ידיעות אחרונות 7 ימים

מסבירה לי הקצינה שלהן, סגן ג', "זה סימן שהוא מספיק מורשע, זה מישהו שעקבנו אחריו חודשים ואספנו עליו הרשעות, והחיסול הוא חתימה שעשינו את העבודה כמו שצריך". × × × הבנות פה עושות תפקיד נדיר - חצי מרגלת, חצי אמזונה. כדי להפוך אותן לכאלו, הן עוברות הכשרה אכזרית במיוחד של שמונה חודשים, הכשרה שאת הזמן שהשקיעו בה הן משלמות בחזרה בזמן שירות נוסף, כלומר משרתות שנתיים ושמונה. הבנות עד היום מדברות בנוסטלגיה כאובה על ההכשרה הקשוחה הזאת. היו שם אימוני ירי וכושר, אינספור מסעות שקרעו להן את הברכיים, ורוב הזמן הן בכלל ישנו בשטח ולא במיטה. "בהכשרה בכינו מלא", אומרת סמל מ', ימים בבסיס ויומיים 28 "וגם סגרנו מלא, בבית". "שמונה חודשים שהיינו בסיר לחץ", אומרת סמל י', "את קמה בשבע, ישר להקפצות, זחילות, אימונים". בא לי להטיס אותן ישר לפאנל של "הפטריוטים", שינון מגל והחברים יסתכלו על המלכות הנחושות האלו, שעברו הכשרה בדיוק כמו של גברים לוחמים, ויגידו להן שהן אלו שפוגעות בכשירות של צה"ל. אומרים שבגללכן חרדים לא יתגייסו, כי הם לא רוצים להיות קרובים מדי פיזית בטנק או במגורים ללוחמות נשים. סמ"ר נ': "נו באמת, אני מהמגזר הדתי־ לאומי, ואני יכולה להעיד על עצמי שהכל זה כוח רצון. שתדעי שצה"ל מאוד מכבד את המגזר החרדי, וגם אנחנו בתור לוחמות. כשאנחנו מגיעות למוצבים יש לנו תמיד גבולות גזרה של לכבד את הביינישים ואת כל החרדים. בסוף אנחנו מבינות שאם הגיעה פלוגה חרדית, אנחנו לא נצא לשטח המעורב לצחוק ולדבר עם כולם כשהם שם, אלא נישאר במגורים שלנו. מה גם שיש לנו מלא בנות דתיות, ואנחנו רואות איך הן חיות בשירות מעורב ומצליחות להישאר בדרך שלהן. נראה לי שגם גברים חרדים יכולים לעשות את זה". "להיות לוחם זה לא קשור למגדר, זה

ר, כפר דרוזי. "דווקא שם קיבלו אותנו ַ ד ַ ח בשמחה", אמרה לי קודם אחת הלוחמות, "עשו לנו לבבות עם הידיים וחייכו אלינו". אבל את המקום הכי חשוב לא רואים מכאן עם הראות של היום. זו העיר דרעא שנמצאת כמה עשרות קילומטרים מאיתנו, והיא המקום המדויק שבו פרצה מלחמת האזרחים. הלוחמות סיימו את הפעילות, ואנחנו הולכות לכיוון הבסיס הקטן שצה"ל בנה בצד השני של התל. אנחנו מחפשות מקום לשבת, וזה לא פשוט למצוא. יש את חדר הכושר המאולתר שמישהו הקים מתחת לצילייה, יש את הספה החומה ב"סלון", שגם הוא בחוץ, אבל היא תפוסה. אחד מהגולנצ'יקים מציע לנו את המשרד שלו, אז אנחנו מתיישבות שם. כלומר הן מתיישבות בקלות, ולי לוקח עוד עשר דקות להצליח לאזן את עצמי על הכיסא מרוב שהאפוד שלי הוא שריון כבד ומסורבל. שלוש הלוחמות יושבות על הספה ומחכות שהכתבת שהפכה למיכלאנג'לו צב הנינג'ה תצליח לשבת בלי להתהפך על הגב. תגידו, איך אתן מצליחות להסתובב פה בכזו קלילות עם אפוד כל כך כבד? סמ"ר י': "לפעמים זה באמת מאתגר. כשיצאנו למבצע מעבר לגבול נכנסנו עם תיקים על הגב, והתיק שקל כמונו. אמרתי 'אין מצב שאני מצליחה ללכת ככה', מה גם שכל הדרך יש בולדרים, אבנים ענקיות שאת צריכה לטפס, ככה, עם המשקל של עצמך על הגב". סמ"ר נ': "המון פציעות זה חלק מהשירות פה. תמיד כששואלים אותי אם כדאי להתגייס להיות לוחמת איסוף קרבי, אני אומרת 'כדאי, אבל קחי בחשבון שתיפצעי בלי הפסקה'". סמ"ר י': "יש שברי הליכה, יש דלקות בברכיים, אבל ההורים שלי רגילים לכל הפציעות האלו כי יש לי עוד שתי אחיות לוחמות בבית". ולא מפחיד אותך שזה אולי ילווה אותך כל החיים? למשל, אומרים שמשקלים כבדים יכולים לפגוע ברחם. סמ"ר י': "ברור שזה לכל החיים, אבל לקחנו את זה בחשבון. כשאישה מתגייסת ללוחמה היא לוקחת בחשבון הרבה דברים. את הגוף שלה, ואת הרחם שלה". לשלם ברחם שלך בשביל המדינה? סמ"ר נ': "לא שמעתי על לוחמת שלא הצליחה ללדת, וגם אם כן, זה לא היה מזיז אותי מהדרך הזאת. אישית, אני מרגישה שאם לא הייתי לוחמת לא הייתי מגשימה את עצמי. אני נותנת את המקסימום שלי פה, את כל היכולות". ואם כבר מדברים על יכולות, האמת היא שמזמן לא פגשתי קבוצת בנות כל כך איכותית ואינטליגנטית ומלאת עוצמות. זה לא סתם שלוחמת איסוף קרבי הוא תפקיד מבוקש, כזה שבוחרים אליו את החיילות המתאימות בפינצטה. ובאמת, לכל הבנות יש וייב של אחות בכורה סופר־מוצלחת כזו, שהיא גם המנהיגה החיובית של המשפחה וגם עושה אקזיט של מיליארדים אחרי השחרור. רק שיש בעיה, כשאני מנסה להחמיא לבנות שהן בטח ערכיות והתנדבו לתפקיד ממניעים של ציונות, הן מצטנעות ואומרות שזה קשור בכלל לתכונות אחרות. מה היכולות שמתאימות לתפקיד?

