ידיעות אחרונות 7 ימים

דרש להסתער ראשון. סגן עברי דיקשטיין ז”ל

תשרדי'. כך הכרתי את גל מורנו, אלמנתו של איתי מורנו שנפל בזיקים, ואת אביה סלוטקי, שבעלה ישי נפל בצומת עלומים יחד עם אחיו. הן באו לשבעה, שמרו איתי על קשר ואימצו אותי כאלמנת המחמד שלהן. שתיהן כבר התארסו, החתונות בקרוב". בשישי שעבר היא עשתה עם גל מורנו את חצי מרתון ירושלים. "עברי ואני רצנו הרבה ביחד", היא מסבירה. "אחרי שהוא נהרג הריצה קיבלה משמעות אחרת ואמרתי 'יאללה, היעד הבא זה חצי מרתון'. כדי להמשיך לחיות אני חייבת להציב לעצמי יעדים פרקטיים וריאליים. רצתי עם דגל ישראל שחונק את הצוואר ועם הדגל של עברי. היה מדהים. היעד הבא זה מרתון. ריצה היא אחלה דרך לפרוק את הכאב". ויש לה עוד חברה בלב ובנפש. זהבה דינר, בת גילה, "בעלה הלל נהרג בעזה חודש אחרי עברי. גם היא קצינה בחיל האוויר, יש בינינו הרבה נקודות דמיון. טסנו יחד לארצות־הברית ולמקסיקו לעשות הסברה, גם בהרצאות בארץ אנחנו מספרות את הסיפור שלנו". פתאום החיוך שלה הופך לצחוק פעמונים. "זה קטע מטורף. זהבה ואני התחתנו באותו היום, יש לנו חברה משותפת שרקדה על שתי החתונות, פשוטו כמשמעו. עברי והלל קבורים בשכנות, הלל מאחורי עברי. זאת סגירת מעגל מצמררת שמחייבת אותנו להיות חברות. לא תמיד יוצא לנו להיפגש בהר הרצל, כל אחת עולה בזמן שלה, אבל בפעם האחרונה שנפגשנו שם אמרנו 'טוב, אנחנו בדאבל־דייט'. את חייבת לגייס את ההומור, במיוחד השחור, כדי להתמודד עם

להנהיג אותנו למקום טוב". מה חשבת על "חוק ההשתמטות" שקידמה הממשלה הזו? "אנחנו חיים במציאות שלא מאפשרת לא להתגייס. אחי הגדול שירת בצבא, כל הציבור הדתי־לאומי מגויס בטורבו, ואני חושבת שבהתנהלות מול החרדים צריך

לגעת בלב. מתחת לפני השטח כבר קורים דברים, אבל זה לוקח זמן. בעוד עשר שנים לא יהיה מישהו שלא יתגייס. השירות הצבאי מעולם לא פגם ביכולת שלי לשמור על אורח חיים דתי־לאומי. המציאות הצבאית מעמידה אותך מול אתגרים שלא חשבת שאת עלולה להיתקל בהם – בשמירת שבת, בשיח, בחברה מעורבת, בקשרים שמתפתחים מעבודה צמודה – אבל הם לא ישפיעו על מי שעומדת במקומה ביציבות ברורה. וזה חל על שני המינים". איך הצלחת לשמור על תרי"ג?

