שנפגעו בקרב, המצב מורכב עוד יותר. מחקרים בקרב יוצאי צבא מראים כי שיעור הפגיעות אחוז אצל מי שספגו פגיעת 20 הנוירולוגיות מזנק מ־ אחוז בקרב לוחמים שנחשפו 90 הדף בודדת, ליותר מ־ לחמישה פיצוצים או יותר. לעיתים קרובות, התסמי ־ נים מופיעים רק חודשים ארוכים ואף שנים לאחר סיום הלחימה. "בשנתיים וחצי האחרונות אנחנו רואים הרבה מאוד פגיעות כאלה, אצל לוחמים ולפעמים גם אצל אזרחים שנפגעו מנפילות טילים", מעיד ד"ר שלו מסורוקה. השאלה הגדולה היא כמה נפגעים יש מטראומת המוח הזו בישראל אחרי המלחמה הארוכה בתולדותיה? כאן החוקרים נתקלים בוואקום סטטיסטי. "אנחנו יודעים כמה קטועי רגליים יש, כמה חבלות ראש קשות, כמה חיילים חטפו זיהומים ופטריות", אומר פרופ' אפרתי. "לגבי פגיעת מוח קלה אין לנו מושג, כי אף אחד לא בודק את זה". אף אחד, למעט צוות חוקרים במרכז הרפואי שיבא. ממצאי המחקר הדרמטיים שלהם חושפים מציאות שעשויה לשנות את תפיסת השיקום של לוחמים בי ־ 2023 שראל. המחקר של שיבא, שנערך בין אוקטובר וסקר מאות פצועי קרב שטופלו בבית 2025 לינואר אחוז 70 החולים, חושף תמונה מטלטלת: למעלה מ־ , רובם m TBI מהם עומדים בקריטריונים הקליניים ל־ כתוצאה מהדף. עבור פרופ' רחל גרדנר, מנהלת המחקר הקליני במרכז למדעי המוח בשיבא ומי שעמדה בראש המחקר החשוב הזה, מדובר בפרויקט חיים. גרדנר, נוירולוגית קוגניטיבית, בוגרת לימודי רפואה באוניברסיטת הר ־ ווארד ובעלת התמחות ופוסט־דוקטורט מאוניברסיטת שנה 15 קליפורניה בסן־פרנסיסקו, מקדישה למעלה מ־ לחקר פגיעות מוח. כיום היא ניצבת בחזית המאבק הר ־ פואי להצלת מוחותיהם של פצועי המלחמה. "המושג 'פגיעת מוח קלה' אינו חדש לעולם הרפואה הצבאית", היא אומרת. "בארה"ב הוא נמצא במוקד תשומת הלב ה � אחוז, מ 20 של הצבא כבר רבע מאה. שיעור עצום, חיילים שלחמו בעיראק ובאפגניסטן חזרו עם פגיעה אחוז מהמקרים נגרמו כתוצאה מגל 90 כזו, ולמעלה מ־ הדף. חלקם סובלים מתסמינים כרוניים במשך שנים. אחרי המלחמה הארוכה והאינטנסיבית ביותר שידענו, עם מסת מילואים אדירה בחזית, היה לנו ברור שהגל הזה יגיע גם אלינו, לישראל". מחקר ראשוני שמתנהל בימים אלה בקריה האק ־ דמית אונו, בהובלת פרופ' סיגל זלכה־מנו ובשיתוף פרופ' גרדנר, חושף כי התופעה רווחת גם בקרב לוח ־ מים שנחשפו להדף בשירותם, אך חזרו הביתה לכאורה י � אחוז מהלוחמים ששבו לספסל הל 20 ללא פגע. כ ־ מודים ומעולם לא אושפזו, כלומר לא נפגעו לכאורה פיזית בהלך הלחימה, סובלים מפגיעה מוחית קלה, נתון המיישר קו במדויק עם הסטטיסטיקה העגומה של צבא אלף 25 ארה"ב. אחד מחמישה. החוקרים מעריכים כי כ־ חיילים בישראל סובלים מהפגיעה בעקבות המלחמה. "חשוב שהנפגעים האלה יידעו שהייתה להם חבלת ראש והם צריכים לעבוד במשך כל החיים כדי להגן על המוח שלהם", אומרת גרדנר, "אבל