ידיעות אחרונות 7 ימים

למה הכוונה? "בבית החולים הייתי במצב רוח נוראי, אז האחות אמרה לי: 'תיכנסי, יש פה סדנה על התקפי לב'. ישבתי עם כל מיני זקנים, והרופא מחשיך את החדר ואומר: 'חמשת הגורמים להתקף לב הם מלח, שמן, אלכוהול, סיגריות וגנטיקה'. אמרתי: 'לא מעניין, אני יוצאת החוצה'. עוצרת אותי האחות: 'לאן את הולכת, ממהרת לאיפשהו? את הבנת מה הרופא אמר? מלח הורג'. אבל אני בכלל שומעת אותה אומרת: 'סודות הורגים'. שאלתי: 'מה אמרת?' והיא עונה שוב: 'מלח הורג'. ועוד פעם שמעתי 'סודות'. התחלתי לבכות, כי הבנתי שהסודות שלי הרגו אותי, ואני לא מוכנה להמשיך עם זה. מיד צילצלתי לבת שלי ואמרתי: 'תביאי את המחשב'. כשחזרתי הביתה התחלתי לעבוד על 'מלח' ‑ קורות חיי בארבעה כרכים". × × × עד ש"מלח", שנמצא עדיין בתהליך כתיבה, יגיע לחנויות ‑ תוכלו להתרענן 30 במהדורה חדשה, כולל פרק בונוס מיוחד, שנה אחרי, של רב־המכר ההיסטרי "מלאך מהדורות, 19 או שטן". ספר שיצא כבר ב־ והחזיק במשך שנים בתואר “הספר המועדף בבתי הכלא בישראל”. בקריאה מחודשת, מה חשבת על שרה אנג'ל של "מלאך או שטן"? "זה היה כמו פיצול אישיות. להסתכל על זה בדיעבד קצת זיעזע אותי, כי ההיא עם השפה ההפוכה 20 מהספר, שרה של גיל של העבריינים, היא כבר מזמן לא אני. אבל הזיכרון שלי מדהים. אני קוראת וחוזרת לאנשים, לריחות, למחשבות, לפסיכופתיה, לאהבה המטורפת הזאת". ומתגעגעת? "בכלל לא. אלה היו חיים אחרים. אהבתי אתשמעיה, התחתנתי איתו ופתאום מצאתי את עצמי נשואה לכל העולם התחתון. זה דבר שלא תיכננתי, אבל זו הייתה הנדוניה,

צילום: שאול גולן

“ניקיתי את עצמי משם". אנג’ל (מימין) עם אורית ארביב, דן בן אמוץ וגיתית איזראלוב בביקור בנווה תרצה

בזה, זה צ'חצ'חי. פשוט בכלא אסור היה לקלל סוהרות. את אומרת לה 'בת זונה, לכי תזדייני', את הולכת לצינוק. אבל 'לכי חפשי מי ינענע אותך', אני יכולה להסביר לה שזה לולב, זה קדוש". בעולם התחתון של היום מכירים אותך? "דור בעולם התחתון נע בין שבע לתשע שנים, הרי כל עשור הם מתחסלים, ובאים אחרים. אני כבר דור רביעי, חמישי. לא מכירה אותם והם לא מכירים אותי. גם הת ־ נתקתי. כל מי שהיה בחתונה שלי כבר מת, כנראה בטרם עת. זה לא נכון שאי־אפשר לצאת מהעולם התחתון. אם לא הלשנת על אף אחד ולא העדת על אף אחד ‑ למרות שהיום גם עדי מדינה חיים פה בכיף ‑ אז כשאתה רוצה לצאת, אף אחד לא יגיד לך 'לא'. עשרה יקפצו על הנישה שלך". אז למה הם לא יוצאים מזה? "כי הם פושעים. זה לא שמישהו רוצה לחזור למוטב והורגים אותו, ממש לא. כשאת בעולם התחתון אין זמן לחשוב. העבריינים קמים בשעות הצהריים, ומאותו הרגע עד שהם הולכים לישון, בשעות הבוקר המוקדמות, החיים שלהם מלאים בסכנה, מתח, תככים, אויבים, משטרה, ניסיונות רצח. אתה לא יכול בתוך הלופ הזה לחשוב 'אני בסדר?' 'זאת הדרך שאני רוצה לחיות בה?'" נדמה שאת היית בתקופה אחרת, תמימה יותר, לא? "תמימה לא הייתי אומרת. העולם התחתון לא משתנה. כבוד, כסף, אגו, שליטה - זה אותו דבר. פשוט היום יש הרבה יותר כסף. אז לא היו שוק אפור, הלוואות, עבודות עפר ונדל"ן. אז היו רק סמים, זנות ופרוטקשן. היום כל עבריין מחזיק צבא. בזמני לא היו 'צבאות', היו 'מעריצים'. שמעיה הלך עם כנופיות גדולות, הוא מאוד אהב את זה, את האפקט שזה גורם. שבעה־שמונה חבר'ה שהרחוב רועד מהם. אבל הם לא היו 'שומרי ראש', הם היו חברים פליליים, שמסוגלים לעשות דברים אחד עבור השני".

