ידיעות אחרונות 7 ימים

מהר מאוד זימרו כולם “אקונה מטטה". מטוס המשלחת

>>

זהו מרכז צמיחה מטראומה לחיילים, למי ־ לואימניקים, לנכי צה"ל ולאנשי כוחות הביטחון וההצ ־ לה. "אני לא מגדיר מי נכה או הלום קרב", הוא מדייק. "כל מי שחווה טראומה בעקבות אירוע קשה בשירות, הדלת פתוחה עבורו. גם לא מוכרים". הקשר בין הגש ־ מת חלום ללצמוח כמנצחים נשמר כל העת, בעיקר כי הדי.אן.איי של שתיהן מבוסס על מתנדבים ותרומות. כשבמלחמה הרחיבה הגשמת חלום את פעילותה לטובת נפגעי המלחמה - יתומים, אלמנות ופצועי צה"ל - צץ במוחו של צורי רעיון: משלחת עבור החבר'ה שלו, הפו ־ סט־טראומטיים. סולטר חשב קצת, ואז נתן אוקיי. "הג ־ שמת חלום יודעת להפיק כמעט כל דבר אפשרי", הוא מספר. "לתורם הממוצע קל לראות את הקטוע ולהטיס אותו לתאילנד. הפוסט־טראומטיים הם באיזה מקום שקופים, ופחות רואים את גבורתם. מהרבה בחינות מסתכלים עליהם ככאלו שפחות מגיע להם מפצועים אחרים, ולי באופן אישי היה קשה שבמשלחות קודמות לא יכולנו להטיס אותם. היינו צריכים למצוא שותף שיביא את החיילים, ולמצוא יעד מתאים, ואת זה עשינו עם צורי". זה לקח מעט זמן, אבל לפני כחודש עלו על המ ־ מאנשי ונשות כוחות הביטחון. בתום 27 טוס לזנזיבר הטיסה שתרמה ישראייר, נשמע הטייס כורז: "אנחנו מצדיעים למשלחת אנשי המילואים שנמצאת איתנו היום על המטוס, ומכבדת אותנו בנוכחותה". מחיאות הכפיים פרצו מכל עבר. אף אחד מהנוכחים האקראיים לא הבין באמת לעומק עד כמה מרגשות היו המילים הללו עבור חברי המשלחת. "כשאמרו לנו במטוס תודה ושגאים בנוכחותנו", תגיד אחר כך דנה, "או כשבמלון מחכה לנו שלט ענק שמקבל את פנינו בברכה, זה מראה שיש פה אנשים שרואים אותי. משקופה לגמרי הפכתי צבועה במרקר. אני לא רגילה להיות נעטפת. זה רגע מאוד משמעותי עבורי". אחרי שבע שעות טיסה ישירה וארבע דקות על אדמת זנזיבר, כולם כבר מזמרים "אקונה מטאטה", כאילו נולדו פה. תוך כדי תנועה אנו לומדים ש"רפיקי" זה חבר, ו"ג'מבו" זה שלום. שעה אחר כך אנחנו כבר בשוק המקומי, אוכלים אגוזי קוקוס, רואים איך סוחטים הראל, מפקד ביחידה "אין לי בעיה קרבית: תפקודית בלחימה, בקרב אתה מרגיש משמעותי ואז אתה חוזר למשרד, ושם אין משמעות קיומית, אבל הדריכות והסטרס נשארים. אפילו פה אני קופץ מרעש: 'מה, זה ירי? לא זה לא ירי, אתה בזנזיבר'"

שעת צהריים, באחד המקומות היפים בעולם – חוף מאטנווה שבזנזיבר. למ ־ תבונן מהצד הם נראו כמו עוד חבו ־ רת צעירים שחוגגת את שיא חייה.

