ידיעות אחרונות 7 ימים

עם השנים, אמנון הפך לכוכב הסטנד־אפ שלה "צוחקים, צוחקים עד שבוכים", שאיתו היא מגיעה לכל פינה בארץ. "למשל, אני מספרת שאמנון מלטף אותי במי ־ טה מתחת לשמיכה ואני מבסוטית, מה קורה פה, ואני אומרת לו 'תמשיך, תמשיך', והוא אומר 'לא צריך, כבר מצאתי את השלט של הטלוויזיה'". הרבה לפני שהמושגים פוליאמוריה או נישואים פתוחים השתלטו על השיח

", מספרת 16 "נפגשנו באוטובוס לצפון בדרך להכשרה, כשהייתי בת בלהה. "אני נסעתי להתנדב בקטיף תפוחים בקיבוץ מחניים, ואמנון נסע להתנדב בקטיף בקיבוץ חולתה. כשעליתי לאוטובוס היה רק מקום אחד, ליד הבחור היפה הזה. "שלוש וחצי שעות של נסיעה מהמרכז עד לטבריה, ככה זה לקח אז, אני לא סתמתי

הציבורי, בלהה ואמנון הבינו את כוחה של זוגיות מאפשרת. הם איפשרו לעצמם חופש מיני, אבל לא לאורך זמן. רק כדי לקפוץ החוצה ולטעום את מה שלעולם יש להציע. זה הסוד שלכם, בעצם? בלהה: "זה היה ממקום של לשמור על האמת ועל החברות ולא לשקר זה לזו. היינו בערך בני , החשקים בגיל הזה הם בשמיים וסביבנו אנשים 40 בגדו בלי סוף, במיוחד במקומות שאמנון היה בהם כמו הצבא. בעיניי, השקר הוא הדבר הגרוע יותר מהכל. ואז אמנון ואני עשינו שיחה ואני אמרתי לו 'תקשיב, יש לי רעיון. אתה בצבא עם נשים צעירות אחרות, אני לומדת באוניברסיטה לתואר שני ויש , במקום ששנינו נתפתה 25 סביבי סטודנטים בני ונשקר, בוא נכריז על נישואים פתוחים'".

את הפה. והוא שתק. לכולם אמרתי מאז שככה צריך להתחתן, עם אחד ששותק", היא צוחקת. "כשירדתי מהאוטובוס, אמנון אמר לי 'כל יום אחרי הקטיף אני אבוא לראות אותך בשער של הקיבוץ'". "ואכן, מעולם לא הגעתי", הוא מחייך חיוך שובב. בלהה: "ואני כבר סיפרתי לכולם שיש לי חבר שאני עומדת להתחתן איתו וכולם צחקו, כי הוא באמת לא הגיע אף פעם. ומתי כן הגעת?" אמנון: "בזמן הכי לא מתאים, ברור".

) תורן, 81( ) ואמנון 80( בלהה שנה 60 נשואים ונישאו כעבור 1962 בלהה ואמנון הכירו בשנת ארבע שנים. היום מתגוררים בכפר הים. הורים לשלושה וסבים לשמונה נכדים. בלהה עבדה במשך שנים כרכזת חברה ותרבות וכמורה לספרות, קולנוע ותיאטרון של כפר הנוער בן שמן, והיום היא סטנדאפיסטית לגיל השלישי. אמנון היה שנים רבות קצין מודיעין וערביסט, ולאחר מכן עבד במכון הייצוא, ונסע הרבה בעולם במסגרת תפקידו. למדנו לתקן את מה שמקולקל

בלהה: "כמה זמן אחרי שנפגשנו, יצאו לי חצ'קונים שנראו כמו הר געש, ואמא שלי הביאה לי מהרוקח משחה אפורה ומסריחה שהייתה עשויה משמן דגים. היה צריך למרוח אותה על הפנים ולשכב שעתיים בלי לזוז כדי שהיא תייבש את החצ'קונים. ואני עם המשחה על הפנים, עטפתי את השיער באיזה סמרטוט ולבשתי את החלוק הכי מכוער של אמא שלי, מסאטן צהוב, ואני שוכבת על המיטה עם הריח הנוראי הזה..." ומי מגיע? בלהה: "בדיוק". אמנון: "המשחה הזו, היא הייתה נהדרת, אוי, היה פשוט נהדר לראות אותך ככה". בלהה: "מרוב מבוכה חשבתי שאני מתה, אבל אמא שלי נכנסה לחדר ואמרה לי בספניולית: 'אל תפחדי, ילדה שלי, אם הוא רואה אותך ככה והוא נשאר, הוא כבר לא ילך לשום מקום’". מה בעיניכם הוא סוד הזוגיות ארוכת השנים? אמנון: "לא לראות אחד את השנייה יותר מדי, המרחק עוזר. געגועים”. בלהה: "וכשהיינו נפגשים, הו, כשהיינו נפגשים. אני תמיד צוחקת ואומרת שפעם, כשהוא היה נכנס הביתה מהנסיעות שלו, רציתי לקרוע ממנו את הבגדים, והיום כשהוא נכנס, אני רואה רשימת מטלות מהלכת".

