ידיעות אחרונות 7 ימים

תקשורת, מרפאים בעיסוק ופיזיותרפיסטים. כל אלה לא נמצאים היום בהישג יד. גם המודעות של המערכת לבעיה, אומרים המומחים, אפסית. "מול היקף הבעיה ומאות החיילים שנוספו למערכת עם סימנים כאלה, יש מעט מאוד מרפאות רב־מקצועיות לטיפול בחבלות ראש קלות," מתריע פרופ' פרידמן. מהאיגוד הנוירולוגי נמסר כי "הבעיה העיקרית בטיפול בנפגעי הדף היא מחסור ברופאים נוירולוגים בישראל, אשר מגביל משמעותית את אפשרויות האב ־ חון והטיפול בהפרעות הנוירולוגיות הנגרמות עקב הפגיעות. לאור הרצון להסדיר את מדיניות האבחון והשיקום הלאומית בפגיעות ראש בכלל ובפגיעות הדף בפרט, המכון הלאומי למדיניות בריאות קיים לאחרו ־ נה כנס בנושא, והוקם צוות משותף של בכירים מתחום הנוירולוגיה והשיקום". הנושא נידון לאחרונה במועצה הלאומית לטראומה ורפואה דחופה, המייעצת למשרד הבריאות. יו”ר המו ־ עצה, פרופ’ אירי ליברגל, הודיע על הקמת ועדה שתב ־ דוק את הנושא של חבלות ראש קלות ושחרור מהמיון. אלא שבינתיים, התוצאה עבור המטופלים היא מסע ייסורים בירוקרטי: במקום לקבל מעטפת תחת קורת גג אחת, הצעירים הללו נאלצים לנדוד מרופא לרופא, להמתין חודשים לתורים לבדיקות שלא מגלות שום בעיה ולאט־לאט מאבדים תקווה. גם ע' מרגיש שהמ ־ ערכת הצבאית לא הייתה ערוכה לסייע לו. "הצבא לא ידע לאבחן את זה. פגיעות הדף זו פציעה שקופה שאין להם איך לטפל בה או לדעת עליה. נפלתי בין הכיסאות. אפילו כשאתה משתחרר, במשרד הביטחון אתה דואג לעצמך. אם לא תבקש ותחפש בעצמך, לא ילוו אותך". המחיר של גרירת הרגליים הזו הוא אסטרונומי, גם במונחים כלכליים. פרופ' גרדנר מצביעה על מחקר כלכלי מקיף שנערך בבריטניה, אשר מצא כי על כל שקל שמושקע בשיקום נפגעי מוח בגיל העבודה, ח � שקלים דרך מניעת נכות וה 16 המשק מחזיר לעצמו זרת הנפגעים למעגל היצרנות. אבל הרבה מעל המספרים הקרים, מרחפת כל העת הטרגדיה האנושית, של מי שיצאו מהקרבות בריאים בגופם אבל לא מצליחים להתאושש מהפ ־ מיום כיפור יצאו PTSD גיעה. "חלק מהחבר'ה עם ה־ ממעגל החיים, אם היינו מטפלים בהם אז כל מעגל חייהם היה שונה", אומר פרופ' אפרתי. "הפצועים של היום הם הצעירים הכי טובים שיש לנו. הטופ של הטופ, המשענת של החברה. הם לא רוצים להיות נכים. אסור שנגיע לשלב שהלוחמים האלה יוצאים מהמשחק, שהם מתרגלים לזה שהם נכים. חייבים לטפל בהם לפני שהנזק נעשה". "זה מדיר שינה מעיניי", אומרת פרופ' גרדנר. "מדובר באנשים צעירים מאוד, שנמצאים בצומת קריטי של חייהם. אלו הצעירים שאמורים לחזור לאקדמיה, לבסס קריירה, לבנות משפחות. כשהמוח שלהם נותר ללא טיפול והתסמינים מנהלים אותם, מסלול החיים שלהם נקטע. יש לנו את הידע ואת הכ ־ לים לעזור להם להשתקם, אבל אם לא נתעורר לאבחן ולטפל בהם בהקדם, נראה אצלם הרבה מאוד נכות כרונית ופגיעה באיכות החיים". מנהל בימים אלו מלחמה חדשה בתוך תא 21 ע' בן ה־ הלחץ. חמישה ימים בשבוע הוא נוסע לשם לנסות לח ־ זור למי שהיה לפני הפיצוץ. "בתוך התא אני עובד על המוח באמצעות אפליקציה מיוחדת, ובנוסף יש לי תוכ ־ נית שיקום שלמה, שכוללת ריפוי בעיסוק, נוירולוגית, תזונאית ופיזיותרפיה. אני נפגש גם עם פסיכולוג לפו ־ סט־טראומה, שעוזר לי מאוד". היעד שלו שאפתני: להתחיל בלימודי הנדסת תעשייה ומערכות מידע באוקטובר הקרוב. "בצ ־ וות שלי נותרו עשרה אנשים שהמשיכו לקבע, והם עדיין בלחימה", הוא אומר. "הם לא טופלו ומרגישים לא טוב. אף אחד מהם לא בסדר מאז האירוע, אבל הם ממשיכים למען החברים שאיבדנו". ואתה? איך אתה מרגיש היום? "אני רוצה לחזור לאיך שהייתי לפני הפציעה, ונלחם × כל יום כדי להבריא".

