ידיעות אחרונות 7 ימים

זה. גיליתי קבוצה בפייסבוק שנקראת 'סיירת סוכרת'. הקרניבוריות שלי היא לא טרנד. אני לא עושה את זה כדי להוריד עשרה קילו, וכשאני מגיע ליעד אני יכול לחזור להרגלים הקודמים שלי. הגעתי למסקנה שאם לא יהיו פחמימות בתזונה, לא יהיו עליות וירידות של סוכר ואהיה כמו בן אדם בריא. ניסיתי הכל – מנטורופתיה ועד רפואה מערבית, סוגי תזונה שונים, והצלחתי לשים לב שבתזונה הקרניבורית אני לא רק מצמצם את כמות האינסולין, אני מצמצם את תנודתיות הסוכר וזה נותן לי שקט ברוב שעות היום". בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מבססים את התזונה שלהם על צריכה מסיבית של בשר. הזרמים רבים ומגוונים, לפחות כמו בנצרות. אנימל בייסד, פליאו, דל פחמימה, קיטו, קרניבור, דיאטת האריה – כל אחד והאלוהים שלו, יותר נכון החיה שלו, כל גישה והניואנסים שלה. על רגל אחת של פרה - פליאו מבקשת לקרב את האדם המודרני עד כמה שניתן להרגלי התזונה של האדם הקדמון טרם המהפכה החקלאית, תוך השארת מקום גם לפירות וירקות ובהימנעות מוחלטת ממוצרי חלב; קטוגנים מגבילים את גרם כדי 30 ־ 20 צריכת הפחמימות היומית ל־ להיכנס למצב מטבולי שנקרא "קיטוזיס", לשמור עליו ולעבוד על תאי השומן כמקור אנרגיה עיקרי; קרניבורים צורכים באופן בלעדי מזון מן החי. מי שמדמיין את האחרונים מתהלכים בדיזנגוף בכיסוי גוף מנומר ואוחזים בנבוט עושה זאת על דעתו, אבל לא בטוח שהוא טועה. × × × המשותף לכולם הוא התבססות על בשר דווקא בתקופה שבה בני אדם רבים שמים במרכז את ההימנעות ממנו ממניעים הומניים. יש לכך סיבות רבות ומגוונות. חלקן אופנתיות, חלקן בריאותיות, חלקן תוצר של העולם שבו אנחנו חיים, על ריבוי הדעות שמאפשרת הנגישות הגוברת למידע, חלקן סוציולוגיות ומושפעות מנסיבות חיינו בעשור האחרון, על התלאות הרבות והמצוקות שאילצו אותנו לחשב מחדש את הרגלי חיינו. אם אכילת בשר מוגברת, עד לרמת התזונה הבלעדית של האדם, הייתה מניה בבורסה, את ההתפוצצות שלה אפשר לתארך לקורונה. המגפה והבידוד שנכפה בעקבותיה שינו את האופן שבו האדם מתייחס לבריאות שלו, ועוד יותר מכך, אילצו אותו לארגן מחדש את עולמו התרבותי. הפתרונות לשעמום של האדם, שבעבר היו בעיקר מחוץ לבית ונגישים בקלות, חדלו להתקיים ואותם היה צריך למצוא מחדש בין ארבע קירות. "זה 45 התפוצץ בקורונה", אומר סלבה ברגר, בן

לפירה, למשל, זה מחזיק אותי שעות קדימה ואין לי קרייבים של רעב. אין חשיבה על אוכל. אכלתי לפני שעתיים־שלוש, אז אין 'בא לי לנשנש משהו'. באירועים חברתיים, כשמביאים בורקסים או עוגה, אני רואה בזה הר של צרות, לא משהו טוב. זה לא שאני מעניש את עצמי בכך שאני נמנע מהדברים האלה, זה מה שהגוף שלי צריך. אנחנו חיים בתקופת שפע. אנחנו אוכלים לא כי אנחנו צריכים, אלא כי בא לנו, וככה אנחנו אוכלים דברים טעימים שאנחנו לא בהכרח צריכים או מזינים אותנו. קרניבור במשרה מלאה אומר שמה שלא טוב לגוף שלו הוא לא מכניס. לא סוכרים, לא פחמימות ריקות, לא מזון מעובד. החברה שלנו לא בנויה לאנשים כמוני. אני נכנס לסופר ואין לי מה לקנות". איך הפך כהן לאדם שהולך לסופר עם שקית ניילון בזמן שמסביבו אנשים מעמיסים שקיות עצומות של איקאה? שאוכל ריאות, מעיים וכל דבר שבין הזנב לאף של הפרה פרט לפעמון, שחי את חייו כמו במערכון של "הפרלמנט" על יניב הקצב? אלו שאלות טובות. ההסבר המיידי הוא אינדיבידואלי. לכל אדם יש סיבה ייחודית משלו המביאה אותו לאמץ דפוסי התנהגות מיוחדים, ובכללם גם הרגלי אכילה. במקרה של כהן, ההתחלה נמצאת בסוף. סופה של הקריירה המוזיקלית שלו, לפחות כמוזיקאי מנגן. "קרה לי איזה מקרה מצער ונפצעתי בכף היד", הוא מספר, "שני ניתוחים קטעו את הקריירה שלי, ומהפציעה התפתחה פוסט־ טראומה. אנחנו יודעים שפוסט־טראומה מובילה לכל מיני דברים, ואצלי בין . התחלתי 1 היתר התפתחה סוכרת סוג לחפש איך חיים עם הדבר הזה. לא הכרתי יותר מדי סוכרתיים עד הנקודה הזאת, אבל כל מי שהכרתי היה אדם שאורח החיים שלו לא תאם את המצב הבריאותי שלו. התחלתי לקרוא והבנתי שאם אני צורך חלבון במקום פחמימות, אז הגוף שלי יחיה טוב יותר עם

