ידיעות אחרונות 7 ימים

7־ מחבל נוח'בה ב באוקטובר. "אין יותר טוב מהליך משפטי כדי לספר את הסיפור"

ניין שלו". הרמטכ"ל הבין שהצבא – שגם כך אחראי לחלק גדול מהמחדל, והמשפ ־ טים הם בערך הדבר האחרון שהוא צריך – עומד לספוג לא מעט חיצי ביקורת, אבל הפור נפל: התיקים יתנהלו בבית המשפט הצבאי, באולמות שייבנו במיוחד ועם שו ־ פטים שיגויסו אך ורק לעניין הזה. יש להחלטה הזו גם היגיון ארגוני: הצבא יותר גמיש מבחינה לוגיסטית, הוא יודע ויכול לצאת לפרויקטים של בינוי בלי להיתקע במכרזים ארוכים. הוא גם יכול לגייס תובעים ושופטים למילואים כשחסר לו כוח אדם, והמשאבים העומדים לו גדולים לאין שיעור מאלה של מערכת המשפט של המדינה. החיסרון המשמעותי הוא החשש שעצם קיומה של ערכאה צבאית תפגע בלגיטימציה של כל ההליך - מה שכנראה היה נחסך מבית מהמשפט האזרחי הישראלי שעוד זוכה להכרה בעולם - אך השיקולים האחרים הכריעו. צה"ל יהיה קבלן הביצוע המשפטי והארגוני של כל הפרויקט. × × × אז בית המשפט יהיה צבאי, ועכשיו צצה השאלה באיזו מסגרת. יש, כמובן, לצה"ל כמה בתי משפט צבאיים פעילים. אף אחד מהם לא מספיק גדול כדי לנהל משפט של מאות נאשמים במקביל, ובטח לא את כל האירוע התקשורתי הבינלאומי שיתלווה ה � באוקטובר. בוועדה חשבו ל 7 למשפטי קים בית דין חדש, אבל הסעיף הראשון של חוק יסוד: השפיטה, קובע במפורש: "לא יוקם בית משפט או בית דין למקרה מיוחד". כלומר, אי־אפשר להקים טריבונל ייעודי. מה עשו? הוחלט להחיות את בית המ ־ שפט הצבאי בלוד, שאמנם קיים על הנייר אבל כבר שנים לא פעיל, ולהתאים אותו עד שיהפוך למעשה לבית דין כמעט אזרחי בתוך מעטפת צבאית. מיד צצה עוד שאלה: איפה יוקם בית המשפט. נכון שהמעטפת המשפטית היא של בית המשפט הצבאי בלוד, אבל זה ממש