מה שדחוף כרגע הוא למצוא את כל החיילים והמילואימיניקים שיש להם תסמינים כרוניים ולטפל בהם, כי הם נמצאים בנקודת מפנה. קשה להם לחזור להמשיך בחיים, לבנות משפחה, ללמוד. אנחנו יכולים לעזור להם, אבל אם לא נטפל בהם עכשיו, הם ימשיכו לסבול לבד". × × × הטרגדיה של הפציעה המוחית הקלה מתחילה דווקא במקום שאמור להציל חיים: חדר המיון. כאשר לוחם מגיע לבית החולים לאחר שנפגע בשדה הקרב, הוא ראש כדי לשלול דימום תוך־גולגולתי CT נשלח ל־ מסכן חיים. ברוב המוחלט של המקרים, התשובה חוז ־ רת תקינה. הלוחם משוחרר לביתו או מטופל בפציעות

עת המוח. "הדבר המרכזי שגורם לנו לחשוד שמדובר בסינדרום הוא כאבי ראש", אומרת ד"ר כפיר ומוסי ־ פה לרשימה גם סחרחורות, בלבול, נמלולים, טשטוש ראייה ופגיעה בשמיעה. "כאשר עולה החשד למרכיב כזה, הטיפול משנה כיוון. אנחנו מגבירים את הטיפול בהפרעות הקוגניטיביות ומלמדים את הנפגעים טכני ־ קות של למידה, ריכוז וזיכרון". כדי לפרוץ את המעגל הזה, חוקרי מוח ברחבי העו ־ לם מחפשים את ה"גביע הקדוש" של האבחון: דרך אובייקטיבית, מהירה וזולה לזהות פגיעת מוח קלה כבר בתוך חדר המיון, אם באמצעות בדיקות הדמיה מתקדמות ואם בדרכים אחרות, כמו בדיקות דם חד ־ שניות, שיזהו סמנים ביולוגיים ייחודיים לפגיעה. "כמו שעושים היום בדיקת דם כדי לזהות התקפי לב, אנחנו מחפשים בדיקת דם פשוטה, שתגיד לנו מיד 'יש פה פגיעת ראש', לראות מי האנשים שבסיכון גבוה, גם כדי שיהיה אפשר להתחיל טיפול מוקדם יותר. לא לחכות שנה שהוא יסבול וילך מרופא לרופא ואף אחד לא יח ־ שוב על זה", אומר פרופ' פרידמן. "לצערנו עדיין אין משהו מספיק חזק בתחום הזה". אחרי שסוף־סוף למטופל יש את האבחנה הנכונה, צריך להתחיל גם בטיפול הנכון. אלא שגם זה, מסת ־ שנה, המחשבה הייתה 50 או 30 בר, לא פשוט. "לפני שמי שסובל מזעזוע מוח צריך לשכב במיטה ולנוח שבועיים", אומרת פרופ' גרדנר. "היום אנחנו יודעים שאנשים שעושים את זה רק מחמירים את מצבם. הפרו ־ טוקול הנוכחי דוגל במנוחה יחסית של יממה או שתיים בבית, ולאחר מכן חזרה הדרגתית ומהירה ככל האפשר לפעילות שגרתית". בשעות ובימים הראשונים שלאחר הפגיעה, התרופה החשובה ביותר, לדבריה, היא שינה. "המוח מתאושש ומשתקם בזמן שאנחנו ישנים", היא מסבירה. ההב ־ נה הזו כה קריטית, עד שבצבא ארה"ב הקימו "אוהלי חושך" ייעודיים סמוך לשדות הקרב. חייל שספג זעזוע מוח במהלך פעילות מבצעית נשלח מיד לאוהל כזה, המאפשר לו לישון בצורה מיטבית חרף תנאי הלחי ־ מה. ובצה”ל? גורם בכיר בחיל הרפואה מודה בכנות: “אין לנו שום כלי אמיתי בשדה הקרב שיודע לכמת את עוצמת הפגיעה בזמן אמת. פינוי גורף של כל חייל בר ־ דיוס פיצוץ אינו מעשי מבצעית. אנחנו בתחילת הדרך בתחום הזה. יידרשו עוד מספר שנים של מחקר ואיסוף נתונים על מנת לגבש