ידיעות אחרונות 7 ימים

דרוקמן מעידה. כך שמעגל החיים התרבותי של טרנד וגעגוע נוסטלגי אליו הולך ומתקצר. הניינטיז הן הקצההרחוקשלהגעגוע, אבל גם גל הרטרוספקטיבות האינטרנטיות שטף כאן רק לפני שנה, כך 2016 ל־ שאנשים מתגעגעים פתאום לחייהם מלפני עשור בלבד. סוציולוגים ומומחי תרבות ידברו על תקיעות תרבותית, על הקושי של הדור הנוכחי להגדיר את ההווה ולייצר חידוש, והבחירה בפתרון הקל של מילוט להגדרות ויצירות קיימות מהעבר, ועל ההעדפה התאגידית הקבועה למחזר רעיונות ישנים ומוכחים על פני השקעה בגילוי חדשים. אולי זה נכון, ואלי מדובר בגעגוע עולמי כולל לאיזו אותנטיות שאבדה, ולעשור שבו לא הכל היה תמיד למכירה – למעשה, מכירה נחשבה להתפשרות על מי שאתם. הניינטיז ההן, בואו נודה, הן חצי מדומיינות; הן באמת התקיימו, אבל האותנטיות של הזמן ההוא כללה, לאורך העשור, גם לא מעט הומופוביה, גזענות, סקסיזם והארווי ויינשטיין – דברים שהצליחו להתקיים בהיעדר מנגנון שיימינג פומבי מסודר ומיליוני מצלמות רשת. ובישראל הניינטיז – במובן החלק מעורר הגעגוע שלהן – ממילא התקיימו, כמו שאומר ירון שילון, "אולי במשך כמה שנים בודדות, מסוף מלחמת המפרץ ועד רצח רבין". כך שהערגה לניינטיז היא בלעדית לחלקים הטובים של העשור, החלקים שבהם לא נדרשתם לשקוע במטלות הדיגיטל הנוכחיות המאוסות כמו להיות בנייד כל הזמן או לצלם עשר תמונות כמעט זהות ואז לעבור עליהן באובססיביות כדי למצוא את האחת כפי 90 הנבחרת. זו ערגה לא לשנות ה־ שהיו באמת, אלא לסוג של מיתולוגיה שהן מכוננות עכשיו, ובראשה האמונה שהכל היה אז, בפשטות, פשוט יותר. "הניינטיז מבחינתי זה האבטיפוס של הנורמקור – כי ג'ינס וטי־שירט שחורה ונעלי בלרינה שחורות זה הכי נורמקור", אומרת שלי גרוס. "אלה בגדים שאתה יכול לנסוע בהם לכל עשור, בגדים שסבתא שלך לא צריכה שיסבירו לה מהם". או כמו שאומר שילון: "אני למדתי אז ממורי ורבי שלמה ארצי שבסוף, אם תלך עם ג'ינס וטי־שירט שחורה, תמיד תהיה אופנתי". מותר להניח, לפיכך, שהניינטיז ימשיכו לחזור לנצח, בעיקר כי מבלי שהתכוונו, הן ייצרו מוצרים כמעט נצחיים. עובדה; בסוף מצאתי את הווקמן הצהוב הישן ההוא בארון. טיפה שרוט, לא יותר מדי. עדיין צהוב מאוד. שתי בטריות אצבע, קסטה ישנה פנימה, לחץ על פליי, וזה לגמרי מנגן. הייתי לוקח אותו איתי לריצה אם רק הייתי מצליח למצוא אוזניות ספוג פשוטות, ואם רק אפשר היה, כמובן, × לקבל דרכו שיחות. raanan@y-i.co.il