לתת כבוד למשפחות. יהיה מצב, ולא אחד, שהמשפחות יוכלו להסתכל בעיניים של הרוצחים ממש. אנשי הפרקליטות אומרים לי שיש להם ראיות כלפי כל אחד, והם יוכלו לספר את הסיפור כולו". עבור ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט ושותף בהצעת החוק, ההשוואה למשפט אייכמן מתבקשת. "התו ־ כנית שהייתה פה שווה בשטניותה ובכוונו ־ 7 תיה לתוכניות של הנאצים", הוא אומר ל" ימים". "מבחינת המחבלים, זה היה צריך להיות האות והסימן לטבח מיליונים". באוקטובר החלו 7 הדיונים סביב משפטי כבר לפני כשנתיים, בתת־ועדה חשאית, שהתכנסה כדי לדון בסוגיה בסיסית שה ־ עלתה ח"כ מלינובסקי: מה עושים עם כל המחבלים העצורים בישראל? "המחשבה , חודש 2023 על הנושא החלה בנובמבר אחרי הטבח", משחזרת מלינובסקי. "כולנו היינו עדיין בהלם, ואני הייתי בתחושה של חוסר אונים טוטאלי ופחד. כל החטופים עדיין הוחזקו בעזה, ובישראל תפסנו המון מחבלים בשטח. הכי טוב היה שלא היינו תופסים אותם, שהם היו מתים בקרב. אבל תפסנו אותם, הם אצלנו, והם הפושעים הכי נוראיים שיש. שאלתי את עצמי: מה עושים איתם? היה לי ברור שצריך להעמיד אותם לדין. אנחנו לא ארגון טרור, אנחנו מדינה ויש לנו כלים של מדינה. הממשלה לא הת ־ עסקה בזה, פחדו לגעת בזה". לא היו חסרות סיבות לחשש של 253 הממשלה: באותה עת הוחזקו בעזה חטופים שמרביתם חיים, וכל דיון על מצבם של המחבלים העצורים יכול היה להשליך מיד על תנאי השבי שלהם. בנו ־ סף, לממשלה לא היה כל רצון להכניס את הראש לנושא כל כך רגיש וכואב, תוך כדי פתיחת המערכה ובעיצומה. אז הממשלה לא נכנסה לאירוע, ומה שמתגבש לכדי אחד החוקים החשו ־ בים וההיסטוריים שחוקקו במדינה נולד בכלל כיוזמה פרטית, ולא כהצעת חוק ממשלתית, שלצד המשאבים הגדולים שהצעה כזאת מביאה, גם משקפת את מדי ־ ניות הממשלה בנושא. מלינובסקי פנתה ליו"ר רוטמן, והש ־ . 2024 ניים זימנו ישיבה חסויה כבר בינואר אל הדיון הגיעו שר המשפטים יריב לוין והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־ מיארה. "לדעתי זו פעם ראשונה שהם ישבו יחד בחדר אחד ודיברו", מספרת מלינוב ־

סקי. ארבעתם, יחד עם עוד מספר חברים מצומצם בוועדה החסויה, החלו לגבש את המנגנון. כמעט מיד צצה שאלת הנשיאה בנטל: מי ייקח לידיו את תפוח האדמה הלוהט הזה, וינהל אותו. ההיגיון אומר: מדינת ישראל מביאה לדין פושעים שפגעו בה, ולכן צריך להעמיד אותם לדין בבית משפט מחוזי – שבו המדינה היא התובעת. אבל במצב של מאות נאשמים ואלפי עדויות, מערכת המשפט הישראלית הייתה נסתמת וקורסת מעומס. "המחבלים היו בסוף מתים, אבל מזקנה", אומרת מלינובסקי. העומס הוא לא הבעיה היחידה. במש ־ פטים שלפחות בחלקם – כפי שעוד נראה – יש אישומים שיכולים להוביל לגזר דין מוות, חייב לשבת בכל הרכב שופט עליון. "ואם אתה רוצה לנהל את ההליכים האלו במקביל", כלומר תיקים שיתנהלו זה לצד 15 זה באולמות שונים, "היית צריך למנות שופטי עליון חדשים, או להעמיד את כלל שופטי העליון המכהנים רק לטובת העניין הזה", אומר רוטמן.