צילום: יובל חן

“הכלל הצה"לי פה הוא למעט כמה שיותר במפגשים ישירים עם האוכלוסייה". דנה ספקטור בסוריה

קרוב אליו ולכל הסלפים, הג'יהאדיסטים הקיצונים ושאר האנשים המדהימים שבטח מאוד משמחים את אמא ואבא שלהם. אנחנו ממשיכות לשוחח, כשפתאום אחת הלוחמות מורידה את העיניים שלה אל המסך ונהיית רצינית, כי החשוד שהיא מנסה להפליל עלה עכשיו על אופנוע, והרחפן משדר אותו דוהר שם על הכביש. היא חייבת להיות דרוכה אם הוא נוסע לפגישה עם טרוריסטים שירצו לתכנן איתו משהו. שזה מביא אותנו לצד

סמל מ': "הפרעת קשב, אפס יכולת לשבת, את תמיד חייבת להיות בעשייה, לא מסוגלת לנוח". סמ"ר נ': "אני לא הכי חזקה ולא הכי ספורטאית, ולא כזה האמנתי בעצמי שאני מסוגלת להיות לוחמת. אפילו עכשיו אני לא ספורטאית השנה. אבל כשראיתי את האופציה להיות לוחמת איסוף, פתאום הבנתי שאני אתחרפן אם אני אקבל כל דבר אחר. יש הרבה בנות שאני מכירה שכאילו מגיעות בטעות ומוצאות שם את

לוחמת בגדוד עיט: "כשנכנסתי בפעם הראשונה לכאן זה היה ממש שעתיים אחרי שהצנחנים נכנסו בפעם הראשונה, ולא היו תנאים מינימליים. היינו תל אחד מפה, ולא היה שם כלום, רק תעלות של צלפים סורים וזהו. ישנו שם תחת שמיים פתוחים, שמנו צילייה מפני הגשם, והיה כל כך קר שהתחבקנו כל הלילה"

של הלוחמה בתפקיד, כי לבנות יש גם רחפנים תוקפים, רחפנים מתאבדים, כמו שהן מכנות אותם. ברגע שהוחלט בצה"ל שהיעד שעקבת אחריו הוא בר־חיסול, הן אלו ששולחות אותם עם אמצעי חימוש כמו רימונים ודברים אחרים, והרחפנים הקילרים רודפים אחרי האדם ומתפוצצים עליו. "מה, את ממש צריכה ללחוץ על הכפתור שיהרוג בן אדם?" שאלתי קודם את אחת הלוחמות. "כן", היא אמרה, "זה מלחיץ, אני מודה, אבל זה לא קורה הרבה. בסוף את מזכירה לעצמך שהרסת להם פיגוע שהם מנסים להרים נגדנו". "כשמגיעים למצב שמחסלים מישהו",

האני החדש שלהן. שזה פסיכי". אבל רגע, מה זה בעצם התפקיד המיוחד והמשמעותי הזה שהן עושות? העבודה שלהן זה לאסוף כמה שיותר מידע מודעיני על מה שמתרחש בגזרה שלהן ולהתריע כשהן מזהות אנשים שיכולים להיות פעילי טרור. לצורך זה יש לעיט סל של אמצעים. יש להן רחפנים שהן מעלות לאוויר, שמצלמים ועוקבים אחרי אנשים שמעוררים אצלן חשד או כאלו שהמודיעין הצה"לי מבקש מהן לעקוב אחריהם. הרחפן הוא לא כטב"ם, יש לו טווח ריגול מאוד קצר, כשלושה עד ארבעה קילומטר, מה שאומר שכדי לעקוב אחרי הסורים שחיים פה הן צריכות להיות בתוך השטח פיזית.

קשור לאופי", אמר ג', המג"ד. "אם הן לא היו לוחמות, הבנות בגדוד היו בתפקידי מפתח בולטים בכל מקום שהיו שמים אותן. אחרי שהן ישתחררו, את תראי אותן מנהיגות ובולטות גם בחוץ. רק שללוחמות יש עוד יתרון, ולכן אני קורא להן לוחם פלוס אחד, כי חוץ מהיכולות שלהן, הן גם באות עם יותר מוטיבציה להוכיח. בגלל שהן נשים ואנשים עדיין מטילים בהן ספק. לי זה מאוד נוח, קילומטר 14 בפעילות הכי מורכבת שלי, מהגבול, שמתי צוות לוחמות, כי אני כמפקד יודע שאם אני דורש משהו הן × תבצענה אותו בצורה מושלמת". spectorit@gmail.com

27. 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 34