ידיעות אחרונות 7 ימים

הפצצת חיל האוויר על מפקדה של הבסיג' בטהרן. "מה שמפחיד את המשטר האיראני זה העם האיראני"

אבל הבסיג'ים שכן פעילים הקפי ־ דו, למשל, להמשיך להקים מחסומים גם כשצה"ל הפציץ אותם. זה אחד מכלי ר: מספיק שתושב יידרש להראות ּ שטו ִ המ לשוטר בסיג'י תעודת זהות בכל פעם שהוא עובר מנקודה אחת לאחרת בשכונה שלו, כדי שיחוש שהוא תחת שליטה מוחלטת, ושעינו של המשטר פקוחה כל העת. "לא משנה כמה הצלחנו לפגוע ולהחליש את הבסיג'", אומר פיזר, "כל עוד העם האירא ־ ני יסתכל מהחלון ויראה את השוטרים שלו ברחובות, הוא לא ייצא להפגין. במיוחד אחרי דיכוי גל המחאה הקודם". × × × כשהצבא האמריקאי כבש את עיראק והפיל את משטרו של סדאם חוסיין 2003 ב־ בתוך שבועות, המדינאים בטהרן נחרדו. הם הבינו שאסטרטגיית "עריפת הראש" - עקיפת האוכלוסייה ותקיפה ישירה של מרכזי הפיקוד - היא האיום הקיומי העיקרי עליהם. המענה שלהם היה אותה "הגנת פסיפס", המחוזות באיראן 32 שבמסגרתה כל אחד מ־ הוא "אריח" אוטונומי. אם הפיקוד המרכ ־ זי בטהרן ישותק, כל מחוז ימשיך לפעול עצמאית. במצב חירום שכזה, לבסיג' יש תפקיד מכריע: לדכא מרידות ולשמור על יציבות שלטונית. כל שכונה היא תא עצמאי, שמסוגל לתפקד גם בלי הנחיות מלמעלה. בימים הראשונים של המלחמה שר החוץ האיראני עראקצ'י הסביר זאת ח � שנה בללמוד את מל 20 בעצמו: "בילינו מות ארה"ב, כדי לבנות מערכת שממשיכה להילחם גם כשהבירה מופצצת". אבל הבסיג' משרת את המשטר לא רק במצב חירום, אלא בעיקר בשגרה. הוא מפעיל שתי רשתות מודיעין פנימיות שיוצרות מצב של פנאופטיקון - תחושה שמישהו תמיד צופה בך. הרשת הראשונה היא "אשרף", רשת לפיקוח מודיעיני, שמ ־ טרתה לאסוף מידע מפורט על האוכלוסייה בכל אזור גיאוגרפי ולהגדיר את רמת הסי ־ כון הנשקפת ממנו למשטר. חברי הרשת

צילום: דובר צה"ל

הבסיג' מפעיל שתי רשתות מודיעין פנימיות. הראשונה היא "אשרף", רשת לפיקוח מודיעיני, שמטרתה לאסוף מידע מפורט על האוכלוסייה בכל אזור גיאוגרפי ולהגדיר את רמת הסיכון הנשקפת ממנו למשטר. הרשת השנייה, "עָיוּן" ("עיניים"), משמשת כמנגנון הלשנה מובנה לזיהוי ודיווח על כל תופעה של פשיעה, בעיקר כזו נגד המשטר