אפילו אם הוא מקושקש ועם הערות מהמורה. אלה חפצים שמספרים סיפור, והם מגדירים את שנות יותר מאשר סרטוני 'אמא, 90 ה־ מה עשית אז'". השיא הוא כמובן קלפי '", סדרת אספנות 97 "מפציצים הכדורגל שהקדימה את סופרגול והבטיחה למי שימלא אלבום שלם טרקטורון כפרס, "והייתה לזה פריחה מטורפת, אבל אז התברר שיש קלף אחד שאף אחד לא מצליח להשיג – קלף מספר , של דמיטרי גורמן מהפועל טייבה, 180 ואנשים הלכו ופוצצו את כל כספי הבר־ מצווה על עוד ועוד מעטפות ולא ידעו שהקלף האחרון הזה מעולם לא הודפס – ועד היום מגיעים אליי אספנים עם האלבום ודמעות בעיניים ואומרים: 'האלבום הזה הרס לי את החיים'. הם בני ומוכנים להציע 13 ומדברים כמו בני 40 שקל תמורת הקלף, ואני אומר 10,000 לי להם: 'אין קלף כזה’" (בועז דקל, שהיה '", אמר בעבר 97 המו"ל של "מפציצים בראיון ש"הקלף הודפס, וכהוכחה, יש אותו אצלנו בארכיון"). אבל גם אלון יודע שכדי להפליג כל , האספנים 90 הדרך בחזרה לשנות ה־ הנוכחיים נדרשים לעצור בתחנת ההווה. "הם אספני מקלדת – הם כבר לא מסתובבים בשוק הפשפשים ונוברים בערימות, אלא יושבים מול קטלוגים אינטרנטיים או קבוצות פייסבוק כמו 'אספני חלומות ילדות'. הם כבר לא ממששים חפצים". זה כמובן אירוני במידה שדור שלם משתמש בסמאטרפונים ובאינטרנט כדי לפנטז על עידן מקוון ומחובר פחות ואז מנסה לקנות אותו אונליין, אבל מעטים ילכו רחוק עד כדי הכחדתו בפועל של החיבור הסלולרי הקדוש. אולי דרך , 37 הביניים היא זו של יואב מאור, סמנכ"ל קריאייטיב במשרד הפרסום "פרפל", שהעלה פוסט לאחר שרכש לעצמו טלפון נוקיה טיפש כדי להפסיק להישאב לנייד במהלך פגישות וישיבות. "שמתי לב שכשאני עם האייפון, הפיתוי לבדוק ווטסאפ, לגלול בסושיאל, לחפש משהו באמזון או סתם לבדוק פושים הוא קרב אבוד מראש, וקניתי אותו כי הבנתי שאני רוצה להיות יותר נוכח, יותר לחיות את הרגע", הוא אומר. מאור צייד את המשרד שלו גם בטלפון חוגה ישן של בזק – "אני מאוד אוהב אותו כי הוא מזכיר לי תמיד את הבית הישן של סבתא" – מקשיב בעיקר למוזיקה ישראלית מהניינטיז, מתגעגע ל"סלוגנים של הניינטיז – שלא היו חזקים מהם – כמו 'הגיע זמן המגאן' ו'הונדה מציתה את הדמיון'" ומגיע לעבודה בניו באלאנס "כמו שהיו לאבא שלי". הוא לא עושה שום דבר מזה בקטע אירוני; מדובר בבחירה, או כמו שהוא מנסח את זה: "אני ברגרסיה. אני רוצה להתחדש בישן".

שלי גרוס: 20 "אני לא מתגעגעת ללהיות בת ומשהו, אבל אני מתגעגעת לשכר דירה של הניינטיז. ואני שמחה שהייתי שם ונתקעתי שם, כי אני כמו שעון עומד ועכשיו העולם פוגש אותי שוב"

