ידיעות אחרונות 7 ימים

זה? אני עושה, ועדיין, צריכים להיות יותר שופטים”. השנים באזרחות לא הפכו את פלאי־רום לאופטימית לגבי עתיד מערכת המשפט. "אני רואה שחורות. אני בוודאות יודעת שחברה שאין לה סדר תהיה ג'ונגל, וכבר עכשיו אני מרגישה קצת ג'ונגל. שאנשים לא יודעים מה קורה. זה מותר? זה אסור? וגם אם אומרים שאסור, אז מי הם שיגידו, וגם אם אומרים שמותר, מי הם שיגידו. יש כבר עכשיו הרגשה של חוסר ודאות, אתה לא יודע שום דבר. אין דין ואין דיין". כשאת רואה צילום של יריב לוין שמסרב לשבת ליד יצחק עמית ומתעלם ממנו, מה זה עושה לך? "שבר גדול. הייתי רוצה ששר המשפטים יריב לוין יהיה אבא של המערכת, וילך איתה ולא נגדה. במשפחה, גם אם ההורים לא מרוצים מהילד שלהם, הם לא משמידים אותו, הם עוזרים לו, דואגים לו. טיפולים רגשיים, שיעורים פרטיים. תדאג לילדים שלך, אתה לא יכול לבטל אותם, אתה לא יכול לגדוע אותם. אתה לא יכול לפטר את כולם ולהביא חדשים. גם אם אני לא סובלת את הילדים שלי, לא אפטר אותם. מה זה גישור, שבו אני עוסקת? זה לחבר בין אנשים שלא מרוצים אחד מהשני. צריך לדבר. אני מרגישה שחלק מהבעיה בחברה שלנו הוא שאין תקשורת. כל אחד עסוק במונולוג של עצמו, ואין דיאלוג. אפשר להחזיר את הכבוד למערכת המשפט, זה רק עניין של החלטה". איך? "קודם כל, שהאבא של מערכת המשפט יחזור לאהוב את ילדיו ולא יתעלם מהם. וזה צריך להיות גם אינטרס שלו, כיוון ששוב, לא יכולה להיות חברה בלי מערכת משפט. היא לא תתקיים". האם זה הפיך, כל מה שקורה במדינה עכשיו? "אני מאמינה שכן. דווקא התקופה הזאת הוכיחה לנו שחוק זה רק חוק, אפשר לשנות אותו. פעם אנשים כיבדו את החוק, היום אתה מבין שאפשר לחוקק כל מיני חוקים כל רגע. אז זה עובד לשני הכיוונים". אבל האם אין גם אמת בטענות שבג”ץ חורג מסמכותו, שהוא מתערב בסוגיות פוליטיות ומתעלם מהכרעת הבוחר? “יש פה אבסורד. אומרים בג"ץ בג"ץ, אבל הוא היה מעדיף שזה לא יגיע לפתחו ולא להחליט. פשוט בישראל לא יודעים לפתור מחלוקות, אז כל דבר הולכים לבג"ץ. למה בג"ץ זה טרגדיה? כיוון שבג"ץ מנסה לעשות סדר בכאוס, ובגלל שפונים אליו בעניינים שאולי הם לפעמים פוליטיים, הוא צריך לתת איזושהי החלטה, וכן, יש חלק שזה לא מקובל עליו. אני חושבת שמדינת ישראל נמצאת במצב של מלחמת דת. מלחמת דת של יהודים × ביהודים".