עטיפת הספר

"מי אמר שהצלחתי? אני לא מאה אחוז לפי ההלכה, עובדה, אני במכנסיים. תמיד יהיו כאלה שיהיה להם מה להגיד, והחוסן האמוני שלי לא מתערער מפני שאני פשוט לא מקשיבה. כשאת בתודעה של 'זה המצב ועם זה נעשה ונצליח', את עושה את המיטב שלך מבלי לחצות את הגבולות שלך". מה הגבול? "ברגע האמת, המערכת קודמת לפרט. אם המציאות המבצעית תדרוש ממני לחלל שבת אני אחלל שבת. לא אגלול באינסטגרם להנאתי, אבל אעשה את כל מה שצריך". את ספרה הטרי של מרים דיקשטיין, "עברי, אהובי" (“ידיעות ספרים”) בלעתי בלילה אחד, רווי בטישוז. הוא מצליח לשאוב עד סופו גם כשיודעים שהפי־אנד לא יבוא. היא כתבה את אהבתם בגוף ראשון, במילים הכי פשוטות, בסיטואציות שכל ישראלי מכיר וחווה במלחמה המתמשכת וגם במצבים ייחודיים שיעוררו הזדהות בקרב מילואימניקים ובני משפחותיהם. זה ספר מהלב שחודר עמוק ללב. ולא, זה לא ספר הנצחה. זה אפילו לא ספר על מוות. זה לאב סטורי של רק בישראל. לכתיבה היא הגיעה רק אחרי שעברי נהרג. "אחרי כל ביקור של יום שישי בהר הרצל, כתבתי לעצמי במחברת, בטלפון, בפתקים. כתבתי אליו ולעצמי. העצב שאני מכילה הוא מאוד גדול והוא חייב להתבטא. אני חייבת לפרוק אותו, אי־אפשר שלא. אחרי שכתבנו ספר תורה לזכרו ואחרי שאיגדנו את הכתבים של עברי, חשבנו על ספר שיהדהד את הקול שלו בעולם, והוריו של עברי אמרו לי 'תכתבי, אנחנו מאחורייך ואיתך'. זה לא מובן מאליו". היא השתתפה בסדנת כתיבה לאלמנות חרבות ברזל של חנוך דאום (שהגדיר אותה כ"בחורה מקסימה בהגזמה"), אבל הכוח התרפויטי שמצאה בכתיבה לא מסיט אותה מהחלום לטפל בילדים. "אני מסיימת תואר ראשון, מזרח תיכון וערבית, בבר־אילן. אני מקווה להשתחרר בעוד שנה ולהתחיל הסבה ללימודי רפואה במסלול של ארבע שנים. גם אם אצטרך לעשות השלמות אצליח להיות רופאה צעירה". במעגל החברתי שלה יש רוב לאלמנות צעירות. "יש כזה קטע, אלמנות צעירות שמגיעות לשבעה של אלמנות צעירות כדי לחבק, להיות ולהראות להן שהחיים באמת ממשיכים. משהו כמו 'אם אני שרדתי גם את

עם זרעו של עברי היא כמו דלת שלא נפתחה ולא נסגרה, אבל היא קיימת. אם אחליט לפתוח אותה, אצטרך להתיר את זה מבחינה הלכתית. זה לא מקרי שרק אחרי שנה מאפשרים לאלמנה להתחיל את התהליך. היא חייבת להתאפס על עצמה לפני שתקבל "תמיד רציתי ילד מעברי, אבל זה לא הוגן להתרכז בנחמה שאמצא בילד, צריך לראות את טובת הילד. להוריו של עברי ברור שזה לא יקרה. לדעתי, זה אירוע מורכב שמתאים למי שהתשוקה לילד בוערת ברחמה והיא טוטאלית לזה. הקדוש ברוך הוא בחר והחליט שזה יהיה הסיפור שלי. האמונה שלי בבורא עולם נובעת מהבנה ממש חשובה". שהיא? "אין לי שליטה בכלום. אני מקווה, מתפללת, מתכננת, אבל לא שולטת. לא קיבלתי את מה שביקשתי וזה לא ישתנה, עברי לא יחזור. בהתחלה, ברגעי המשבר החשוכים, חמותי צופיה אמרה לי: 'מרים, מחר השמש שוב תזרח'. זאת הייתה הבטחה". סקרלט אוהרה אמרה את זה ב"חלף עם הרוח" הרבה לפני חמותך. "וזה נכון, למרות שהיום אני כבר לא מסתכלת שנה קדימה ואפילו לא על החודש הבא. רק על היום, גג מחר. זאת המשמעות של 'בחרתי לקום'. בחרתי לקום בבוקר, בחרתי לחזור לשירות, בחרתי להמשיך עם החיים שבחרנו, עברי ואני, אבל אני רצה אותם בצורה אחרת כי עברי כבר לא כאן". × × × מאז ומתמיד היא חלמה ללמוד רפואה, החלטה כל כך גורלית". לאיזה כיוון את נושבת?