צילום: איי־פי / אוהד צוויגנברג

פגיעת טיל איראני בתל־אביב בתחילת החודש, ותוצאות ההדף סביבו. "זמן הוא גורם חשוב בריפוי המוח"

הריכוז הגבוה של החמצן שמגיע למוח בתא הלחץ מסייע לעורר תאי עצב רדומים, מאושש רשתות עצ ־ ביות, ומעודד צמיחה של כלי דם ונוירונים חדשים. עבור המטופלים, טוען אפרתי, משמעות הדבר היא שיפור ניכר ביכולות הזיכרון, הריכוז, ההבנה ועיבוד המידע גם שנים רבות לאחר הפציעה. "בתוך התא מע ־ אחוז חמצן. 100 לים את הלחץ לשתי אטמוספרות, עם ברמה כזו החמצן המומס שנמצא בדם מספיק לכל צור ־ כי הקיום, בלי תלות בכדוריות האדומות. בנוסף, אנחנו יוצרים תנודות ברמת החמצן, מעלים את החמצן לרמות שיא ואז מחזירים לרמה הרגילה. המוח מפרש את הירי ־ דה המהירה כמחסור בחמצן ומפעיל מנגנוני מצוקה. ואז תאי גזע מתחילים להתחלק וכלי דם חדשים מתחי ־ לים להיווצר וגם מיטוכונדריות, שאחראיות על יצור האנרגיה בתא. זה מאפשר את תהליך הריפוי של המוח בדיוק כמו פצע ברגל. לא בכל המקרים אנחנו יכולים לרפא, אבל תמיד אנחנו יודעים לעזור". בניגוד לעמדתו הנחרצת של פרופ' אפרתי, הממסד המדעי אינו ממהר לאמץ את השיטה. מבקריו טוענים כי טרם הצטברו די הוכחות המאוששות את יעילותו במקרים כאלה. אבל עבור הלוחם ע', המפגש עם פרופ' אפרתי וצוות תא הלחץ שלו היה רגע של תקווה אמי ־ תית בתוך חודשים ארוכים ומתישים של סבל וחוסר ודאות. "קיוויתי שלא יגידו לי עוד פעם שאי־אפשר לטפל בי", הוא משחזר. "פרופ' אפרתי והצוות הבטיחו לי שהם יכולים לעזור לי. הם נתנו לי את הביטחון שגם אם עבר זמן מהפציעה, עדיין יש מה לעשות". × × × בזמן שהמחקר העדכני מדגיש כי חלון ההזדמנויות להתערבות יעילה למניעת נזק כרוני כתוצאה מחב ־ לת מוח הוא קצר וקריטי, מערכת הבריאות בישראל אינה ערוכה אליו. הטיפול בנפגעי המוח דורש תזמורת שלמה של מומחים: נוירולוגים, פסיכיאטרים, קלינאי מחקר בשיבא בקרב מאות 70– פצועי מלחמה מצא שכ אחוז מהם פתחו תסמיני . פרופ' רחל גרדנר: mTBI "מה שדחוף כרגע הוא למצוא את כל החיילים והמילואימיניקים שיש להם תסמינים כרוניים ולטפל בהם, כי הם נמצאים בנקודת מפנה. אנחנו יכולים לעזור להם, אבל אם לא נטפל בהם עכשיו, הם ימשיכו לסבול לבד"