משמרות המהפכה - והפך לזרוע החמישית של הגוף, לצד זרועות היבשה, האוויר, הים וכוח אל־קודס, המשמש למשימות מחוץ נבחר לנשיאות 2005 לגבולות המדינה. ב־ הרפובליקה מחמוד אחמדינז'אד, חבר בסיג' בעברו, והארגון הגיע לפסגות כוח ועושר חדשות. הבסיג' נהיה מעורב פוליטית וקי ־ בל לידיו בעלות על חברות ממשלתיות ר � , מיד לאחר בחי 2009 רבות שהופרטו. ב ־ תו מחדש של אחמדינז'אד, פרצו גלי מחאה אדירים שנודעו בשם "התנועה הירוקה". אז חשף הארגון את עוצמתו, כשהיה לכוח המרכזי ששימש לדיכוי ההפגנות. אחד מיסודות הכוח של הבסיג' הוא הפריסה שלו. "באיראן יש מקומות שיש תחנת בסיג', אבל אין תחנת משטרה", אומר ג'בנדפר. "הם מגיעים לכל הפינות הכי נידחות של המדינה". מבחינה ארגונית, הבסיג' בנוי כמו רשת יחידות 32 עצבים שמכסה את כל איראן: פיקוד מחוזיות - מתוכן שתיים בטהרן, בשל חשיבותה – ותחתיהן אזורי שלי ־ 40 טה ברמת העיר, ברמת השכונה, ובין אלף "בסיסי התנגדות", שיושבים 54 ל־ בתוך מסגדים, בתי ספר, אוניברסיטאות, מפעלים ואיפה לא. יש לכך שתי סיבות: האחת, כדי שלא יהיה אזרח איראני שלא חש בפועל, ממש בחיי היומיום שלו, את הבסיג' נושף בעורפו; השנייה היא התפיסה שבגופי המודיעין קוראים לה "דוקטרינת הפסיפס" – שיטה המבטיחה המשך פעילות עצמאי גם במקרה שהשלטון המרכזי נופל. כמה חברים יש בארגון? המשטר, כדי 20 להעצים את כוחו ולזרוע פחד, טוען ל־ מיליון. ההערכות הריאליות מדברות על אלף 300 אלף אנשי קבע בשכר, עוד כ־ 90 כ־ אנשי מילואים פעילים ומיליונים שרשומים על הנייר, בעיקר בשביל ההטבות. "אלה היום כאן, מחר הם שם. המשטר לא סומך עליהם", אומר פיזר. "אם המאזן ישתנה אז האנשים האלה, שרשומים בגלל ההטבות, לא יענו כשיקראו להם לצאת לרחובות".

גן עדן" מפלסטיק ושלחו אותם קדימה, משוכנעים שאם ייהרגו - יעלו ישר לעו ־ למם של השהידים. "שטיפת המוח הייתה אפקטיבית עד כדי כך שאלה שלא גויסו, בכו למה הם לא נבחרו למשימה", מספר ד"ר ג'בנדפר. "כשסדאם חוסיין תקף הוא לא רק תקף מדינה, הוא תקף את המהפכה". הפכה את 1989 המלחמה שהסתיימה ב־ הבסיג' לכוח משמעותי, אבל הייעוד שלו עבר שינוי. "אחרי המלחמה, המשטר התחיל להשתמש בבסיג' למטרות ביטחון פנים", ממשיך ג'בנדפר. "כל פעם שהיו הפגנות, הם השתמשו באנשי הבסיג' כדי לדכא את המפגינים, להרביץ להם ולעקוב אחריהם". המשטר החליט להפנות את משאבי הארגון בעיקר פנימה, כדי להבטיח את יציבות השלטון, והבסיג' התבסס כזרוע הבסיג' החל 90 לדיכוי פנימי. בשנות ה־ גם לשמש כמעין משטרת מוסר שאוכפת את קוד הלבוש וההתנהגותשל הרפובליקה האיסלאמית, ובמקביל הוקמו אותם גדודים ידועים לשמצה לדיכוי ולפיזור של הפג ־ נות. עד מהרה קיבלו חברי הבסיג' סמכויות מעצר, מה שהפך אותם בפועל למשטרה חשאית. במקביל לאלות ולכלי הנשק שחב ־ רי הבסיג' קיבלו לידיהם היו גם תוכניות רווחה, רשתות קהילתיות בדמות חוגי העשרה ללימודי איסלאם וערכי המהפ ־ כה במסגדים, וחברי הארגון זכו להעדפות כלכליות. תחושת השותפות במהפכה, ההטבות הכלכליות והמימוש הדתי הפכו למשולש אטרקטיבי במיוחד. "אם אתה רוצה להיות בסיג'י אתה חייב להיות דתי, להתפלל, ובודקים אותך על זה", אומר ג'בנדפר. "אבל יש בסיג'ים שעושים את זה משום שהם מקבלים מקום מובטח באוניברסיטה. וכן, יש גם את אלה שמק ־ בלים את הסובסידיות ואת העזרה בתעסו ־ קה, והולכים הביתה ושותים ויסקי". לצד זאת, הבסיג' הפסיק להיות תנועת נוער אלימה במיוחד, שולב רשמית בתוך