החלטה, אסור להסתכל אחורה. אם אתה מסתכל אחורה, לא תוכל להמשיך לחיות. זה כן מנחם אותי במידה מסוימת שיש שופטים בבית המשפט העליון, שיכולים לקבל החלטה שונה משלי". כשתיק ששפטת במחוזי עולה לעליון, ושם מתקבלת החלטה אחרת, זה מעליב אותך? בכל זאת, עירערו על שיקול דעתך. "לא, זה עניין של גישות שונות. הדבר היחיד שיכול להעליב אותי, אם יגידו שעשיתי איזושהי טעות קרדינלית, או שהתעלמתי מראיה מאוד חשובה. אבל אם יש החלטה שהיא שונה בשקילת כל מסכת הראיות ‑ אז זה יכול לקרות". לפעמים הם גם נתקלים שוב בקורותיהם של מי ששפטו בעבר. "בתכלס אין לי יכולת מעקב אחרי כולם”, אומר גבאי־ ריכטר. “אבל היה לי תיק של פלסטיני, שנתתי לו עונש על החזקת סכין בכניסה לישראל שלא כדין, חצי שנת מאסר. כעבור שנתיים אני פותח עיתון ורואה שהוא הואשם ברצח ואונס של הנערה אורי אנסבכר ז”ל. אבל אין קשר בין הדברים, כי אצלי הוא קיבל עונש על מה שהיה מולי. זה אחד הדברים הכי קשים אצלנו". את השופטת פלאי־רום מלווה סיפור טרגי במיוחד. "הגיעה מישהי לצו הגנה", היא משחזרת, "ואנחנו בבית המשפט למשפחה לא נוטים לתת צווי הגנה בקלות, כי המשמעות היא להוציא מישהו מהבית שלו. התלבטתי, ובסופו של דבר החלטתי לתת, כי אותה אישה הלכה להורים שלה, אז הבעל לא היה צריך לצאת מהבית. נתתי צו במעמד צד אחד, וקבעתי שתוך שבעה ימים יתקיים דיון במעמד שני הצדדים. זה היה יום חמישי, ובשבת פתאום התקשרו ואמרו שהיא התאבדה. קפצה מחלון בית הוריה. בגלל שאנחנו מטפלים בהרבה תיקים, ממש הלכתי לבדוק אם נתתי לה צו או לא, כי זכרתי שהתלבטתי. זה גרם לי לסערת נפש. נתתי לה את מה שהיא ביקשה, אז למה להתאבד? אבל כשאתה שופט, אין לך דרך לדעת שום דבר מעבר למה שמבקשים. “בדרך לא דרך גיליתי אחר כך שהיא כנראה הייתה בדיכאון אחרי לידה. לקחתי את המקרה הזה מאוד ללב, ובסוף אמרתי לעצמי: לא עשיתי שום דבר לא בסדר. אני יכולה להגיד שכל שופטי המשפחה, בכל פעם ששומעים שמישהו נרצח, אישה או ילד ובכלל, כולם בחרדה שזה לא יהיה תיק שלהם. ישר אתה נכנס לנט המשפט (המערכת המקוונת לניהול תיקים), אולי זה משהו שקשור אליך". העיסוק בשיפוט הפך אותך לחשדנית יותר כלפי אנשים? "אני לא אומרת שכולם שקרנים, אני רק אומרת שלכל אחד יש את האמת שלו. לפעמים אני רואה אנשים שפשוט משקרים לי בפנים ואומרת: איךאתהמעז. אז מתברר כנראה שהעונשים הצפויים בחוק כבר לא כל כך מרתיעים. סיבה שנייה היא שלצערי הרב, אנשים לא מכבדים אחד את השני, וברגע שכך, אתה קצת משנה את הגרסה והופך אותה למתאימה לסיפור שלך. בכלל אנחנו חיים בתרבות של סיפורים, וברגע שזה הפך לסטוריטלינג, אין אמת. אם פעם קראו לזה לשקר, היום אתה קורא לזה 'זאת האמת שלי', 'זאת הגרסה שלי'". מאז הפרישה שלך, את רואה את מערכת