זה משהו שאתם ממליצים לזוגות אחרים לעשות? בלהה: "כל אחד יעשה מה שהוא חושב. אני חו ־ שבת שבגידות זה עניין נוראי. כאשר אנשים מסביבנו בגדו, אמרנו לעצמנו שאנחנו

לא נהיה כאלה, כי זוגיות היא קודם כל חברות, קודם כל". מה זוגות צעירים לא יודעים על זוגיות ארוכת שנים?

בלהה: "הם לא יודעים שאפשר לתקן. היום יש לך מקרר מקולקל, את זורקת אותו. אנחנו היינו עם מכונת כביסה אחת מאמא שלי ועד גידול הילדים, ולמדנו לתקן את המקולקל". אמנון: "הצעירים לא יודעים שצריך סבלנות". שנה יחד, מה קורה לתשוקה? 60 אחרי אמנון: "אוהו, תשוקה לוופלים, תשוקה לשוקולד". בלהה: "בגיל שלנו זה לוקח שלוש שעות, מה את יודעת. שעה להתכונן, שעה להתפשט ושעה להתנצל. סקס בגיל שלנו זה בין ניחום אבלים לתחיית המתים". אמנון: "איזה סקס? רק מהבדיחות שלה אני מת".

איך שומרים על תשוקה? נחמה: "אז זה אחד העניינים... לשמור שכל הזמן יישארו מסתורין ות ־ שוקה... זה סוד הדבק". ואיך שומרים? נחמה: "לא מגלים הכל. אני לא יודעת עליו הרבה דברים. הוא הרבה זמן עם עצמו ואני לא חוקרת ולא מחטטת". יואב: "אין מסתורין. איזה מסתורין יש לנו?" בזמנים של משבר או ריחוק, מה עזר לכם להישאר? יואב: "החוכמה היא גם כשרבים וכועסים, ישנים ביחד ונוגעים אחד בשני". נחמה: "מוצאים את הדרך לחזור". יואב: "לא עושים מלחמה. אפשר לא לדבר חצי יום או לדבר במינימום, אבל בלילה ישנים במיטה אחת ולאט-לאט..." נחמה: "האצבע נוגעת... ונשארים בשמיכה משותפת, למרות שהוא רצה שמיכה לבד, אבל אני לא נתתי כי אז אין צ'אנס לגעת". יש משהו שאתם כבר לא מתקנים זה בזו? יואב: "אני כבר לא מנסה, למשל, לתקן אותה כשהיא נותנת הסברים בטלפון. פעם הייתי מתערב, היום אני נותן לה לשבור את הראש, וגם כשאני שומע שהצד השני לא מבין כי היא לא מסבירה טוב". שנה מנהלת את הצימרים ו'היא לא מסבירה טוב', 20 נחמה: " את מבינה?" מה הדבר שאתם לא מצליחים לסבול זה אצל זו? יואב: "אין דבר כזה". נחמה: "נו, יואב, יש. בוא ננסה". יואב: "נו, את לא מצליחה להיזכר... כנראה שאין... קשה לה לסבול את זה שאני פחות חברותי. היא עוד נשארת עם החברים ואני כבר מניע את האוטו. אני מעדיף לבוא הביתה לראות כדורגל בטלוויזיה". נפרדתם לאורך השנים? יואב: "כן, פעם אחת". נחמה: "כשיואב היה בצבא". יואב: "בטירונות בצנחנים. היה מאוד קשה ונפרדנו". נחמה: "והוא הודיע לי את זה במכתב". יואב: "נפרדנו למשך שלושה חודשים, אבל אחרי שנפצעתי חזרנו". נחמה: "ואני זוכרת את הרגע הזה כמו עכשיו, כאילו אני שוב ילדה ואנחנו יוצאים לטייל ואני אומרת לך 'אה, פתאום חזרת, מזל שנפצעת', ואנחנו הול ־ כים לטייל בחורשה ליד יקנעם. נכנסים לחורשה כזרים, וחוזרים כנאהבים. זה היה נורא כיף. במחשבה שנייה, שם, שם הייתה ההתאהבות שלנו".

צילום: גדי קבלו

תמונות העבר: מהאלבום הפרטי

95 ׀ ימ ים 7 ׀ 20 . 03 . 2026