ולאחרונה החליטה להתמקד ברפואת ילדים. "הידיעה שבעתיד אעסוק ברפואה מחזיקה אותי", היא אומרת. "אני מרגישה שיש לי תכלית בעולם, ונכון לעכשיו זאת תמונת העתיד היחידה שיש לי בראש. זה מוזר, כי עם עברי ידעתי לצייר את העתיד בצורה מאוד בהירה והיום אין לי מושג. יש לי עוד שנה בקבע, והצבא נותן לי משמעות יומיומית ושעתית ודקתית. היום, במקום שבו אני נמצאת יש לי הרבה יכולת להשפיע. הקול שלי נשמע ומהדהד, וברור לי שזה קורה בגלל הנסיבות, אבל העיקר זה לעשות". מה? "כשחזרתי לצבא, לא הייתה מדיניות של איך מתייחסים לאלמנות בשירות כי לא היה דבר כזה, ופתאום מצאנו את עצמנו ביחד, שבע אלמנות במדים, כולן קצינות. המערכת לא ידעה להכיל אותנו. היו לי הרבה שיחות עם ראש ענף נפגעים של חיל האוויר, כל אחת אמרה מה היא חושבת שנכון ולא נכון לעשות, ובסוף יצאה מזה מדיניות סדורה לכל היחידות". ויש עוד צד למטבע. לפני אלמנות 12 חצי שנה היא אירגנה משלחת, ו־ המריאו לסקי. כששאלו אותה למה דווקא סקי היא נימקה: "כדי שנלמד ליפול ולקום". איך עברה עלייך מלחמת איראן השנייה? "המערכה האחרונה הבהירה לנו שהם באמת רוצים להשמיד אותנו ושלמדינת ישראל אין זכות קיום מבחינתם. בדירה הנוכחית שלי יש ממ"ד, אבל להגיד לך שהגעתי הביתה?" הבחירות מתקרבות, למי תצביעי? "אסור לי לדבר פוליטיקה. אני יכולה רק לקוות שמי שיכהן כראש הממשלה יוכל

הציעו לי לקצור זרע ממנו והסכמתי, אבל זה מורכב. תמיד

רציתי ילד מעברי, אבל לא הוגן להתרכז בנחמה שאמצא בילד בלי לראות את טובתו. מבחינתי המבחנה הזו היא דלת שלא נפתחה ולא נסגרה, אבל היא קיימת"

השכול הגדול. אנחנו לא אמורות לשאת בגיל כל כך צעיר משא כזה כבד. אנחנו ילדות שהשנים הכי יפות בחייהן כבר מאחוריהן". את חושבת על זוגיות שנייה? "אני רוצה לאהוב, אבל לנצח אוהב את עברי. זכיתי באהבה מטורפת. אם היית שככה זה ייגמר, לא הייתי 17 אומרת לי בגיל משנה דבר בסיפור שלנו, כי מה שקיבלתי היה עצום ונפלא. וזה משהו שילווה אותי תמיד". כבר יצאת לדייט? "לא. כל הזמן אומרים לי 'נו, בואי, יש לי מישהו להכיר לך', והתגובה שלי היא 'תודה אבל לא, אני בסדר'. אני באמת בסדר, אני חיה, ואני סומכת על עברי, אהובי. כשיגיע הזמן הנכון עבורי הוא ידאג לי, הוא ישלח לי את מי שיהיה נכון עבורי", היא אומרת ומוחה × דמעה ראשונה. smadarshirs@gmail.com

45 ׀ ימ ים 7 ׀ 24 . 04 . 2026