כהן לא זוכר מה הטעם של אבטיח. מי שינסה להזכיר לו בהנחה שהדבר חסר לו, ייתקל בחומה של חוסר עניין. נכון יותר יהיה לומר שלכהן לא אכפת עוד מה הטעם של אבטיח. אין לו בעיית זיכרון, ולמרות מה שאנשים בעלי הרגלי תזונה אחרים יטעו לחשוב, אין לו גם בעיות אכילה. לפחות לא לדעתו. "אני הייתי בחור סטנדרטי לגמרי", אומר כהן, , "אגב, גם הייתי צמחוני". מהעדות 43 בן העצמית הזאת למד הקורא על כך שכהן הוא כבר לא צמחוני, אבל לפטור את הכל בכך שאינו צמחוני זה כמו לתאר את השמש בכך שאינה ירח. כהן הוא הרבה יותר מלא צמחוני. הוא קרניבור במשרה מלאה. הוא אולי לא זוכר מה הטעם של אבטיח, אבל הוא יכול לתאר לפרטי פרטים את הטקסטורה של שניצל מוח. "בלי פסילות, בלי שטח אפור", הוא מעיד על מידת הקרניבוריות שלו, "אני חי על שתי ארוחות ביום. תמיד חושבים שאני אוכל שלושה קילו בשר, אבל זה לא נכון. אני אוכל כמו בן אדם רגיל, אבל בשר או שומן זה חומרים יותר דחוסים. בניגוד

מעתלית, דוקטור למדעי הרפואה בתחום המטבוליזם, ומרצה לפיזיולוגיה וקרדיולוגיה במכללת אורט בראודה. "אנשים ישבו בבית, התחילו לקנות לעצמם מעשנות ומנגלים, והיום כל אחד הוא מומחה לבשר. בארץ יש בשר ברמה גבוהה יחסית. הנינג'ה עשה מהפכה. אנשים מבוגרים שאכלו רק עוף, היום עושים אסאדו בלחיצת כפתור". גם יוקר המחיה תרם את תרומתו המכרעת להתפתחות שיטת ה"עשה זאת בעצמך". "המסעדות נורא יקרות ולמעשה מאלצות אנשים להכין בבית", ממשיך ברגר. "לאכול היום בשר במסעדה זו באמת הוצאה מאוד גדולה, ולהכין אותו בבית בכלים פשוטים זה משהו שאתה יכול לעשות בשליש מחיר". "החיים פה מלאים בסטרס, וכשאתה בסטרס אתה מתחיל לאכול שטויות מול הטלוויזיה", אומר כהן, "בקורונה הייתה נהירה גדולה לרכישה של מעשנות וגרילים ואנשים התחילו לעשות בבית. זה באמת היה סוג של טרנד - אחד ראה אצל השני והתפתחו כל מיני דברים. היום יש מלא מעשנות למכירה ואין מי שיקנה. התופעה כטרנד חלפה, ונשארה המהות". כהן נמצא בקצה הסקאלה של אוכלי הבשר. הוא טורף־על, טירנוזאורוס רקס עם יכולות שפה. לעיתים תתפסו בצלחת שלו איזה עלה קטן של חסה, אבל רק כשבירת קונטרסט, תוספת צבע לפלטה שאחרת הייתה חד־גונית. ברגר, להבדיל, מתהלךבנעליו הבשרניותוהגדולות של כהן למשך חודש בשנה, חלק מאתגר ויראלי בשם המתבקש "ינואר קרניבורי", כי במציאות של ימינו הכל זקוק למיתוג כדי לתפוס תאוצה. "מתחילים את השנה עם איזה ריסטרט", הוא מסביר, "רק בשר וביצים, מזון מן החי. אולי קצת תבלינים, לא מעבר. יש אנשים שעושים את זה כל החיים מתוך איזושהי הבנה שזו

אוראל עזרא, מנהל קבוצת "הבית לאוהבי קילו 145 הבשר": הייתי והייתי אמור לעשות ניתוח לקיצור קיבה. חבר צעק עליי לנסות קיטו, והורדתי מעל קילו, הסוכר 40 והכולסטרול ירדו והמדדים השתפרו בקטע מדהים"

צילומים: גיל נחושתן, מיקי עטיה

27. 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 74