, תחגגי איתי'. 27 הוא אמר: 'היום אני בן קצת נלחצתי ובכל זאת התלוויתי אליו לדירה בשכונת התקווה, והיו שם אנשים רגילים ועוגת יום הולדת, ונרגעתי. איך שנכנסנו, כולם הלכו ונשארנו לבד. ואז הוא התחיל לספר לי את סיפור חייו, וזהו, מאז התאהבתי בו". לימים, על בסיס אותה סצנת היכרות, כתב יענקל'ה רוטבליט את "רחבת הריקודים", אחד מלהיטיה הגדולים של יהודית רביץ. אנג'ל, מתברר, כעס מאוד על השיר, והיה מתקשר לשרה מהכלא, צורח ומאיים להרוג את רוטבליט. "שמעיה", היא מספרת, "לאהבין איך הואכתב 'נערהמבית טוב פוגשת בבחור בלי בית', כשאני מבת־ ים, כביכול מקום לא טוב, והוא מרמת אביב. זה גם לא מה שהיה. הייתה רחבת ריקודים והיו ריקודים, אבל לא אנחנו רקדנו. הוא השתמש בסיפור שלנו ובנה סיפור משלו". מהר מאוד אנג'ל עזבה את הפיקוק'ס ואת התואר באוניברסיטה - לא לפני שהגיעו שוטרים לשיעור שבו השתתפה ושלפו אותה החוצה. "השוטרים עצרו את השיעור, האירו עם פנס על כל השורה והוציאו אותי. אני עוד זוכרת את הפרצוף של המרצה, פרופ' מנחם פרי. הם הציקו לי המון כשהייתי חברה של שמעיה, ואחר כך אשתו. ודווקא כשהייתי בתוך העולם התחתון הם לא הציקו לי. רק חיכו בצד לתפוס אותי. "העולם התחתון אף פעם לא ריתק אותי", חשוב לה להבהיר. "זה היה עולם של מפגרים, רובו ערסים. אבל הצמרת, זה כבר משהו אחר. שם הכרתי גאונים. הם יכולים לדבר בשפה קלוקלת, עם קללות, אבל מדובר באנשי עסקים מבריקים. חכמים, מכיריםאתנפשהאדם, אתנקודותהתורפה של כל אחד, הם יודעים איך להפחיד אותך בלי להוציא מילת אזהרה מהפה. והם מאוד מגוונים. יש כאלה שקוראים ספרים והם פילוסופים ענקיים. ורק אני, שהייתי שם,

מחיר. אני מקבלת פניות מאנשים, כולל כאלה מהעולם התחתון, כדי לעזור להם לכתוב. ואז אני שואלת: 'אתה מוכן לספר הכל, גם איך הרגת, ואיך רצחת? אם לא, אז אין לך טעם לכתוב'". , אולי אתם 40 אם אתם בני פחות מ־ זקוקים לרענון בקורות חייה. שרה אנג'ל נולדה וגדלה בבת־ים בבית נורמטיבי, בת אמצעית בין שלוש אחיות. אביה חלם על בן, וגידל אותה בהתאם, כולל הכינוי שניתן לה, "שמוליק", ואהבה למשחקי כדורגל, ובעיקר למכבי יפו שאותה אהד כבולגרי. הייתה אנג'ל, אז שרה 1980 בשנת לוי, סטודנטית למקרא ולספרות עברית באוניברסיטת תל־אביב, שעבדה לפרנסתה בבר בשם "פיקוק'ס", בכיכר אתרים. "הייתי צריכה כסף ללימודים, וזה היה מקום עם הרבה טיפים, אבל גם עם טיפוסים עברייניים שלא סבלתי, וכבר התחלתי לחפש עבודה אחרת. באותה תקופה מכבי תל־אביב בכדורסל הייתה אימפריה, והשחקנים היו נוהגים לבוא לפיקוק'ס. עמדתי על הבר, ופתאום מישהו נכנס