בתקיפות מהאוויר, אלא מזה שבסופו של דבר ייצאו ההמונים לרחובות ויתפסו את השלטון. כדי שהעם האיראני באמת יוכל לצאת לרחובות עם איזושהי מידה של ביטחון שהם לא ייטבחו שוב, היה ברור שצריך לנטרל חלק ממנגנוני הביטחון שמונעים את זה". אלא שלפחות בינתיים, ולמרות המכות שהונחתו על הבסיג', ההתקוממות המיוחלת עדיין לא מתרחשת. זה לא אומר, כמובן, שהיא לא תקרה. "אנחנו לא יכולים להפיל את המשטר דרך תקיפת המחסומים", אומר ד"ר מאיר ג'בנדפר, חוקר איראן מאוניברסיטת רייכמן, "אבל זה משפיל את הבסיג'. וזה שיש מישהו שמוכן לפגוע באויב שלהם, אמור לתת לעם האיראני את התעוזה הנדרשת". אולי. אבל בינתיים הוחלט על הפסקת אש ומו"מ, הבסיג' נותר על הרגליים, וכל עוד המיליציה הזו אוחזת בגרונם של מיליוני אזרחים איראנים – המשוואה עבור מרביתם ברורה ואכזרית: כל ניסיון מוות. = מהפכה × × × בפרסית, המילה "בסיג'"פירושה"גיוס", קיצור לשם המלא "סאזמאן בסיג' מוסתז ־ עפין" - "ארגון גיוס המדוכאים". הארגון , 1979 הוקם על ידי אייתוללה חומייני ב־ ימים ספורים אחרי המהפכה האיסלאמית, כמיליציה של מתנדבים. החזון של חומייני – שלא סמך על צבא השאה המודח ועל הסוואכ, המשטרה החשאית שלו - היה כוח מיליון איראנים שיגנו 20 עממי חדש של על המהפכה מכל אויב, חיצוני או פנימי. כמה חודשים אחר כך, עם פרוץ מלחמת איראן־עיראק, הזדמנה שעת מבחן לח ־ זונו. חברי הבסיג', רבים מהם ילדים בני ו � ממשפחות עניות מהפריפריה, ש 14 – 12 גרו להילחם, ובמקרים רבים גם לפנות את הדרך לכוחות הצבא הסדירים בשדות מו ־ קשים. מפקדיהם תלו על צווארם "מפתחות

ממפים את תושבי השכונה, העיר והמחוז לפי השתייכות דתית, דפוסי התנהגות, צרי ־ כת עיתונים ותקשו ־ רת, גיל, רמת השכלה, התארגנויות חברתיות וקבוצות מיעוטים. הנ ־ תונים האלו מאפשרים לרשת להעריך את מידת "האיום" החבר ־ תי והתרבותי שנשקף

סולימאני, מפקד הבסיג' לשעבר. סוכל בתוך אוהל ארעי

מהאזרחים - איפה ומי מדברים נגד המ ־ שטר, אילו קבוצות מושפעות מ"ערכים מערביים" ועוד. ן" ("עיניים"), מש ּ יו ָ הרשת השנייה, "ע ־ משת כמנגנון הלשנה מובנה לזיהוי ודיווח על כל תופעה של פשיעה, אבל לא רק פלילית. גם עבירות מתחום המוסר והנו ־ רמה הדתית יטופלו ביד קשה. הרשת מא ־ תרת "מוקדים מזוהמים" ומסמנת אנשים שהתנהגותם בעייתית עבור המשטר. שתי הרשתות יחד מסירות את המחיצות שבין הציבורי לבין הפרטי, והופכות את איראן לכלא ענקי גם בלי חומות וגדרות תיל. למקרה שהמחסומים "אשרף" ו"עיון" לא יספיקו, הבסיג' מחזיק גם יחידות, חלקן

24 . 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 20