כולם חסונים, מחויכים ויפים כל כך. במשחק כדורעף שהתנהל עם רשת מאולתרת על חוף הים הבתולי, הם קפצו גבוה, קראו קריאות עידוד זה לזה ובעיקר צחקו. מכל הלב. אף אחד, במיוחד מי שאינו מישראל, לא היה מעלה בדעתו שהם פה במסגרת משלחת מיוחדת לטנ ־ באוקטובר 7 זניה, המיועדת לפוסט־טראומטיים, נפגעי ומלחמת חרבות ברזל. בימים הבאים הם סיפקו הצצה לרגעים היפים שלהם. לרגעים הפחות יפים אפשר היה להיחשף בעיקר בבקרים. לאחד מהם שוב היה לילה קשה, השני לא ישן בכלל, והשלישי ירד לחוף והצליח להירדם רק לפנות בוקר. גם חמש נשים היו במשלחת. מדובר במפקדות קשוחות, מעוררות הערצה והשראה, אבל ברגעי השקט יצאו השדים. מהמורה בכביש, צעקה חזקה מדי, טרי ־ קת דלת, והן נשלחו חזרה אל העולם המסויט שעוטף אותן, בלי קשר לנוף המרהיב שמסביב. "אני במקום הכי יפה בעולם ומרגישה מתוסכלת, כי אני לא מצליחה ליהנות", אומרת ליה פדידה, חובשת וקלעית במיל'. והיא לא היחידה. "אתה על החוף של זנזיבר אבל הת ־ . "לפני 34 חושות מציפות", משתף אביב נג'ארי בן ה־ יומיים מצאתי את עצמי מתפרק בצד. הרבה אנשים באותו מקום, זה היה הטריגר. ואז חשבתי שמי שלידי הולך למות. יש בי תחושת ייאוש, שאני במקום היפה בעולם ולא מצליח להתמסר. אני אומר לעצמי, 'אנחנו בזנזיבר ותראה איזה כיף עשית, תראה את מי פגשת', ואני רואה את הילדים הקטנים שאנחנו מביאים להם ממתקים, והם חיים עם כלום בקושי, ולנו יש את כל מה שאנחנו רוצים. עם כל מה שיש לי בעולם המפותח, אני לא מרגיש טוב. למה אני לא יכול להיות כמו כולם? מצד שני, זה שאני מבין את זה, זה גם בסדר. כי הייתי נוכח בסיטואציה הטובה חמש דקות אחר כך". לא פשוט להטיס פוסט־טראומטיים לחו"ל. הטריג ־ רים מציפים בכל צעד. כל זה לא מנע מצוריאל (צורי) פרידמן, פוסט־טראומטי בעצמו מצוק איתן, לחלום וב ־ , נשוי, אבא לשניים ואחד בדרך. בצבא 31 גדול. הוא בן שירת במגלן, שם חווה אירוע טראומטי משנה חיים, ששלח אותו לשנים ארוכות של התמודדות. בין אם מול המערכת הצבאית והמשפטית, כשתבע את האדם שפגע בו, ובין אם מול מערכת בריאות הנפש, שלדבריו לא הניבה עבורו פתרון נכון. לאחר ניסיון אובדני חמישי שלא צלח, כשהוא שוכב על הקרקע בחצר בית הוריו, החליט לשנות גישה. הוא נזכר בחבר ילדות, גלעד סו ־ את עמותת "הגשמת חלום" עבור 2015 לטר, שהקים ב־ ילדים עם צרכים מיוחדים ומחלות קשות. כנער לפני גיוס היה צורי מתנדב אצלו. כשהחליט לקום מהמצב הקשה של עצמו, ראה בסולטר מודל. "אני שמח שהבא ־ תי לו השראה", צוחק השבוע סולטר, "אבל דווקא אני זה שקיבל השראה מצורי, כי בשונה ממנו לא הייתי במש ־ קמה עמותת 2022 בר כשהקמתי את העמותה". וכך, ב־ "לצמוח כמנצחים", שעליה מפקד צורי עד היום.

