ידיעות אחרונות 7 ימים

“כל כך התחברנו". מימין: יפעת יצחקי עם התינוק “דן", המתנדבות כרמית סמורלי וריקי יפה

עו"ס עדי ברמן: "הורים שנמצאים פה כבר כמה חודשים הרבה פעמים מאוד מתקשים להפריד בין התינוק שלהם לבין החלקים הרפואיים, המבאסים, הקשים. המתנדבות מגיעות רעננות, והן רואות את המתיקות ואת החמידות מעבר לפגיעה"

- היא אמרה: 'מה, אני מקרה סוציאלי? מה פתאום שאקבל עזרה מבחוץ?' רק כשבעלה הלך למילואים היא נשברה". × × × זה הזמן להבהיר: תינוקות שננטשו בלי שהוריהם השאירו סימן, כמו התינוק מחדרה, הם היוצאים מהכלל. "תינוק נטוש הוא תינוק שההורים שלו ‘חתמו ויתור’", אומרת יסעור. מתוך סך המקרים שבגינם מוזעקות מתנדבות העמותה, הקבוצה הזאת - של תינוקות שהוריהם כלל לא נוכחים בשטח - מונה שבעה אחוזים בלבד. כזה הוא למשל המקרה של התינוק דן (שם בדוי), שאושפז בבית החולים שניידר לפני שנה בדיוק. דן, שנולד עם תסמונת נדירה, הושאר בבית החולים בידי הוריו. במשך קרוב לחצי שנה הוא שהה בפגיית בית החולים שניידר, תינוק גדול בין פגים קטנטנים. הצוות הרפואי כולו התגייס כדי להפוך את מיטתו למעין תחליף בית עד שתימצא לו משפחת אומנה מתאימה. גם מתנדבות "חיבוק ראשון" היו שם לאורך החודשים הללו, עד שבחודש אוגוסט האחרון נמצאה לדן משפחת אומנה. אז, הפך החיבוק הראשון לחיבוק אחרון. "כל כך התחברנו", לחשה ברוך המתנדבת יפעת יצחקי לראש השחרחר, "אנחנו רוצים שתישאר". אך דן לא נשאר: כיום הוא חי באזור הצפון עם משפחת האומנה שאספה אותו לביתה. לאחרונה חגג יום הולדת שנה. הצוות הסוציאלי בפגייה מתעדכן מפעם לפעם במצבו. במובן מסוים, אומרת יסעור, תינוקות נטושים הם המקרה ה"קל". לא בשל הנסיבות, אלא משום שלתינוקות הללו יש הכרה רשמית: ברור לכולם שתינוק ללא הורים זקוק להשגחה ולטיפול, ומרגע שההגדרה נכנסת לתוקף שירותי הרווחה נכנסים לתמונה באופן רשמי. יסעור מבקשת להצביע על הקבוצה השנייה, הנפוצה יותר, אך מדוברת הרבה פחות. תינוקות בודדים. "כמו חייל בודד", מסבירה יסעור, "יש לתינוקות האלה הורים, אבל הם לא מסוגלים להיות איתם. לפחות לא באופן מלא". בשונה מהחיילים הבודדים, ההגדרה של תינוק בודד אינה רשמית, אלא מושג שנולד מתוך השטח, פרי ניסיונן של מתנדבות העמותה. "הסוגיה הזאת לא מוכרת ולא מטופלת על ידי אף גוף במדינת ישראל", אומרת יסעור. כל התינוקות המאושרים דומים זה לזה; התינוקות הבודדים בודדים כל אחד בדרכו שלו. לעיתים חסרונם של ההורים הוא תולדה של מציאות מורכבת, אך לא כזו שתשפיע בהכרח על מהלך חייו של התינוק בהמשך. "לחלקם יש הורים מאוד מסורים, אבל הם לא יכולים להיות איתם והם לבד רוב שעות היום", אומרת יסעור. "אולי האם במצב רפואי לא טוב, אולי האב במצב רפואי לא טוב, אולי יש בבית שמונה

לפני כעשרים שנה, וכאלה נותרו עד היום: להגיע לכל בית חולים שבו יש תינוק שהוריו אינם יכולים לטפל בו, מסיבה כזו או אחרת, ולשהות עימו - בקפסולה מצומצמת של מתנדבות קבועות - עד שחרורו מבית החולים. גם בעידן הבינה המלאכותית והטכנולוגיה, יש דברים שאין להם תחליף: מגע אנושי, קשר עין, דיבור של חיבה. אלא שבשנתיים האחרונות בכל זאת השתנה משהו. אולי לא במהות, אך בהחלט , 2024 בכמות. מיד לאחר המלחמה, בשנת זינק מספר התינוקות שנזקקו לשירותי 2025 . ב־ 359 העמותה לשיא חסר תקדים - 339 המספר התמתן מעט, אבל רק מעט: עמד 2023 תינוקות. לשם השוואה, בשנת מספר התינוקות שחובקו בידי המתנדבות . גם זה זינוק בהשוואה לשנים עברו. 296 על אמנם, כמעט לאורך כל שנות קיומה של העמותה נרשם גידול במספר התינוקות 2005 המטופלים על ידה: מה שהחל ב־ 30 מעשייה כמעט נקודתית, שהקיפה כ־ תינוקות, התפתח לאורך השנים למערך משומן ומקצועי יותר שהצליח לחבק תינוקות בשנה. אך 200 ובהמשך כ־ 100 כ־ , וביתר שאת בשנה 2023 הזינוק שנרשם מ־ שלאחריה, יוצא דופן. בעמותה סבורים שהוא תולדה של עוד אחד מנזקי המלחמה. התפוררות שקטה, לא מדוברת, של החוסן המשפחתי. לא תמיד, לא אצל כולם. אבל יותר מבעבר. "העמותה מטפלת בתינוקות שיש להם עורף משפחתי חלש, שהמשפחה שלהם בנקודת משבר מסיבה זו או אחרת, ולפיכך הם לא יכולים לשהות לצידו", אומרת מנכ"לית העמותה אפרת יסעור, "בשנתיים האחרונות העורף כולו נחלש. גם משפחות שבשגרה לא הייתה להן בעיה, שהן יכולות לאסוף את הכוחות כדי להיות לצד התינוק - מוצאות את עצמן באנרגיות אחרות". הראשונותלהיפגעהןמשפחותהמפונים, שמצאו את עצמן ללא קהילה תומכת. גם משפחות המילואימניקים משלמות מחיר כבד. "הייתה אמא ש'נשברה' ונעזרה בנו כי הבעל שלה הלך למילואים", מתארת קלמן הדני, "לפני זה היא לא חשבה להיעזר בנו