פתוחות, כמו מה יקרה במקרה של זיכוי של חלק מהמחבלים – זה לא תסריט קלוש, תמיד צריך לזכור שאיוון דמיאניוק זוכה בישראל מחמת הספק, וספק זה כל מה שצריך במשפט. ומעל הכל – ביום שאחרי מתן גזר הדין האחרון במשפטים האלו, איך הישראלים – והעולם כולו – יזכרו את מה באוקטובר? 7 שקרה ב־ × × × כשמנסים להבין את ממדי המשפט שעתיד להתנהל, עולים מיד שמות של אירועים מכוננים אחרים: משפטי נירנ ־ ברג, משפטי טוקיו, או בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה, שישב בהאג. אבל בכל המקרים הללו הוקמו בתי הדין מכוח החלטות של האו"ם, לאחר שהסכ ־ סוכים הסתיימו או כמעט הסתיימו, והגוף השופט היה טריבונל בינלאומי מיוחד. במ ־ נאשמים 24 שפטי נירנברג הועמדו לדין ימים, וגרמניה 218 בלבד, הדיונים ארכו המנוצחת הייתה כבושה לגמרי בידי בע ־ לות הברית. שום דבר מזה לא מתקיים כאן. ישראל לא כבשה את עזה, האויב לא נכנע והסכסוך רחוק מלהסתיים. ואף על פי כן אנשים – כך על פי ההערכה, המספר 350 כ־ 7 המדויק חסוי - שחדרו לשטח ישראל ב־ באוקטובר ובימים שלאחריו, יעמדו לדין בפני שופטים ישראלים. בניגוד לבתי הדין הבינלאומיים שהוזכרו קודם, העצורים פעלו בשמו של ארגון טרור ולא בשליחות מדינתית. אין ברית של מעצמות או אר ־ גון בינלאומי שנותן חסות להליך. ישראל לבדה, מכוח חוקיה שלה, היא זו שתעמיד לדין את מחוללי הטבח. אבל לא צריך ללכת רחוק. גם בישראל הועמדו לדין פושעים נגד האנושות, ומ ־ קרה אחד הסתיים בהוצאה להורג. משפ ־ טו של אדולף אייכמן הוא נקודת הייחוס המיידית לכל מי שעוסק בגיבוש המנגנון הזה. גם כאן יש הבדלים מהותיים, וברא ־ שם שבמשפט אייכמן היה נאשם אחד; כאן מדובר על מאות. אבל הדמיון המרכזי הוא הצורך במשפט לשם עשיית צדק. וכן, גם לגיבוש נרטיב לאומי. "אין יותר טוב מהליך משפטי כדי לספר את הסיפור", אמרה ח"כ יוליה מלינוב ־ סקי, יוזמת החוק, בדיוני הוועדה. "כתב אישום עם עדויות, עם ראיות, בין כותלי בית משפט, משודר ומצולם, למען הדורות הבאים. לספר את הסיפור של הקורבנות,

ח"כ רוטמן מאמין שבסוף התהליך יהיו "אני לא יודע להגיד הוצאות להורג. מאות או עשרות, אבל אני בהחלט סבור שכל מי שהיה שותף לאירוע הזה דינו צריך להיות מוות". ואם בסופו של דבר אף אחד לא יוצא להורג? מאוד קשה של מערכת התביעה – "זו תהיה תקלה מאוד והמשפט הישראלית"

צילום: עמית שאבי

שופטי 15 רוטמן אולי היה שמח למנות עליון חדשים מטעמו, אבל הוא גם הבין שבעת הזו – כשכל אחד מהם ייבחן עד לשד עצמותיו הן מימין והן משמאל – זה בלתי אפשרי. המשמעות: המערכת המ ־ שפטית האזרחית תתקשה מאוד לעמוד במשימה. תפוח האדמה הועבר לידיו של הצבא ולבתי הדין הצבאיים. הרמטכ"ל ממש לא שמח לקבל אותו. אמנם כל הנציגים בווע ־ מדה לדין של המחבלים, ֲ דה היו בעד הע אבל אף אחד לא רצה להיות זה שאחראי על הביצוע. "תחשוב על זה ככה", מציעה מלינובסקי, "כולם אוהבים ילדים, אבל אף אחד לא רוצה שיפתחו גן ילדים מתחת לב ־

לא אומר שאולם הדיונים יהיה פיזית שם. הרי מדובר בצעד היסטורי, שיסוקר בכל רחבי העולם ויהפוך לחלק מההיסטוריה. שבו על משפט אייכמן, שהתקיים בבית ִ ח העם, בטבורה של ירושלים, כשמסכי ענק נתלו מבחוץ לטובת המוני הצופים. אלא שהפעם מדובר בעשרות אם לא מאות הליכים מקבילים של רוצחים מסוכנים, שלא יהססו לפגוע שוב — ולא מעט אנשים שייתכן שירצו לפגוע בהם. צריך להוביל אותם מבתי המעצר לאולמות תחת אבטחה כבדה, בהפרדה מהציבור, וזאת כדי להבטיח את נוכחותם במשפט, גלויים לעיני כל. שב"ס רצה שבית המשפט יוקם ליד בית הסוהר קציעות, וכך נושא הובלת האסירים

01 . 05 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 22