ידיעות אחרונות 7 ימים

איור: אורי אינקס  דנה ספקטור

ברוכות הבאות למרכז אלומה, המקום הראשון מסוגו שמעניק טיפול חירום הוליסטי לנשים נפגעות אלימות: מעובדות סוציאליות מסביב לשעון, דרך אוכל חם ומיטה ללילה ועד לתחנת משטרה קטנה שמאפשרת למי שרוצה הגשת תלונה במקום נגד הגבר הפוגע. דנה ספקטור זכתה להצצה נדירה אל עבודת הקודש של המרכז, והכירה את נטע (שם בדוי), שורדת אלימות, שהצעד הראשון שלה לחיי חופש התחיל במילים הפשוטות שנאמרו לה שם: "קחי את הזמן, אנחנו פה"

חצר הגדולה של מרכז אלומה מוצפת היום בשמש נעימה, וכולנו יושבים על ריהוט הגינה ואוכלים עוגה במרקם של עננים שאם הבית הניחה על השיש במטבח. גם האישה שיושבת מולי נראית שמחה ממזג האוויר הנעים שהגרלנו. קוראים לה נטע והיא כל כך חדה ושנונה שהיא כבר הספיקה לגרום לכולנו לצחוק לפחות שלוש פעמים מאז שהתיישבנו. בגלל זה אני כל כך לא מוכנה למה שקורה עכשיו, כשהפנים שלה פתאום נוסעים למקום רחוק, והיא אומרת "ביום שבו

הכל התחיל, ככה זה היה בדיוק. יום יפה של סוף החורף". שקט נופל על החצר, כולנו מרגישים את שינוי האנרגיה, והיא ממשיכה "זה היה בפברואר בשנה שעברה, ואנחנו גרנו אז במושב בשפלת יהודה. זה אחד המקומות הכי פסטורליים בארץ. אני זוכרת את הנוף במושב באותה השבת. הכל היה מלא כלניות ומרבדי פרחים, אין לתאר את היופי". ככה היא מתחילה את הסיפור שלה, ומהרגע שהיא מתחילה, אי־אפשר לעצור אותה. היא מספרת אותו במכה אחת, כמו אישה ששנים לא הרשתה להסגיר אף פרט מהמציאות האפלה והמזעזעת שבתוכה היא חיה. ועכשיו, כשהיא סוף־סוף חופשייה, זה קולח ממנה כמו נהר. ומה שהיא מספרת לנו? מספיק לשתי סדרות מתח פסיכולוגיות בנטפליקס.

01 . 05 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 42