“אין כבר דיאלוג". שר המשפטים יריב לוין ונשיא העליון יצחק עמית

מכבדים אותה. כל עוד יש בה אמון”. לפחות השופטים מתוגמלים כראוי, מדברים על הכסף הגדול שהם מקבלים. “איזה כסף?”, היא צוחקת, “מרגע שהתמניתי לשופטת, זו הייתה הרעת תנאים כלכלית מוחלטת. עורך דין היום מרוויח לפחות כמו שופט, והמצליחים מרוויחים הרבה יותר. זה מדהים איך נפוצים סיפורים שאף אחד לא טורח לבדוק את העובדות לגביהם. אתה יכול להגיד הכל, אם תהיה מספיק משכנע, ותבוא מהצד הנכון, אז הכל יהיה בסדר. המינוי הוא לכל החיים, הפנסיה לא. פעם, מזמן, הייתה לכל השופטים פנסיה תקציבית, כמו לכל עובדי המדינה. יש גם מורים כאלה, לצד אנשי צבא. אבל כבר מזמן, דווקא אהרן ברק הגיע להסכם עם שר האוצר משה נסים, שהוא מיוזמתו ויתר על הפנסיה התקציבית של השופטים. בקיצור, זה אפילו לא בגלל הכסף”. × × × אם יש בעיה מערכתית אחת שכולם תמימי דעים לגביה, זו כמות השופטים הזעומה והעומס הבלתי נסבל שמוטל עליהם. “תקופה די ממושכת שהוועדה למינוי שופטים לא מתכנסת, ובינתיים אנשים פורשים”, מתריעה לורך. “הגיל , ועדיין 70 לא ממתין. אני עוד מעט בת לא מונה במקומי נשיא למחוזי מרכז. וגם כששופטים אחרים פרשו, לא מונו אחרים במקומם. באופן כללי, מערכת גדולה כמו שלנו צריכה לדעת להתייעל, כדי שמשפטים ייקחו זמן קצר יותר, אבל גם להוסיף כוח אדם שיפוטי איכותי”. 10 שופטים על 900 “לא הגיוני שיש מיליון תושבים”, מוסיף גבאי־ריכטר, “לא הגיוני שמצבת התיקים שלי קרובה 70 תיקים. שאני מנהל יום של 3,000־ ל דיונים. שואלים אותי: איך אתה עושה את

גבאי–ריכטר: "לא הגיוני שופטים על 900 שיש מיליון תושבים. לא 10 הגיוני שמצבת התיקים .3,000– שלי קרובה ל דיונים 70 שאני מנהל ביום. שואלים אותי: איך אתה עושה את זה? אני עושה, ועדיין, צריך יותר שופטים" פלאי–רום: "הייתי רוצה שיריב לוין יהיה אבא של המערכת, וילך איתה ולא נגדה. במשפחה, גם אם ההורים לא מרוצים מהילד, הם לא משמידים אותו. אתה לא יכול לפטר את כולם ולהביא חדשים"

המשפט בדרך אחרת? “אני פשוט מרחמת על השופטים כל הזמן, על מה שהם עוברים. גם ככה זה תפקיד כפוי טובה, הרי כששופט נותן אחוז לא מרוצים. אז 50 פסק דין, תמיד עכשיו זה כאילו הפך להיות מאה אחוז לא מרוצים. חלקמהבנפיטשקיבלתמהתפקיד הזה הייתה האהדה, האמון, הידיעה שאתה עושה טוב לאנשים. אם אתה מקבל רק שנאה וסכנה, אז לא תחזיק מעמד. מי בכלל רוצה להיות בתפקיד הזה ככה? אין ספק שאמירות קשות כלפי מערכת המשפט פוגעות במעמד השופט, כי אותו אדם שנשפט אומר לעצמו: ‘מי הוא בכלל השופט הזה’, ‘למה שהוא יחליט עליי’. מערכת המשפט יכולה להתקיים כל עוד

ETTI-AB@yediot.co.il

11 צילומים: אלכס קולומויסקי, באדיבות כאן

11 מתוך הסדרה “השופטים", בכאן

24 . 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 40