אדם או אודיה או כל משפיענית רשת או פליטת "האח הגדול", כדי לתהות אם לא היה לנו נכון יותר בימי להקות רוקסן ", ימים שבהם אנשים 58 ומפזזי "אלנבי היו פשוט לוהטים ומוכשרים מבלי שיהיה להם אכפת אם הם כאלה. "אני רואה את הניצוץ בעיניים של אנשים צעירים שעובדים איתי כשמדברים ", אומר העורך 90 איתם על שנות ה־ המוזיקלי ערן ליטוין מהתאגיד. "אני חושב שזה קשור גם לעובדה שהרוק פרח בניינטיז והיום הוא די מת, כי היום ההיפ־הופ והמזרחית והרגאטון שולטים בכיפה. אז אנשים תמיד מתגעגעים למה שאין להם מתחת לידיים, ואם זה מפעם – ובעיקר אם מוציאים את זה מחדש על ויניל, כמו אלבום של איפה הילד – הם נמסים. ואני רואה קהל צעיר ש'וואו, תקליט של המכשפות!' – ואלוהים, למי היה אכפת מזה בזמן אמת מלבד לארבעה אנשים בפלורנטין? ופתאום זה נהיה הדבר. הסיפור הוא להתגעגע למה שלא היית בו". כמובן שאתם מסתכלים על "דור שחי בסביבה מאוד דיגיטלית, מנוכרת וקרה, והניינטיז מבחינתם זה הדבר האנלוגי הזה של פעם", ליטוין אומר, אבל זה יותר מזה, כנראה. דרוקמן מדברת על "צורך בלהיות ביחד, ביותר חיבור אנושי". היא ערה לקיומם של רייבים ירושלמיים , "יש סצנה יחסית 90 בנוסח שנות ה־ מכובדת, שומעים עליהם מפה לאוזן וגם בווטסאפ, התקליטנים שם מנגנים גם הכמיקל בראדרז ואנדרוורלד, והעניין הוא שכשאתה באירוע כזה ‑ אנשים לפעמים מרגישים שהם חלק ממשהו היסטורי. ומכיוון שאנחנו חיים בעשור שכולו עוד יילמד לבגרויות, יש תחושה

הוא לא שונה, ברמה הזו, מאוהדי הפועל תל־אביב שמחפשים כיום בנרות אצל הבמאי ירון שילון – סוג של מומחה לענף המאוד מסוים הזה – חולצות מקוריות שבהן שיחקו שחקני הקבוצה . "אני מקבל כמה פניות ביום 90 בשנות ה־ מאנשים שמחפשים לקנות כאלה, והם שואלים: זה אותנטי? שחקנים שיחקו עם עוד היה ברור שאם 80 זה? כי אם בשנות ה־ יש חולצה היא אמיתית, בניינטיז הגיעו חברות כמו דיאדורה והציפו את השוק. אני יכול להגיד לך אם זו באמת חולצת משחק או לא לפי פרטים קטנים – גודל פונט, סוג טיקט וכאלה – וזו ממש נהייתה תעשייה של אלפי שקלים לפריט". × × × איך נולד געגוע למקוםשלא הייתם בו, או – במקרה שהייתם, וכמו שניסחו את זה בשעתם הפט שופ בויז – חיכיתם שנים לעזוב? מספיק להסתכל על הזמן הנוכחי בעולם כדי לשער, גם ללא הרטינה האוטומטית של אנשים מבוגרים על עבר שהיה טוב יותר, שבעבר באמת היה טוב יותר. מספיק להתנסות בשעה של עומר

IMDB צילומים: נמרוד גליקמן, רוני כנעני,

שכשאתה יוצא למסיבות כאלה, צריך לחזק את מי שנמצאים שם, כי זה דור שכל המשברים

פוקדים אותו והוא נאלץ להתבגר יותר מהר, ולפעמים הוא בפומו על מה שהוא

לא הספיק". בהתאם, נדמה שהכל חוזר – בטח במוזיקה – בתנאי שחל חוק התיישנות בסיסי של שבע שנים לפחות. "דברים ישנים של לורד ולנה דל ריי. מק מילר. דאפט פאנק. אפילו פרנק אושן חזר למרות שעברו רק עשר שנים מאז האלבום הבולט שלו",

“להתחדש בישן". יואב מאור

חוזרים, ובגדול

• "קלולס" • "הסופרנוס" • "סקס והעיר הגדולה" • "חברים" תרבות: רייבים • בריטפופ • יורודאנס • רוקנרול • "טריינספוטינג"

אסתטיקה: נורמקור • מינימליזם

01 . 05 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 54