ידיעות אחרונות 7 ימים

/ ח נ ו ך דא ו ם /

נניחשחזרתם באוקטובר. 6 – בזמן ל מה אתם עושים?

זה הרעיון מאחורי ספרו החדש של העיתונאי אריאל שנבל. אז תפסנו שיחה על שפת הכנרת (אלא איפה) על ניסים, קיטוב ואופטימיות

הפרט להקריב עבור החברה שבתוכה הוא נמצא. בקיצור, כל מה שאני עוסק בו אישית בשנתיים וחצי האחרונות. אני שואל את שנבל איך הוא בכלל חשב 2 על הרעיון המטורף הזה, לכתוב ספר שבו הגיבורה תחזור בזמן כדי לנסות למנוע את הטבח, והאם הוא פשוט קרא את המחשבות שלי וגנב את זה משם? "התחלתי לכתוב את הספר בדיוק לפני שנתיים", הוא משחזר, "תקופה מאוד קשה, שבה קמנו בכל בוקר לבשורת איוב נוספת של 'הותר לפרסום'. הרגשתי אז קצת חסר אונים. אמנם כתבתי בעיתון ועשיתי כתבות שמטרתן הייתה העלאת המורל הלאומי, אבל מצד שני לא הצלחתי להתגייס שוב למילואים, שמהם שוחררתי , וחשתי שהתרומה שלי למאמץ המלחמתי 2007 כבר ב־ לא מספיק גדולה. ואז התחלתי לשאול אנשים מה היו עושים אם היו יודעים על הטבח מראש. התשובות העיפו לי את הראש. הן נעו בקשת מאוד רחבה, מרעיונות מאוד ספציפיים, כמו לברר באיזה חדר בדיוק במלון באילת נמצא ראש אמ"ן דאז חליוה ולדפוק לו חזק על הדלת, דרך ניצול קשריםבלשכתראשהממשלה, ועדלתשובות רדיקליות שטענו שעדיף לא לבטל את הטבח, כי אחרת יקרה משהו הרבה יותר חמור. ברגע הזה נבט בסיס העלילה של הספר, שלמעשה לא השתנה במילימטר גם בתהליך העריכה הארוך והמדהים שעברתי עם נועה

באוקטובר, ובמיוחד אחרי ששמעתי 7 אחרי על הנגדת ו' מאמ"ן שהתריעה על "חומת יריחו" (שמעתי על הסיפור כמה שבועות לפני שפורסם), הייתה לי מחשבה: מה היה קורה אם הייתי באוקטובר הולך להתרחש. האם הייתי מצליח 7 יודע ש־ למנוע אותו? "יום השישי", הרומן החדש והמעולה של העיתונאי אריאל שנבל, עוסק גם בשאלה הזו וגם בעוד המון נושאים שבאופן אישי אני עוסק בהם המון. נתחיל בהתחלה: מדף הספרים הישראלי התמלא מהר באוקטובר. בתחילה יצאו 7 מאוד בספרים שעוסקים ב־ ספרים שאיגדו סיפורי גבורה מאותו יום; לאחר מכן החל גל של ספרי תחקיר על האסון והמחדל ועדויות לוחמים מהשטח; וכיום אלה ספרי עדויות מגוף ראשון על השהות בשבי חמאס. כל הספרים מצאו את דרכם אליי, כולל כמובן הספר "חטוף" של אלי שרעבי, שהיה רב־המכר המהיר בהיסטוריה של ישראל. המסקנה ברורה: הציבור הישראלי מעכל ומעבד את המלחמה הזו ומה שהוביל אליה באופן מעמיק - אבל גם מהיר. מהיר מאוד: במלחמות קודמות חלפו שנים עד שמספר כזה של ספרים על האירועים ראה אור. ועכשיו עתידות: יש מצב שהספר החדש של אריאל שנבל (גילוי נאות: חבר משכבר הימים ואיש של מילים שכדאי לכם לקרוא, בטח כשמדובר בספר הראשון. בספר השני אולי כבר אראה בו מתחרה ואהיה פחות נדיב איתו) מסמן את תחילת הגל הבא – ספרי פרוזה על המלחמה. באוקטובר" באופן 7 "יום השישי" של שנבל הוא "ספר הכי ישיר, וזאת למרות שהעלילה, לפחות בשליש הראשון של הספר, בכלל לא מתרחשת ביום ההוא, אלא באוקטובר. 6 יום אחד לפני, ב־ וכפי שרמזתי בפתיחה, הספר עוסק בשאלה מה היה קורה אילו יכולנו לחזור לאחור ולנסות למנוע את הטבח. הגיבורה – נטולת השם – שאיבדה את בעלה בתחילת המלחמה, משתמשת בקמע משפחתי שהרמח"ל העניק לאחד מאבות אבותיה בעכו לפני שנפטר, חוזרת בזמן ליום שישי שלפני הטבח, ומנסה למנוע אותו ואת מות בעלה. הדברים משתבשים מהר מאוד באופנים בלתי צפויים, ושנבל לוקח את הקורא למסע מותח, שלמרות האלמנט הבדיוני הברור שבו, מעלה לשטח סוגיות ישראליות רבות ועכשוויות מאוד כמו הקיטוב בחברה, העובדהשכל מה שבנינו כאן לא מובן מאליו, והיכולתשל 1

אחוז 50 מנהיים, עורכת הספר, שיש לה מבחינתי לפחות בספר הזה". בלי יותר מדי ספוילרים, נגיד שההצלחה של הגיבורה למנוע את הטבח באחד משני צירי הזמן של הספר טורפת הרבה קלפים ומביאה להרבה מחשבות, שאם נתמצת באוקטובר קרה לנו אסון 7 אותן בקיצוניות נאמר כך: ב־ עצום, אבל במקביל קרו גם דברים טובים. יש פה מסר נפיץ. "זו סוגיה מאוד נפיצה", הוא מודה, "שאולי בגללה – אני מנסה בתת־המודע לנתח את זה בדיעבד - אין באוקטובר 7 בספר אפילו שורה אחת שמתרחשת ב־ עצמו. היום הזה הוא טראומה לאומית וגם כמובן אישית שלי, למרות שלא הכרתי מישהו במעגל הקרוב ביותר שנפל או נחטף ביום הזה. אין ישראלי שלא זוכר בדיוק מה הוא עשה ואיפה היה לאורך כל היום הזה, גם אם התמזל מזלו לא להיות בקיבוצי עוטף עזה או בנובה. מספיק שעומר, הבן הקטן שלי בן העשר, שאל אותי באותו ערב אם המרפסת בבית שלנו מספיק גדולה כדי שמחבל עם מצנח רחיפה יוכל לנחות עליה – כדי לצרוב בי את הטראומה מאותו יום לנצח. ולכן אני מאוד נזהר בהצהרות בסגנון 'תקופה של נס' או 'חטפנו כאפה אבל התעוררנו', כי זה פשוט לא נכון. "מצד שני, אנחנו יושבים כרגע על שפת הכנרת כשצה"למטיילבשמי איראן, המעצמההכי חזקה בעולם נלחמת איתנו וציר הרשע השיעי מפורק ומוחלש. באוקטובר 6 אם היית אומר לישראלי כלשהו ב־

שנבל, אני והספר. “סוגיה מאוד נפיצה”

27. 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 18