ידיעות אחרונות 7 ימים

/ שלמה ארצ י /

איורים: יזהר כהן

הערות) 13( הילדה מציירת מלחמה

באפלת הלילה נולדת השאלה: מה אתה עושה / אבל מה אתה עושה כשאתה קם בלילה? את אותם הדברים "היי, אני לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמי", הכי לאט. היא אומרת. עם השנים למדתי שיש אוהבי מלחמות, מעריצי מלחמות, מנתחי מלחמות ולוחמי מלחמות, והכי - אלה שלא סובלי המלחמות. שימו את עצמכם בהיררכיה. באפלת הלילה אל"מ אופיר כהן יסביר, ברהנו ידווח. "הוא חתיך", היא אומרת. מי? אני שואל, אבל התשובה נבלעת בדיווח. זה קורה באפלת הלילה, בצהרי הבוקר, אי שם בחדר, בחוץ, בדרך לממ"ד, בלי מיגון. אנשים שלא ידעו אפילו

הזמרים והמפיקים נהיו שוב אובדי בום בום בום / עצות. הלך פורים, ילך פסח עכשיו, אולי גם הופעות יום העצמאות, שיא פרנסתנו. לי הלכו השבוע שתי בארבילך והיכל התרבות. בום בום בום בחוץ, כרעם התופים שלך, מאיר שלנו. שוב חלמתי עליך בלילה, כשהייתי ער. שאלתי. ליטיסטים? ָ לע שמת לב העליטיסטים / או שהשהות בממ"ד עשתה אותך עליטיסטים, "מה זה דביל?" עניתי. השבוע הם תקפו את אלה אוספי העלים בשכונה,

באפלת הלילה אתה מחכה שני אסונות ערד / בחיים לא הציעו מצרי הורמוז, לאזעקה. בחיים לא שמעת על לך חבילת טיול לשם. ומי בכלל היה לאריג'אני שחוסל, זה שאתה בכלל לא מצליח להגות את שמו. זה קצת מרחיק לכת יחסית לחיים שהיו לך לפני ארבעה שבועות. "אסון ערד השני", אמרה, ונזכרה באסון ההוא בפסטיבל ערד (אז היו שלושה הרוגים ז"ל, עכשיו תודה לאל רק פצועים). במשגב עם נהרג פושקו. נקרע הלב. שכששאלו גם את סטינג היית פושקו, כמו סטינג. אותו לשמו ענה: " שואל למה הוא סטינג?" הוסיף. פושקו (עופר מוסקוביץ') היה אבוקדו באש, ארץ ישראל. זו שאהבנו. חקלאי ענק שגידל ועוד באש כוחותינו.

שהטיל מכוון אליהם, כגורל. בחוץ יורד גשם זלעפות. נופלים, ולא בקרב פנים אל פנים כמו בעזה. אושר זה דבר יום האושר / אז בשבוע שעבר, כשחל נורא מבלבל. רציתי לצלם יום האושר הבינלאומי, אושר. אבל איך? אחר כך שאלתי את עצמי האם אני מאושר? האם את מאושרת? בטח בימים אלה, שבהם יש אנשים שבוכים מאושר ויש שמחייכים מאושר. אגב, הייתה לי חברה שחייכה נון סטופ מרוב אושר. בסוף גיליתי שזה מרוב אומללות. טוב, אושר זה באמת דבר נורא מבלבל. זה במקלט השכונתי / החל בצהרי היום, כשנכנסתי לבית המרקחת המקומי ואז החלה התרעה יבבנית. היו לי שבע דקות לפי החישוב, אז יצאתי והחלפתי כתובת ונכנסתי עמדנו שם צפופים למקלט השכונתי. ישראלים. זוג אחד פנה אליי 40 איזה כי קנינו "יהיה שוני ביוני? ואמר:

ההון האנושי שלנו / הטורים האלה נכתבים תמיד בתחילת השבוע. טראמפ הפתיע ואמר שיש שיסיימו את המלחמה. “שיחות טובות” נאמר בפסוקים. "חזק חזק ונתחזק", לא, אני לא אוהב לכתוב על מלחמה, אבל אלה הערות כמו ביומן מלחמה. נתחיל בהון האנושי, באנשים המתגלים כוחות במלוא אנושיותם במלחמה. הביטחון וכיבוי האש והפרמדיקים אין להם זהות פוליטית, עושים דרכם. הם לא מבדילים בין דם לדם. הם ההון האנושי הכי יקר שלנו. ומצד שני, כמה משוגעים יכול העולם להכיל? כל כך הרבה מבלבלי מוח. לפעמים צריך להראות לאנשים צדדים שלא ידעו על קיומם, מרוך ועד אומץ. "טעינו", אמר דובר צה"ל, "ואנחנו לומדים מטעויות". כבר חודש תנאים לגעגוע / מצטופפים אנשי השכונה שלנו ליד כמו ביציאת עגלת הקפה השכונתית