ההישג הכי גדול שלי בחיים זה להגיע לגיל שלי. שמעיה ניסה להרוג אותי כמה פעמים, אבל לא היה לו כסף לקנות חיילים מקצועיים. גם ידעתי באיזשהו מקום שהעולם התחתון מעריץ אותי. אמרו: 'זאת נאשמה ברצח וזוכתה'. לא משנה שהייתי חפה מפשע, בשבילם זה כאילו עבדתי על המערכת"

עם ארבע בלונדיניות. הייתי משוכנעת שמדובר בשחקן כדורסל איטלקי, התחלתי לקפצץ ולעשות עיניים, והוא לא הסתכל עליי בכלל. בסוף חבר הכיר בינינו, 'נעים מאוד, שמעיה אנג'ל'. ישר קפצה לי לראש כתבה על מלך העולם התחתון והבנתי שזה ההוא שקראתי עליו בעיתון. היה כתוב שהוא נאשם ברצח וגורש מהארץ, עם תמונה מטושטשת. משכתי את היד וברחתי. שמעיה מאוד נפגע וחזר לבלונדיניות. "בסוף הערב אמרתי לעצמי: 'שלא יחכה לי למטה, יהרוג אותי מכות. אני אלך ואתנצל'. כשהתקרבתי, ישר הוא נעמד והריח שלו הכה בי. לא ידעתי שהוא התאהב בי מהרגע הראשון. שאשכרה קופידון בא ודפק לו חץ לתוך הלב. ראיתי בעיניים שלו לבבות, וזה עוד יותר הפחיד אותי. ואז

ועם זה חייתי. ברגעשיצאתי מזה, זה נגמר". קשה להאמין, אבל הצעירה הנצחית, בעלת רעמת התלתלים השחורה, כבר . ובחייה החדשים, שהם כבר מזמן 66 בת לא חדשים, היא השאירה מאחוריה את באוקטובר 7 הפלילים והפכה לסופרת, ומאז ' גם למנחת סדנאות כתיבה ולמלווה של 23 סופרים מתחילים. באוקטובר כל כך הזדעזעתי 7 "אחרי שנכנסתי לטראומה, וכדי לצאת ממנה אמרתי לעצמי: 'די, הסיפור שלי נמאס, עכשיו אני רוצה לעזור לאנשים לכתוב את הסיפורשלהם’", היא מסבירה. "בניתי סדנה מאוד מיוחדת. אין אצלי כתיבה מטעם או כתיבה שאמורה למצוא חן. אני כותבת עם גרזן, וככה מצפה גם מהתלמידים לכתוב. לזרוק את הלא־מעניין לטובת כנות בכל

יכולה לכתוב על זה באמינות". מה את יודעת שאחרים לא? "ראיתי את 'הבורר', פרק, שניים, ואמרתי: 'אוקיי, ביי־ ביי'. כי במציאות ממש לא מדברים ככה, עם ה'יאללה' וה'מניאק'. את לא יודעת כמה דברים שאנחנו אומרים יוצאים מהעולם התחתון, כולל מילים שאני המצאתי. למשל, 'לך חפש מי ינענע אותך', זה שלי. למרות שאני לא כל כך גאה

איך נראית מפת עולם הפשע היום בהשוואה למה שאת הכרת? "היום הערבים שולטים. המשטרה חיסלה את העולם התחתון הישראלי, הכניסו אותם לכלא, שברו אותם ולא טיפלו בעולם התחתון הערבי. עכשיו נוצר מצב ממש מסוכן, כי אתה לא יכול שבמדינה ריבונית יהיה

עטיפת הספר

27. 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 56