ידיעות אחרונות 7 ימים

“הרבה אנשים חיים את הבדידות הזאת". מתוך הסדרה 11 “בהסתורה", כאן

הגישה לכל העולם בחוץ. התירוץ לאיסור הוא הפורנו, אבל אנחנו תמיד צוחקים שהרבנים חוששים יותר שאנשים ייכנסו לוויקיפדיה". מהמרחבהווירטואלי הםעברו למפגשים פיזיים, אחת למספר שבועות, בהשתתפות עשרות אנשים. בכל פעם המפגש מתקיים במקום אחר. "אני זוכר שהגיע נכד של רב חשוב, חסידי, עם שטריימל", נזכר אהרון. "הגיע גם אחד שהכרתי טוב, מהשכונה שלי. התברר שהוא כבר אנוס ותיק, הרבה שנים. יש גם זוגות נשואים שהילדים שלהם עדיין חרדים. יש כאלה שלא רוצים לספר להורים, יש כאלה שלא רוצים לספר במקומות העבודה או במקומות המגורים. בדרך כלל יש מיעוט של נשים ורוב גברי, אבל נוצרה קבוצה מאוד יפה וטובה". × × × ציפי היא הצעירה מבין המרואיינים. היא תושבת בני־ברק, גרושה ואם לילדים. גדלה בבית שמרני, ללא אינטרנט, סרטים או טלפונים חכמים. בנערותה, כשלמדה בסמינר, התעוררה בה סקרנות לגלות מה היא עלולה להפסיד אם תישאר חרדית. היה לי מאוד דחוף לבדוק 17–16 "בגיל איך עובדים יחסי מין אצל חרדים, כדי לדעת שאם אני מתחתנת עם בעל חרדי, אני לא מפסידה משהו", היא אומרת. "הרגשתי שאני לא רוצה ולא אוהבת את , 19–18 הדרך הזאת. אבל כשהגעתי לגיל לקראת שידוכים, תפס אותי איזה מצפון. אני חושבת שאם ההורים שלי היו כועסים על כל השאלות שלי, זה היה מוציא אותי

חכם "פתוח", ללא סינון תכנים. דרכו הוא התחיל לצפות בסדרת הרצאות של אוניברסיטת תל־אביב. הרצאה מדעית על גיל היקום טילטלה אותו: "המרצה הסביר מבחינה מדעית שגיל היקום הוא מיליארדי שנים, ובשבילי זה היה סוג של הלם. יכול להיות שאם הייתי גדל בסביבה דתית־ לאומית, למשל, זו הייתה שאלה שנמצאת על השולחן, שמדברים עליה ומסבירים את הפער. אבל בעולם החרדי זה שחור ולבן, שנה ולא יותר. 6,000־ העולם קיים קרוב ל לקביעות המדעיות בנושא מתייחסים כשטויות. מכחישים את המדע, מדחיקים אותו". היו לו תהיות גם לגבי היחס למיניות בחברה החרדית: "לכל אדם נורמלי יש דחפים נורמליים, ואפילו העניין של אוננות שם אותך בקושי ובקונפליקט. אתה חושב לעצמך: אם אלוהים לא אוהב את זה, למה אף אחד לא יכול לעצור ולשלוט בזה בצורה מלאה? כל הדברים האלה ביחד הובילו להתפוררות". אחרי שאיבד את האמונה, הוא התחיל לבחון גבולות בהדרגה. בהתחלה רק דילג על תפילות, בהמשך חילל שבת. יום אחד נתקל ביוטיוב בסרט התיעודי "במסתרים", העוסק באנוסים מהחברה החרדית. "אני חוטף שוק ואני פתאום אומר: זה בעצם מה שקורה לי. פתאום יש לזה שם", הוא משחזר. זה מה שהוביל אותו לחפש בגוגל את המושג "אנוסים", וכך התגלגל אל קבוצת טלגרם, לפני כחמש שנים. "מה שהזוי הוא שמי שפתח את הקבוצה בערך", מספר אהרון. 17 היה אז נער בן