אומר ד"ר שלו. "בשלב האקוטי, מיד אחרי הפגיעה, המחשבה היא לתת למוח לנוח, בתקווה שזה יסדר חלק מהפגיעה. אבל רוב האנשים מגיעים אלינו אחרי פרק זמן לא קצר של סבל. בשלב הזה אנחנו רוצים פעי ־ לות מתונה שתעזור, לנסות לבנות להם היגיינת שינה ולסייע להם להבין איך אפשר לפצות על מיומנויות קוגניטיביות שנפגעו. אם הדברים האלה לא עוזרים, מתערבים במתינות עם טיפולים תרופתיים, בעיקר נוגדי דיכאון וחרדה. למי שסובלים מפגיעה קוגניטי ־ בית מתמשכת אפשר גם לתת סטימולנטים, תרופות להגברת הקשב והריכוז". ומה קורה לכל אלו שהאבחון שלהם מתעכב? "ככל שדוחים את ההתערבות הטיפולית יש הת ־ קבעות של תפיסות עצמיות שליליות, תפקוד לקוי ובעיקר יש דפוס של החמרה. אנשים עם פגיעה כזו עלולים להגיע מהר מאוד לדפוסי התנהגות לא בריאים של שימוש באלכוהול ובקנביס, שמחמירים את התמונה גם ברמה הקוגנטיבית וגם ברמה ההתנהגותית. הם לא מצליחים להסתדר במקומות עבודה, בזוגיות, במשפחה ומתחילים לריב, מה שהופך לגורם סטרס בפני עצמו. במקומות האלה הליווי הפסיכולוגי מאוד חשוב. המטרה בטיפול היא לשפר את התפקוד ולתת להם חוויות של הצלחה, כי זה מוריד סטרס. ברוב המקרים אפשר להגיע להטבה לא רעה. עם טיפול מתאים, שנה אחרי הפגיעה רק כעשרה אחוזים ימשיכו לסבול מסימפטומים". ההבנה כי שיכוך תסמינים אינו מספיק למנוע הידרדרות ארוכת טווח בחלק מהמקרים, הסיטה את תשומת הלב מהטיפול השמרני לטכנולוגיות חדשניות, בהן שימוש בחמצן בלחץ גבוה ככלי לשיקום הרקמה המוחית. כך נכנס לתמונה תא הלחץ - המוכר כטיפול יעיל במגוון מצבים רפואיים, בהם נזקי קרינה, איבוד שמיעה פתאומי ופצעים קשיי ריפוי. "תרופות נוגדות דיכאון הן הדרך הקלה", אומר פרופ' מארון. "זמן הוא גורם חשוב בריפוי המוח, אבל גם תזונה, פעילות גו ־ פנית, שינה, הימנעות מסמים ומאלכוהול, מדיטציה והפחתת סטרס. אם אלה נכשלים, חמצן היפרברי (בלחץ גבוה – ש"ר) הוא אפשרות תקפה מאוד, כי הוא מפחית את הדלקת, מייצר חלבון שעוזר ליצור נוירונים חד ־ שים, מסייע ביצירת כלי דם חדשים ומגביר תאי גזע. מדינות שיש בהן חוקים שדורשים 13 בארה"ב יש כבר שיוצאי צבא יקבלו טיפול בתא לחץ לתסמונת פוסט־ זעזוע מוח. המוח יכול להחלים אם נותנים לו את החומ ־ רים והסביבה הנכונים". במרכז סגול לרפואה היפרברית במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), בניהולו של אפרתי, טופלו עד היום כאלף איש שעברו זעזוע מוח בנסיבות שונות, כמה עשרות מהם חיילים. בניגוד לפגיעות קרב אח ־ רות שמטופלות בתא לחץ, אין עדיין פרוטוקול מקצועי שמפנה לכאן נפגעים שסובלים מתסמינים חשודים. הם מגיעים בטפטוף, מפה לאוזן, בשיטת חבר מביא חבר. כאן עורכים להם הדמיות בשיטות מתקדמות, במטרה לזהות את הנזק שנגרם להם. "כשהם רואים את הפגיעה על המסך הם בוכים בהקלה, כי קיבלו הכרה", אומר פרופ' אפרתי. "הם מבינים מה קרה להם".

sarit_r@netvision.net.il

20 . 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 62