כרטיסים מזמן". כשזה נגמר שמתי לב שחלק מתושבי השכונה האמיצים הלכו הלוך ושוב. וכל מי שהלך בכיוון הנגדי נראה כאילו הולך אחורה. זה המצב עכשיו, אחורה "אני מתפלל לאומץ לב כדי לעמוד בנטל, בזמנים וקדימה. כתב לאונרד כהן. שבתי שבהם הסבל הולך ומתעצם", לבית המרקח ( ה־ת' ברחה בהתרעה) ואז... אוף, כן, עוד פעם התרעה. מזל שהספקתי להגיע הביתה. אתם בסדר? סימסתי לילדים. כל ארבעת השבועות צ'יך להגיד טהרון / האלה הצטופפנו יחד בממ"ד. כמו בפתיחה של מוזיאון, כמו בפרמיירה של סרט, רק קצת פחות נחמד. בלילות הקרינו (הפרסים לא יודעים "טהרון" ) את הסדרה 11 בבינג' (כאן להגות קמץ) אז ראיתי קטעים. מישהו אמר לי שהוא חושש שזה יהיה לנצח. אפשר להבין. אנחנו לא מבינים סופים, רק ושעות שינה, שהלכו קפאין התחלות. הייתי זקוק להרבה ואזלו. בינינו, בכלל לא רציתי לכתוב טור על מלחמה. אבל זה מה שיצא. בשווייץ יש בשווייץ דואגים לתושבים / לכל תשעת מיליון השווייצרים הגנה מתחת לאדמה, אבל זה האבסורד, × הגנה יש - מלחמה אין.

מצרים. צ'יך לומר שאנשים מחפשים קרבה, אולי רומנים של מלחמה, אולי קפה ועוגות נחמה. האם המלחמה מעוררת בכם את התיאבון? האם אתם רבים ביניכם יותר? שנוצר כשמשהו תחושת געגוע אצלי המלחמה מייצרת שהיה חלק ממך ונעלם (אדם, מקום, זמן, קול, ריח) עדיין חי מאיר הנוכחות של ההיעדר. בתוכך. אפשר לקרוא לזה גם: מת בתחילת המלחמה, אחותי חסרה לי, בטח אלעדיק, חברי, מפעל הפיס שהיה שמח לשיתוף קל במה הולך. לעומת זאת מנסה לייצר געגוע עם עידן עמדי, הבנקים מנסים לגעגע אותנו אליהם. אנחנו חיים חיים של פרסומות ואזעקות. אני "בוי ניימד סו". שר על ג'וני קאש מדליק ספוטיפיי. כשהתעוררתי לא נרדמתי / היה לילה חרא / וכשנרדמתי התעוררתי. הילדה בת השש בתי את בוכה או צוחקת? / מציירת עכשיו בחשאי את המלחמה בעיפרון וצבעים עזים, כל יום פרק. כשאבא הלך לעבודה היא נצמדה אליו חזק. שאלה. "תגיד, מתי חוזרים להיות ילדים?" תוך כדי ההפגזות הבלתי פוסקות בצפון אני כל הזמן נזכר על הילדה שחוותה "בתי את בוכה או צוחקת" בשיר הישן . החיזבאללה יורים שוב 60 בשנות ה־ גדות הפגזות על קיבוץ פלוס) בלי הפסקה. 70 על הילדה הזאת (שהיא כבר בת

הרחוב איזה ארבע פעמים באותו יום. יוסי בצינור ואסעד על ההגה. זה משפריץ על העלים וזה מפעיל את המברשת המסתובבת שאוספת אותם מהכביש. לא שמת לב שהם כל הזמן פה? "כן או "נועה": אצל נעמי שמר יש שורה נהדרת בשיר ". אולי אני מחפש במלחמה אולי לא, עלעלי, כן או לא או דברים נעימים להיתלות בהם. אוספי העלים מדברים אליי. אני מביט בהם כמהופנט. מה צריך כדי להיות עידן הפאנליסטיקה / פאנליסט מצוי (משתתף בדיון פומבי)? יש להניח שקודם כל תואר מתחת לשם, פרופסור, דוקטור, תת־אלוף, אל"מ, אפילו שב"כ לשעבר, מוסד, בכיר, חבר בפורום, רס"ן זה סבבה, עמית, מייסד קרן (רצוי עם כמה אותיות לועזיות כרוניות), לפרשנותם פובליציסטית ויזמית, הכל כדי לתת תוקף אמנותם. לכל אדם יש שם ותואר שנתנו לו אביו ואמו ושזכה בהם בעמל רב. אבאל'ה שלי היקר, יכולת בקלות להיות פאנליסט. רחובשמוביל רק מה היו רושמים לך מתחתלשם? ח"כ לשעבר, במחנה העבודה מי שהציל ממוות ילדים לים בתל ברוך, ברומניה במלחמת העולם השנייה, או כמו הילד טרנסניסטריה המהמם שאמר את האמת לאשר (סמו) ב"ארץ נהדרת" (מה "אני הבן שלך". שהפך לקטע הכי מרגש בתוכנית):

באפלת הלילה נולדת השאלה: מה אתה עושה כשאתה קם בלילה? את אותם הדברים אבל הכי לאט

15 ׀ ימ ים 7 ׀ 27. 03 . 2026