ידיעות אחרונות 7 ימים

“קופידון אשכרה דפק לו חץ ללב". שמעיה אנג'ל (מימין) ועורך דינו

עד שנכנסתי להיריון והילדה נולדה, ואז אמרתי, אני עושה שיפט". אנג'ל התחילה לכתוב את "מלאך . "הייתה 1993 או שטן", שיצא לאור ב־ לי תוכנית סדורה. אמרתי: אני הולכת להקסים את העם. ידעתי למשל ללכת רק לתוכניות בידור. הציעו לי להיות חברת פאנל בתוכניות על פוליטיקה, וסירבתי. לא רציתי שיצעקו עליי ולא רציתי להוציא את הג'וחה ממני. מהרגע שהשתחררתי עד הרגע שהגעתי לתקשורת, ישבתי בבית חמש שנים וניקיתי את השפה שלי, שכללה לא מעט קללות מהכלא. איך עושים את זה? מוותרים על העולם הזה, לא נמצאים איתו, ולא שומעים אפילו את הסלנג". ' הרתה אנג'ל ‑ שחזרה בתעודת 88 ב־ הזהות לשמה המקורי, לוי ‑ מאדם שעימו הייתה בקשר באותם ימים וילדה את בתה היחידה, אליה. כשרימונים התחילו להתפוצץ בסביבתה, המקור היה ברור. "שמעיה ניסה להרוג אותי כמה פעמים", היא אומרת, "אבל לא היה לו כסף לקנות חיילים מקצועיים. אני גם ידעתי באיזשהו מקום שהעולם התחתון מעריץ אותי. אמרו: ה' ‑ שאקלית. נאשמה ָ ל ֵּ 'בוא’נה, זאת 'כ ברצח וזוכתה'. לא משנה שהייתי חפה מפשע, הם היו משוכנעים שאני לא זכאית. ובשבילם זיכוי זה כאילו אני עבריינית צמרת הכי גדולה שיש, שעבדה על המערכת. עד היום הם משוכנעים שבזכות המוח שלי זה קרה. ההישג הכי גדול שלי בחיים זה להגיע לגיל שלי. כל כך הרבה פעמים ניסו להרוג אותי, הרבה פעמים גם כמעט הרגתי את עצמי, תאונות, מה לא, ." 66 שבאמת זה הישג אדיר להגיע לגיל לפני עשור היא זכתה גם למפגש מפתיע עם דמות מעברה. "הוזמנתי לאירוע חברתי ואמרו לי: 'השופט אליהו וינוגרד צריך להגיע'. אמרתי: איזה מטורף זה, הוא זיכה אותי כפושעת ועכשיו אני פה, לידו, כשווה בין שווים. זה משהו שלא קורה. תביני, זה לא פשע צווארון לבן, שיוצא לך אחר כך לפגוש שופט במעגלים החברתיים. אני הייתי עולם תחתון הארד־קור, במקרים כאלה אתה לא נתקל במקרה בשופט שלך". איך הגבת? "אני זוכרת שמאוד התרגשתי וחיכיתי לאירוע. ואז ראיתי אותו על הבר, מזמין מיץ פטל. התקרבתי אליו ואמרתי לו: 'שלום, מר וינוגרד, אני שרה אנג'ל'. הוא

צילומים: מיכאל קרמר

אליי תופסים אותם במלא שקרים". לפי הדיווחים זה היה רצח אכזרי במיוחד. שושן נדקר על ידי הרצל אביטן ושמעיה פעמים, ושמעיה גם ניקר לו את 131 העיניים. "זה רק מראה כמה שמעיה נטר לו. אבל שהוא ינקר לו את העיניים בשבילי, ועוד כשאנחנו עומדים להתגרש? חיים ייצג את עצמו בצורה פנומנלית במשפט. כל השורות האחוריות באולם הורכבו ממעריצות של חיים. הוא היה הכוכב, וזה עיצבן את שמעיה שהיה רגיל להיות הכוכב בעצמו". לבסוף, מול הרכב של שלושה שופטים שבראשם עמד אליהו וינוגרד, זוכתה אנג'ל מחמת הספק, בעוד בעלה דאז נידון לשני מאסרי עולם. "זה היה משפט שערורייתי", היא נזכרת. "שמעיה וחיים שושן זרקו באולם קופסאות, עטים, ירקו, ואני בלטתי בשקט שלי. אני חושבת שווינוגרד היה מת להבין איך הבחורה הזאת התחתנה עם שמעיה". אלא שהזיכוי לא היה סוף דרכה של אנג'ל בעולם הפשע. "אני רציתי להתגרש", היא משחזרת, "וכתנאי לגט, שמעיה רצה אקדח. כבר לא אהבתי אותו ורק רציתי להיפטר ממנו. ידעתי שאם הוא לא ייתן לי גט, החיים שלי יהיו שחורים. אני אהיה נשואה, בלי יכולת להביא ילדים. מי ילך איתי? אני גמורה. הלכתי לרבנות והם אמרו לי: 'נשאיר אותו בכלא עד שיסכים'.

