ידיעות אחרונות 7 ימים

ההחלטות הרות הגורל שהם אחראים להן. השבוע ישבנו עם שלושה מתוך ששת השופטים, לראיון נדיר בקרב הסקטור, שלרוב נגזרת עליו שתיקה במהלך כהונתו. לורך, הבכירה מביניהם; מירה פלאי־רום, שופטת בבית המשפט לדיני משפחה בראשון לציון, שפרשה לפני שנה אחרי שניהלה אינספור תיקים משפחתיים טעונים בדלתיים סגורות והיום מכהנת כמגשרת; ודוד שאול גבאי־ריכטר, שופט בית משפט השלום בירושלים, העוסק בסוגיות הנפיצות של הבירה, כולל עלייתו להר הבית של הח”כ לשעבר, יהודה גליק. הם אמנם נזהרים מלהתייחס ישירות לתפוח האדמה הלוהט שמתגלגל כבר למעלה משלוש שנים במסדרונות הממשלה, במערכת המשפט וברחובות מאז הכריז השר יריב לוין על הרפורמה, אך כולם מאוחדים בתחושה של מה שקרה מאז: ירידה במעמד השופטים, ועלייה ברמת הסיכונים שהם מתמודדים איתם. וזה קורה לא רק במשפטים פוליטיים. “כל השופטים סובלים מאוד מהטרדות , 57 והצקות”, אומרת פלאי־רום בת בזוגיות, אם לשלושה ובקרוב סבתא, שחזרה לעולם עריכת הדין ועוסקת בגישור בתחום המשפחה. “בעיקר שופטי תחום המשפחה. הייתה תקופה, אמנם לא לי, שעשו לשופטות פוטושופ בעירום ופירסמו ברשת. כשאתה שופט, אתה לא ברשתות החברתיות ולא יודע מזה אם לא מספרים לך. אני זוכרת שהיה לי תיק מאוד קשה שעניינו ניכור הורי, וערב שישי אחד מישהו התקשר, הייתי נחמדה ופתאום אני מבינה שהוא מדבר על התיק הזה. ואז אני אומרת לו: ‘אדוני, אני מצטערת, אני לא מדברת על תיקים שמתנהלים בבית משפט, שתהיה לך שבת שלום’, וסוגרת, והוא מתקשר שוב ושוב, שולח לי הודעות בווטסאפ. אני חוסמת, וזה בא ממקום אחר”. מלחיץ. “היה פעם גם אירוע אחר, הזוי לגמרי, שהתקשרו אליי מהאבטחה של בתי משפט ואמרו: ‘רק רצינו להגיד לך שעצור איים שירצח אותך’. אוקיי, עניתי, מה לעשות עם המידע הזה? ענו לי: ‘רק שימי לב’. אני רצה כל בוקר, אז מה, אני צריכה להסתכל לאחור? כשהציעו ‘תגישי תלונה במשטרה’, סירבתי, כי אמרתי: אני מאוימת כשופטת ולכן לא מוכנה להגיש תלונה באופן אישי. התחושה היא שאתה לגמרי לבד”. מה גורם לדעתך לתחום דיני המשפחה להיות כל כך אמוציונלי? “זה תחום שנוגע במה שאני קוראת לו ‘הכאב הילדי הקדום’. הרבה פעמים בסכסוכי ירושה אתה חושב שהם רבים על הצוואה ומגלה שמדובר בעצם במשהו מהילדות, את מי אמא אהבה יותר. הייתי נדהמת לגלות שפרופסורים, דוקטורים, האנשים הכי אינטליגנטיים, ברגע שזה קשור לילדים, להורים, אתה הופך להיות מישהו אחר”. בימים אלה, האלימות רודפת גם את מי שכבר עזב את כס השיפוט, ויעיד על כך נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ’ אהרן ברק, שהוטרד לאחרונה על ידי פעיל הימין מרדכי דוד. “כשופטת וכאדם אני חשה על כך כאב עצום וכעס גדול”, אומרת לורך. “אפשר לבקר

“מה שעושים לו זה עוול נוראי". נשיא העליון לשעבר, אהרן ברק

שכשהייתה סטודנטית צעירה למשפטים, חיפשה חדר להשכרה, שבו תגור לצד קשישה, כדי לחסוך כסף. “הגענו, חברה ואני, לדירה של מישהי ברחוב שינקין בתל אביב, ובעלת הבית שאלה מאיפה ההורים. עניתי שמירושלים. והיא שאלה: לא, מאיפה הם באו לירושלים. כשעניתי ממרוקו, האישה אמרה: אני לא משכירה חדר למרוקאית”. “בעבר המאוד רחוק, היו קצת ילדים של שופטים שעשו התמחויות אצל שופטים אחרים, שזה לא ממש משהו לפסול על הסף, אבל יכול להיות שזה עורר איזושהי חשיבה כזאת”, היא אומרת עכשיו. “היום יש המון מגבלות. הבן שלי, למשל, לא יכול להיות אפילו מאבטח בבית משפט. שכאילו, מה זה קשור, אבל בעיקרון יש המון הגבלות, שכנראה נוצרו בגלל העניין הזה. אז להגיד שהשופטים זה חונטה וחבר מביא חבר, זה כל כך לא נכון, וכל כך מעליב, וגם מנותק מהמציאות. “שלבי המיון של שופטים הרבה יותר קשים ממה שהיו בזמני למשל, ובצדק. זה תפקיד עם כל כך הרבה כוח בידיים, שאתה חייב להיות בטוח שמי שנבחר למלא אותו הוא גם בן אדם וגם יש לו שיקול דעת והוא פתוח בקבלת ההחלטות ובשינוי עמדתו, שהוא רציני ומתאים לשיפוט”. , נשוי ואב 55 השופט גבאי־ריכטר, בן למתבגרת, הוא הצעיר בחבורה. ריכטר הוא שם משפחתה של אשתו שעלתה לארץ משווייץ, שאותו אימץ. “הוויכוח שיש ברשתות מכוון למעלה, אבל אני יכול לספר לך מה קורה למטה, ברצפת הייצור”, הוא אומר. “שם אתה רואה שהשופטים הם מכל הגוונים: חרדים, אחוז 53 דתיים־לאומיים, חילונים. מהשופטים הן שופטות. יש לנו שופט אתיופי, שופטת חרדית וסגן נשיא ערבי. לכל אחד מאיתנו ברמה הפרטית יש את הדעה שלו על המצב, ואנחנו חברים ועמיתים ועוזרים אחד לשני, ושוב, יש פער נורא גדול בין הרטוריקה של מה שקורה בתקשורת לבין היומיום. אישית, כשהגשתי מועמדות לשיפוט, עשיתי את כל התהליך, ואחר כך הייתה ‘נשמה טובה’ שאמרה שהתמניתי כי הייתי עוזר משפטי שלשופט. נכון, הייתי עוזר משפטי תקופה לא קצרה, אבל לקח עשור מהתקופה שהפסקתי לעבוד עד שהתמניתי. לא