מלחמה על הגב של ילדים, זה הורס את הנפש שלהם. "כן קשה לי עם ההסתרה, החיים הכפולים גבו ממני מחירים כבדים מאוד. לפני תקופה קצרה החלטתי שאני חוזרת לשמור שבת. השאיפה שלי היא למצוא מסגרת של חיים חרדיים מודרניים, פתוחים מאוד, שאוכל לחיות אותם גם בחוץ וגם בפנים. אמרתי – אם החלטתי שאני מגדלת את הילדים במקום הזה, אז אני אהיה כמוהם. שלא יגלו יום אחד שאמא שלהם כל הזמן שיקרה להם. אולי יום אחד אצא בגלוי, אולי יום אחד דברים ישתנו, גם מצד הילדים. אין לדעת. אני לא מאמינה, אני לא שומרת תורה ומצוות, לא אוכלת כשר. אני בסך הכל שומרת שבת". גם אהרון מזכיר את הילדים כסיבה מרכזית להישארות בעולם החרדי. "לי ולאשתי חשובה מאוד הרווחה של הילדים, שיגדלו בבית כמה שיותר בריא. חשוב לי שלילדים יהיה אבא. מה הרווח של אשתי אם נתגרש? שהילדים לא ייחשפו ל'אבא המקולקל'? הם ייחשפו הרבה יותר... כשיש גירושים זה מעמיד את כל המצב החברתי של הילדים בסימן שאלה. אצל חרדים ילדים של גרושים זה דבר מורכב. גם בשידוכים". עם זאת, הוא לא פוסל את האפשרות שבעתיד יעזוב לחלוטין את העולם החרדי. "בהתחלה היה לי פחד גדול מהתגובה של הסביבה", הוא משתף. "חסם עיקרי נוסף יכול להיות הכאב של אמא שלי, שעדיין לא יודעת. זה בעצם סוג של תהליך, ויכול להיות שהוא ייגמר ביציאה". יש לך שאיפה להגיע למצב שבו תוכל להיות אמיתי עם עצמך, בכל מקום? "כן, יש לי חלום לחיות באופן חופשי. החופש הזה חשוב לי". מוטי מעיד על קושי להתמודד עם העובדה שהוא נאלץ לחנך את ילדיו לדברים שהוא לא מאמין בהם, במקום להציע להם דרך אחרת. "אשתי מעריכה אותי מאוד היום על כך שבליל הסדר, כל פעם מחדש, אני יושב ומספר על יציאת מצרים וכל הדברים האלה. היא יודעת שאני לא מאמין בזה", הוא אומר. "אני חי באיזשהו שקר, שיש לו מחירים. בסוף כולנו חיים בפשרות. השאלה מה נסבל ומה לא נסבל. אני חושב שלהשאיר ילדים להורים

פערים". אחרי הגירושים היא עזבה את הכל והפסיקה לקיים אורח חיים דתי. "אני נמצאת הרבה בסביבה של גרושים וגרושות חרדים. יש הרבה שאפילו לא מגדירים את עצמם אנוסים, אבל לא שומרים שבת", היא מספרת. "כשבן אדם גרוש, הילדים אצלו בשבת פעם בשבועיים. שבת אחת הוא לבד בבית, אף אחד לא יודע מה הוא עושה, למה שהוא לא יפתח את הטלפון ויראה איזו סדרה? כשתפסתי כמה כאלה יש, הבנתי כמה החרדיות מחזיקה רק בזכות הסביבה". כמו אהרון, גם ציפי נחשפה למושג "אנוסים" דרך יצירה טלוויזיונית. "ראיתי את הסדרה 'מתיר עגונות' לפני שש שנים בערך, כשעוד הייתי חרדית ונשואה. לא הכרתי את המושג 'אנוסים' קודם, וכשהיה שם קטע על אנוסים, אמרתי לעצמי: וואי, את אנוסה. עוד שמרתי שבת, אכלתי כשר ולא עשיתי שום עבירות, אבל כבר הייתה לי תחושה שאני לא שייכת. התחלתי לחפש והגעתי לקבוצה בטלגרם. הכל היה מאוד מטלטל רגשית: זה כן נכון, זה לא נכון, זה טוב, זה רע? מה אני עושה? מה קרה לי?" הייתה תקופה שבה ציפי רצתה לברוח. "הייתי במצוקה נפשית קשה. רק רציתי לצאת בשאלה", היא אומרת. "התייעצתי עם עורכת דין, להבין אם ייקחו לי את הילדים. היא אמרה לי שזה מורכב מאוד וזה מסוכן. היה מישהו מהקבוצה שעזר לי, נפגשנו כמה פעמים ואפילו נסענו לאילת. שם קניתי את הבגדים החילוניים הראשונים שלי. בתשעה באב נסענו כמה חברים לאכול, זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשתי עם עוד חבר'ה מהקבוצה". רק אחרי מספר מפגשים היא חשפה בפני חברי הקבוצה את שמה האמיתי. למעט חברי הקבוצה ועוד שתי חברות טובות, עד לרגע זה איש בסביבתה של ציפי אינו יודע שהיא חרדית רק למראית עין. עם הזמן היא השלימה עם מצבה. "הבנתי שאני הולכת להישאר חרדית. לא כי אני מפחדת שייקחו לי את הילדים – כבר בדקתי את זה והגעתי למסקנה שלא כל כך קל לקחת לי אותם – אלא כי אני לא יכולה לעשות להם את זה", היא מסבירה. "מספיק שההורים שלהם גרושים, אני לא יכולה לקרוע אותם עוד, בין אמא חילונית לאבא חרדי קיצוני. אפילו אם לא ייקחו לי אותם, כשמתנהלת