מיץ מקני סוכר וחולפים ליד דוכן פרגיות על האש. זה למשל נחשב בקבוצה טריגר, וצורי ממהר לחלוף על פני המפגע. אחר כך יסבירו הוא וקובי דוד, ראש המשלחת, עד כמה פרויקט המסע לאפריקה היה שאפתני. "תוך כדי תכנון", אומר קובי, "הבנו שלא כל דבר מתאים לפוסט־ טראומטיים", אומר קובי. "תאילנד למשל לא מתאימה, כי זה יכול להיות צפוף, דחוס ולחוץ, עם המון מופעי אש ומוזיקה רועשת. אותו דבר עם משחקי כדורגל המוניים, ואפילו הופעה בברלין נפסלה. פתאום עלה שאם תהיה שם הפגנה של פרו־פלסטינים, מה זה יעשה להם? המון דברים שהאדם הרגיל לא חושב עליהם. או לעשות על האש, שזה יכול להיות טריגר בגלל הבשר השרוף. ככה עלה הרעיון של חופים וספארי. מרחבים, בעלי חיים, שקט. אין משהו שיכול להצית את הטריגרים. בהתחלה רצינו דרום אפריקה, אבל מכיוון שלא כולם אוהבים אותנו שם, התמקדנו במקום אחר באפריקה". ההחלטה מי יכול לטוס ומי לא, הייתה אמוציונלית מאוד. "עשינו ועדה מקצועית", מספר צורי, "שכללה רופאים ומטפלים כדי להבין מי מתאים. פוטנציאלית אנשים, אבל אם תטיסי אדם לא מתאים, הוא 570 יש לנו יסבול וכל המשלחת תסבול. לא לקחנו אנשים עם רקע אובדני, כי זו אחריות כבדה מאוד. היה מישהו שנבחר, : 'לא עשיתי מספיק עיבוד לאירוע 90 ואמר לנו בדקה ה־ שלי, ואם אצא, זה עלול להתפרץ. מעדיף לא לנסוע'. המילה הכי גדולה במשלחת זו אחריות. כשמישהו חוטף התקף חרדה, זה לא נעים לאף אחד וזה מדביק". תשעה אנשי צוות מתנדבים יצאו למסע. ביניהם פסיכולוג, וגם מטפלים שהם בעצמם פוסט־טראומטיים בשלב מתקדם מאוד בטיפול של עצמם. וגם איה ברנדט, מד ־ ריכת איגרוף, שעזבה בבית תינוק בן שנה וגייסה בנות למשלחת מהיכרות אישית. , הריזורט שמארח את המשלחת, שוכן sky & sand על רצועת חוף ים שקטה. כמו סיני של פעם. על החוף מסתובבים רק מקומיים בתלבושת לוחמי מסאי, ורו ־ כלים המציעים את מרכולתם. הדבר שהכי מושך את באוקטובר, 7 המבט, בעיקר אם אתה ישראלי שחווה את זה עמוד אחד שעליו עשרות מדבקות של לוחמים שנ ־ פלו. מתברר שהמקום שייך לישראלי ואפילו מזוזות בכל חדר יש בו, והוא מארח משלחות ישראליות רבות שבאות להירגע. לא מזמן הגיעה משלחת אבות שכולים שהדביקו כל אחד מדבקה של בנו, והמלון בחר לכבד את זכרם ולהשאיר את העמוד כמות שהוא. × × × הבוקר מפציע עם זריחה מטורפת, ומה יכול להיות רע, אבל מתברר שכאשר אתה פוסט־טראומטי, יכול גם יכול. ביציאה למרפסת עומדת רוני, מפקדת נע ־ רצת בחיל הרפואה. נפעמת מהנוף אני מחייכת אליה, ומתברר שהיא נפעמת קצת פחות. כמה שעות אחר כך, בטיול טרקטורונים, היא קופצת מהטרקטורון שלה, לכאורה ללא סיבה ממשית, רצה קדימה אל מוביל השיירה. בתוך היער וכל הכיף הזה, היא נסערת. צורי

טריגרים בכל מקום. גם בטיול ג'יפים