קובעת פלאי־רום. “אף פעם לא הייתי יותר מדי חברותית, וכשהחלטתי שאני הולכת לשיפוט, אמרתי לעצמי, עכשיו באמת תבחני את האמירה הזאת שהכל קשרים. כבר אז דיברו על זה. לא ככה, אבל דיברו. ואמרתי לעצמי: אני אהיה טסט־קייס, ואם אצליח, זה אומר שאפשר גם בלי קשרים. ואם לא, תמיד אני יכולה להגיד שזאת הסיבה. עכשיו, אני לא מאמינה שזה לא נכון בצורה הרמטית. יש שופטים, אז 900 לנו היום, אני חושבת, כ־ יכול להיות שיש אחד או שניים שמישהו סידר להם משהו, אני מקווה שלא. אבל אני יודעת שהמערכת מאוד עסוקה בדאגה שהדברים ייראו כמו שצריך ושלא יהיו אפליות, פניות, משוא פנים”. “אני הדוגמה לכך שאין קליקות”, אומרת לורך. “אולי אבא שלי היה משכיל, אבל אמא שלי לא. באתי מבית בלי אמצעים כלכליים, בלי קשרים, ובכל זאת התקדמתי ותראי עד לאן הגעתי, ויש לא מעט אנשים כמוני, אז אני לא חושבת שזה נכון. וחוץ מזה בוועדה למינוי שופטים כל השנים ישבו גם פוליטיקאים. ישבו ובחרו והצביעו. אני חושבת שאני בדיוק הדוגמה - אני מרוקאית, מבית עם רקע כלכלי לא מי יודע מה, בלי איזשהם קשרים”. אז אם תמיד ישבו פוליטיקאים בוועדה, למה פתאום זה לא נכון להם? “כל הרעיון היה להוציא גם את לשכת עורכי הדין ופשוט לתת להם את הכוח. אני חושבת שלשכת עורכי הדין היא גורם מאוד חשוב בוועדה, הם אנשים שמכירים מאוד טוב את עורכי הדין שמופיעים בבתי המשפט”. והגיוון? “מערכת המשפט מאוד מגוונת. אותי למשל לא סופרים כשופטת מזרחית. אני נחשבת אשכנזייה, בגלל שם נישואיי. במקור אני עמר וחבל שלא השארתי אותו, אך בעבר אם נישאת, לא הייתה אפשרות כזאת. בתוך הקליקה של השופטים זה באמת לא משנה אם אתה מזרחי או אשכנזי. אולי האוכל יותר טעים, אבל לא יותר מזה. נגיד, אנחנו עושים אצלנו בבית המשפט מימונה ביחד, כי יש לא מעט אנשים מעדות המזרח, וחלק גדול מהשופטים מגיעים. כל השאר זה לא אישו”. בסדרה מספרת לורך בדמעות

החלטות, או את המערכת, אבל אתה לא יכול לבקר אדם. באופן אישי אני מכירה את ברק, וחושבת שיש לו כל כך הרבה זכויות שמוכרות גם בארץ וגם בעולם. ההתמקדות באדם אחד היא פשוט נוראית. מה שעושים לו זה עוול נוראי. זה לא משנה מה גילו, או שהוא שורד שואה. לעשות לאדם דבר כזה, רק בגלל שאתה לא מסכים עם החלטות או דעות, זה פשוט נורא, ובגלל שהוא סמל של מערכת המשפט, של הרשות השופטת, זו גם סתימת פיות”. “ההיתפסות על אהרן ברק, אני לא מבינה אותה”, מוסיפה פלאי־רום, “הבן אדם משפטן בקנה מידה בינלאומי. מה הוא עשה רע למישהו? הם קוראים לו אקטיביסט, טוענים שהוא אחראי לאקטיביזם השיפוטי. לא הוא הביא את זה, הביאו את זה לפניו. הוא פשוט זכה להכרה בינלאומית, ובזכות אנשים כמו אהרן ברק ואחרים, הייתה הערכה כלפינו בכל העולם. צה”ל נחשב לצבא המוסרי בעולם בזכות אותה מערכת משפט איתנה והמוסר הגבוה שלה”. × × × גםהטענהשלתומכי הרפורמההמשפטית, שלפיה השופטים בישראל הם קליקה סגורה, ללא גיוון, “חונטה” שעובדת בשיטת חבר מביא חבר, מצליחה להוציא “זו אגדה אורבנית”, אותם משלוותם.

“מעבר לכל ספק". עמירם בן אוליאל

24 . 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 38