ציפי: "הייתי במצוקה נפשית קשה. התייעצתי עם עורכת דין, להבין אם ייקחו לי את הילדים. היא אמרה לי שזה מורכב מאוד וזה מסוכן. היה מישהו מהקבוצה שעזר לי, נפגשנו כמה פעמים ואפילו נסענו לאילת. שם קניתי את הבגדים החילוניים הראשונים שלי. בתשעה באב נסענו כמה חברים לאכול"

"יום אחד הוא שלח לי הודעה פרטית: 'תשמע, תפסו אותי בישיבה, אני חייב לצאת מהטלגרם כדי שלא יעלו על חברים אחרים. אני מעביר לך את הקבוצה'. הוא נעלם, אבל יש לזה סוף טוב. לפני כמה חודשים הוא שלח לי תמונה שלו. הוא לוחם ביחידה מובחרת היום, אחלה גבר, עשה דרך מדהימה". הם התחילו עם כמה עשרות חברים. עם הזמן גדלה הקבוצה והצטרפו אליה מאות חברים חדשים. בשלב מסוים התגלה שגם חרדים מן המניין הסתננו לקבוצה

החוצה. הבעיה היא שהם קיבלו, הכילו, תמכו ונתנו תשובות... אחרי תקופה ששמעתי שירים חילוניים, קראתי ספרים חילוניים וכל מיני דברים כאלה, החלטתי: אני מתחזקת, אני נהיית צדיקה". אז היא זנחה את הרהורי הכפירה . כיום 20 והשאלות, והתחתנה בשידוך בגיל היא יודעת לומר שזה סיבך אותה קשות. בעלה היה אברך שמרני שלמד בישיבה נחשבת. "אהבתי אותו, היה נחמד, אבל ברגע שנולדו ילדים והחיים נהיו יותר שוחקים ועמוסים, הרגשתי שלוחץ לי וכבד לי, ופגשתי את ההלכה בכל מיני מקומות שפגעו בי מאוד". יש בהלכה משהו ספציפי שהפריע לך במיוחד? "בעיקר כל הנושא

בטלגרם, ואנשים לא הרגישו מספיק בטוחים כדי לשתף מהרהורי ליבם. לכן הוחלט להקים קבוצה חדשה ולשלוח את הקישור אליה בשבת, לזמן מוגבל, כדי לוודא שרק מי שאינם שומרי שבת יוכלו אנשים 360 להצטרף. יותר מ־ חברים בקבוצה הזו; לדבריהם, כמאה מהם חברים פעילים. בואו נשים את זה רגע על השולחן: המנהיגים והעסקנים החרדים יודעים למה הם מפחדים מסמארטפונים. אהרון: "חד־משמעית. זו

של נידה (ההלכות בנושא הרחקות בין גבר לאישה, הקשורות לכך שדם הווסת

נחשב טמא בהלכה - ש"מ) ולידות. היו תקופות ארוכות אחרי

הלידה שהוא לא היה יכול להחזיק את היד, לחבק אותי, להיות שם בשבילי. שם הרגשתי שהתורה ממש פוגעת בי. בעלי היה מאוד סגור ושמרני. היו המון

27. 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 66