אלא יירו בו. אבל שמעיה הבין מה עשיתי, לא ברח ואמר: 'רצית שיהרגו אותי, ואת תשלמי על זה, אני אהרוג אותך'. אמרתי לו: 'זה היה הדיל, אקדח תמורת גט. אתה תיתן לי גט, ותהרוג אותי אחר כך, לא אכפת לי. בחוזה הלא־כתוב בינינו, באותיות הקטנות, לא היה כתוב כן כדורים, לא כדורים. היה כתוב אקדח. אקדח נכנס, תן לי גט'. והוא נתן לי, אבל הבטיח: 'אני אהרוג אותך', ומפה התחילה מלחמת עולם". בינתיים הגישה המדינה ערעור על הזיכוי מחמת הספק בפרשת הרצח הכפול, ואנג'ל הייתה צריכה להשיג כסף לעורך דין שייצג אותה. "ביקשתי כסף מעבריינים", היא משחזרת, "אף אחד לא נתן לי. באותו הזמן הייתה תחנת סמים ותיקה בכרם. שמתי שם 'פועל', מישהו שימכור עבורי דולר 10,000 שקל למנה. אחרי 500 סמים. סגרתי את הסיפור. ארבעה חודשים אחר כך עצרו אותי". מה קרה? "הם ידעו על הסמים ועל האקדח שהכנסתי לכלא, אבל חיכו שאעשה עוד משהו, ולא עשיתי. היינו בתיק כמה אנשים. זו שהביאה את הסמים, אני שהבאתי את המוכר, והמוכר והחברה שלו. אמרתי: 'אין בעיה. אני מודה בסחר, לא מודה בהחדרת האקדח'. זה היה כדי שהשופט יעלה אותי לדוכן העדים וישמע אותי. אמרתי לו: 'תן שנה על תנאי, ותראה שלעולם לא 20 לי נתראה יותר. קיבלתי גט, גמרתי עם זה'. בסוף הוא נתן לי שנתיים על נשק וסמים. היה רעש גדול וזה עבר לעליון, שם אליעזר גולדברג, שאחר כך נהיה מבקר המדינה, הוסיף לי עוד שנה, שבועיים לפני השחרור שלי. אז גם התחילו מחשבות המוות שלי". × × × הייתה אנג'ל אסירה משוחררת, 28 בגיל גרושה, בסכנת חיים מידי בעלה לשעבר, עבריין מתוחכם ואכזרי. היא ניסתה למצוא אתעצמה, לשנותכיוון, אבלפניההמוכרים, שהופיעו בעיתון באופן קבוע במדורי הפלילים, היוו מכשול. "עברתי חרם חברתי על ידי עם שלם", היא אומרת. "תמיד הייתי פיגורה, מנהיגה, ופתאום להרגיש שאני לא רצויה בשום בית נורמלי, זה הרג אותי. אמא שלי גרה אז בקומה שביעית. אני זוכרת שפתחתי את החלון, ואחר כך את התריס, והתחלתי לחשוב יותר ויותר על התאבדות. ביליתי, היו לי בני זוג, אבל בתוך הלב הייתי ריקה, חלולה, לא מאמינה בכלום,

עולם תחתון של עם אחר, ופה הערבים הם המאפיה המרכזית. תחזירו לנו את עברייני ארץ ישראל". × × × ארכיון שלם מתאר את קורותיה של . 80 אנג'ל מאותם ימים, ראשית שנות ה־ עיקרו נשען על הניסיון להרשיעה, לצד בעלה דאז שמעיה וחברם חיים שושן, ברצח הכפול של סוחרי הסמים מישל נחמיאס . לטענת התביעה, 1981 ושולמית שלי ב־ אנג'ל הייתה המוח מאחורי החיסול. במשפט, שנמשך כשנתיים, סיפרו עדי מדינה על הדוכן כי "שמוליק'' אמרה להם שצריך "לבזבז'' את השניים. המשפט, שהתחיל עם שני נרצחים, קיבל לקראת סופו תפנית כשגם שושן נרצח באכזריות במעצר - ועוד על ידי שותפו לתא ולכתב האישום, אנג'ל, שביצע זאת יחד עם אושיית פשע נוספת מאותם ימים, הרצל אביטן. "שושן היה בן אדם מקסים", משחזרת אנג'ל, "יפה תואר, בלונדיני עם עיניים כחולות, קצין במג"ב. החבר'ה קראו לו 'חיים בית קברות'. זו הייתה צמרת העולם התחתון. ואז הפילו עליו את הרצח של מישל ושולי. שמעיה חשד שהוא עומד להפוך לעד מדינה ורצח אותו יום לפני העדות שלו עליי, כדי שיגידו שזה בגללי. מאוד כעסתי עליו. לא רק על זה שהוא רצח

כששמעתי ששמעיה חלה פרצתי בבכי. הבת שלי הסתכלה עליי, הכי מאוכזבת בעולם, ואמרה: 'איכס, את כמו אישה מוכה'. פתאום תפסתי את עצמי, אמרתי, בוא'נה, מה את בוכה כמו איזו טיפשה? אבל תמיד הייתה לי אהבה לשמעיה. תמיד. עד יום מותי, לא עד יום מותו, כי הוא כבר מת, אני אוהב אותו"

“כמו פיצול אישיות". אנג'ל הצעירה

את חיים, שמאוד אהבתי, אבל מה אתה עושה את זה בעיתוי כזה, שכאילו אתה מגן עליי מהעדות שלו? על מה להפליל אותי?" על זה שאת נתת, לכאורה, את ההוראה לרצוח את נחמיאס ושלי. "אז למה הוא לא נתן את זה במשטרה? כי זה לא היה". ארבעה עדים תמכו בטענה ההיא. "העדים כל הזמן שיקרו. הם סיפרו אמת כל זמן שדיברו על שמעיה, אבל כשמגיעים

אמרתי להם: 'תודה רבה, הוא כבר שפוט לשני מאסרי עולם'". היא החליטה לקחת את גורלה בידיה. "התחלתי לתכנן מבצע שבסופו הצלחתי להחדיר אקדח בלי כדורים לאגף רקפת, שהוא הכי שמור במדינה. את נכנסת עם סתימה בשיניים, את מצפצפת. לקחתי בחשבון שאםשמעיה ייקח את האקדח וינסה לברוח ‑ הסוהרים יראו אותו רץ עם אקדח ולא ישאלו אותו: 'יש כדור? אין כדור?'

27. 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 58