× × × היה זה הפסיכואנליטיקאי ג'ון בולבי את מושג ההיקשרות - 60 שטבע בשנות ה־ אותה חוויה ראשונית של קשר בין תינוק להוריו, שתשפיע באופן דרמטי על מידת הביטחון, ההתפתחות הרגשית והיכולת ליצור קשרים חברתיים בהמשך החיים. ומה עם תינוק ששוכב ימים ארוכים במיטת האשפוז בלי דמות קבועה שנמצאת שם כדי להרגיע ולחבק? אילו דפוסי היקשרות ילוו אותו לאורך חייו? יסעור חוששת לשלום התינוקות שנותרים מחוץ לרדאר של רשויות הרווחה והבריאות במשך זמן רב, רב מדי. "בשלב האשפוז התינוק טרם מוגדר כמקרה רווחה, והליכי הבירור, ההכרה והטיפול הממסדי מצויים בעיצומם אך מתמשכים לאורך זמן", מוסבר בדוח שמפרסמת העמותה בימים אלה. אל הוואקום הזה נכנסת העמותה. ב"חיבוק ראשון" היו יכולים להתגאות בכך, אך במובן מסוים זוהי בראש ובראשונה תעודת עניות - למדינת ישראל. יסעור מתארת תרחישים היפותטיים, אך בהחלט לא נדירים במיוחד: תינוק שנולד לאם הזקוקה לגמילה מסמים, או להורים שעולה חשד ראשוני כי הם נוקטים אלימות כלפי הילד. "ברגע שהאשמה תהיה ברורה, מערכת הרווחה תיכנס לתמונה", אומרת יסעור, "אבל מי מטפל בילד עד אז, בזמן החקירה? אנחנו. ומה אם לא היינו?" "בהתחלה ניסינו לקבל תמיכה ממשרדי הממשלה", נזכרת יסעור בתחילת דרכה של העמותה, "אמרו לנו - מה, אין דבר כזה תינוקות נטושים. היום יש לנו מאגר מידע מאוד מסודר. הכל רשום וידוע. אני יכולה להוציא דוחות מסודרים. אני יודעת מי נמצא איפה, כמה ולמה, מאיזו סיבה

ילדים, אולי נגמרה לאם חופשת הלידה, אין לה עורף משפחתי והיא צריכה להתפרנס - ואז מי יהיה עם התינוק? יש נסיבות חיים". אך לעיתים, היעדרם של ההורים הוא תמרור אזהרה למה שעלול להתרחש בהמשך: בכשלישמהמקרים, מתגליםבשלב מסוים סימנים לכך שההורים אינם במצב נפשי תקין - מה שמחייב נוכחות רציפה של דמות נוספת לצידו. לעיתים נדירות יותר, עולה חשש כי הדמות הטיפולית - האם, האב או אדם אחר מהמשפחה - מעמידה את התינוק בפני סכנה של ממש. אחוז מהתינוקות 30 במבחן התוצאה, כ־ שבהם מטפלות מתנדבות העמותה לא משוחררים בסופו של דבר לביתם אלא למסגרות חלופיות - אומנה, אימוץ או - במקרים הקשים ביותר - מוסדות טיפוליים. במרווח הזה, שבין התינוקותשננטשו באופן "רשמי" לבין התינוקות הבודדים, מזהים ב"חיבוק ראשון" פער, שצמצומו הכרחי כדי למנוע השלכות קשות על חייהם של מאות תינוקות בשנה. "התינוקות האלה נשארים לבד רוב שעות היום, אבל לא תמיד הצוות הסוציאלי מודע לזה", אומרת יסעור, "כדי שהם יידעו - מישהו בצוות הרפואי צריך לשים לב שאין תמיד תמיכה לתינוק הזה. אבל הצוות מתחלף, והאחות שמגיעה בארבע לא יכולה לדעת שאף אחד לא היה עם התינוק הזה בשעות הבוקר. באיזשהו שלב מישהו כנראה יבין שזה המצב - אבל זה עלול לקחת זמן". ובמילים אחרות: בין השלב שבו ההורים מתחילים להיעדר יותר ויותר מבית החולים לבין הרגע שבו יובהר מעל לכל ספק שנדרשת התערבות של שירותי הרווחה - לא בהכרח משום שההורים אינם כשירים לגדלו כליל, אולי הם צריכים תמיכה או מעטפת זמנית - עלול לחלוף זמן רב מדי.

אילנה קלמן הדני, מתנדבת בעמותה: "הייתה אמא ש'נשברה' ונעזרה בנו כי הבעל שלה הלך למילואים. לפני זה היא לא חשבה להיעזר בנו - היא אמרה: 'מה, אני מקרה סוציאלי? מה פתאום שאקבל עזרה מבחוץ?' רק כשבעלה הלך למילואים היא נשברה"

10 . 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 42