מענה מלא”. מדובר צה”ל נמסר בתגובה כי “כל חייל אשר פונה בעקבות תסמיני הדף, עוברהערכהרפואיתעל ידאנשימקצוע, מופנהלהמשך בירור ומעקב רפואי במרכזים ייעודים בבתי החולים”. כשהם מגיעים לבתי החולים, בהיעדר תרופה שתרפא את הנזק לרקמות המוח, עולם הרפואה מציע להם היום טיפול מוכוון־תסמינים: כאבי ראש זוכים לטיפול תרו ־ פתי ייעודי; סחרחורות ופגיעה בשיווי המשקל מטופ ־ לים באמצעות ריפוי בעיסוק; ולבעיות השינה מותאם פרוטוקול משלהן. "המטרה היא לנסות להפחית את הסימפטומים, כשלרוב מתחילים בהתערבויות שהן לא תרופתיות",

דחופות יותר, כשהוא נושא את החותמת הרשמית שמו ־ חית הכל אצלו בסדר, מה שבוודאי מגביר את התסכול של המטופל. אבל הטכנולוגיה הקונבנציונלית פשוט עיוורת לנזק. "השינויים המבניים במוח הם כל כך עדי ־ הקליני MRI וגם לא ב־ CT נים, שלא רואים אותם ב־ הרגיל", מסביר פרופ' פרידמן. התוצאות בשיבא הראו שלמרות שרוב הלוחמים שטופלו בבית החולים סבלו מפציעות רב־מערכתיות, שברים או פגיעות חזה, שזכו לטיפול מיידי בחדר ההלם, הפגיעה המוחית חמקה לרופאים מתחת לרדאר. יהיו CT "בגלל שברוב המוחלט של המקרים סריקות ה־ תקינות, האבחנה תלויה לחלוטין בהיסטוריה הקלינית, כמו קטיעה ברצף הזיכרון למשך שניות או דקות מיד לאחר הפיצוץ", אומרת פרופ' גרדנר. הפספוס הזה של השעות הראשונות מייצר כדור שלג, שמתנגש באבחנה מוכרת אחרת: תסמונת פוסט־ טראומה. החפיפה בתסמינים – בעיות השינה, החרדות, הקושי להתרכז והדיכאון - גורמת לכך שפצועי הדף רבים מאובחנים ומטופלים באופן שגוי. "כשחייל שחבר שלו נהרג מטיל שפגע בטנק שבו שהו, והוא מפתח פ � , אבל במקביל חווה גם פגיעת הדף - הסימ PTSDD טומים יכולים להיות מאוד־מאוד דומים. זו בעיה שכל העולם מתעסק בה", אומר פרופ' פרידמן. "חיילים שנפגעו מגיעים אלינו עם תסמונת שעונה בצורה מובהקת לקריטריונים של פוסט־טראומה, אבל בחלק מהמקרים אנחנו מזהים שיש כאן בעיה כפולה", מספרת ד"ר מירי כפיר, מנהלת מרכז שערים לטיפול בחיילים עם פוסט־טראומה בבית החולים השיקו ־ מי רעות. "הסיפור השכיח ביותר הוא טיל נ"ט שפגע בטנק. הלוחמים שרדו את האירוע, אבל הם עפו בתוך הטנק והראש נחבט בדופן. או לחלופין, לוחמים שטיל נפל לידם בזמן שהיו במיגונית ומההדף ראשם הוטח. הם אומרים 'הלכתי למטבח ואני לא זוכר למה הלכתי', או 'שוב יצאתי מהבית בלי מפתחות'. הם מרגישים כמו ." 80 זקנים בני כדי לפצח את הפאזל המורכב הזה, מחפשים המטפ ־ לים רמזים פיזיולוגיים ונוירולוגיים אופייניים לפגי ־ פרופ' שי אפרתי: "רוב הפגיעות בשדה הקרב הנוכחי הן כתוצאה מפיצוצים. פגיעת הדף עוברת דרך הגולגולת. קסדה שמגינה ממכה ישירה לא תעזור במקרה הזה, כי ההדף עובר גם אותה. כשזה קורה, הרקמה לא מקבלת אספקת דם וחמצן טובה"

61 ׀ ימ ים 7 ׀ 20 . 03 . 2026