ידיעות אחרונות 7 ימים

חרדים בערד, השבוע. "זו מדיניות מלמעלה, שלא קשורה לגור"

נמכרה. זה נראה לך הגיוני? שנה 15 "שאלת אותה מה היה לפני בפטיו? בעיקר נרקומנים, פועלים זרים וציבור שהוא מאוד בעייתי. אם תשאלי שנה 15 אותי איך הפטיו היה נראה לפני ואיך הוא נראה היום, אני מעדיף אותו שנה היית מפחדת ללכת 15 היום. לפני שם בערב. היום זה לא המצב". אם זה נכון, למה עזבו כל כך הרבה? "אנשים לא עוזבים בגלל החרדים. בדרך כלל הילדים גדלו, התבגרו, עברו לאזור תל־אביב, רמת־השרון, הרצליה. יושב 60 פתאום זוג מוצא את עצמו בגיל מ"ר, ואומר: מה נעשה? 250 בבית של הילדים לא רוצים לבוא לפה, כי זה שעה וחצי נסיעה, ואין פה יותר מדי מה לעשות, חוץ מללכת למדבר, לנסוע למצדה או ים המלח. בגלל זה אנשים עוזבים. אני באופן אישי מכרתי הרבה בתים של אנשים, חלק מהם לגורניקים, ואני לא מכיר מישהו שעזב בגלל גורניקים. יותר מזה, קל להאשים את גור שלא מגיעים חילונים, אבל איזה מקור משיכה יש לערד? מכללה, למשל, הייתה משנה את כל התמונה". עכשיו חסרות דירות בערד? "בדרך כלל הגורניקים לא שוכרים דירות אלא מעדיפים לקנות. היום ההיצע להשכרה כל כך נמוך שהמחירים מטפסים, ועוד עם פגיעת הטיל, שיצרה מינוס מאה במרץ פגע טיל איראני כבד 22 דירות (ב־ בלב שכונת מגורים של גור בערד, וגרם לפצועים רבים ולהרס כבד – א"א), אז בכלל. על כל דירה יש לי תור. גורניקים מחפשים מטרים בכמה שיותר זול, ועדיף קומה נמוכה וקרובה למוסדות שלהם. יש אזורים שהם לא אוהבים. למשל שכונת רננים. אין שם מוסדות שלהם, זו שכונה שיחסית מרוחקת, והם חבר'ה ללא רכבים, ובטח בשבת. את חצבים הם מאוד אוהבים,

צילומים: אתי אברמוב, גדי קבלו

צחק גורדון, חסיד גור וחבר מועצת העיר: "אנחנו קרוב לחצי–חצי, אבל החילונים מקבלים אחוז מהכספים. אז אם את שואלת אם אני שלם 80 עם היחס הכלכלי שהם מקבלים, אז לא. כי אני חושב שהם מקבלים הרבה יותר ממה שמגיע להם. השקעה בגינות, מתנ"ס, זה דברים שאין לחרדים מה לעשות בהם"

תקציבים מטורפים, כמות בלתי נתפסת של כסף, ומה שאנחנו משלמים הולך אליהם, אז בסוף הם גדלים ובונים לעצמם אימפריה בחסות החוק, ואנחנו קטנים. אני חושבת שאולי אם יהיה שינוי בבחירות, אז

יכול להיות שמשהו ישתנה". "לא באתי לגור .3 בבית־שמש"

נהיה בלתי נסבל מבחינה כלכלית. "היה לנו את זה עם הערבים פה, ועכשיו יש לנו את זה עם החרדים", אומר אחד הנהגים. "פשוט הערבים ניסו לקנות פה הרבה ולא הצליחו, כי אין להם עזרה מהמדינה. אבל אלו באו בהתחלה, כמה אתה רוצה על אלף 100 ? מי לא ימכור ב־ 800 ־ 700 הבית? יותר? ימכור את אמא שלו וייתן את הבית. כל אלה שהם היום נגד החרדים, זה אלה שמכרו את הבתים לחרדים. ומי משלם על זה? כולנו. כשאת מגיעה לשלם ארנונה, הוא בא עם עשרה ילדים, מקבל הנחה משמעותית. גן ילדים הוא לא משלם, כי מי שמחזיק להם את הגן זה הרבי". הנהגים יושבים מחוץ לתחנה, מדי פעם נכנסת נסיעה. בניגוד למרכז הארץ, הנהג חוזר אחרי עשר דקות. המרחקים קטנים, והדרישות צנועות. "הבעיה המרכזית של המוניות זה הדרייברים (נהגי מוניות פיראטיים שנפוצים במגזר החרדי – א”א)", אומר אמנון, נהג ותיק. "הגיעו לכאן בין מכוניותשעושותאת זה. זה מספר 20 עשר ל־ מוניות". 12 עצום. כל התחנה שלנו היא "פעם היה פה שקט, פסטורליות", אומר יעקב, נהג נוסף. "היה קטע להסתובב ברחוב. היום אתה מסתובב ומרגיש כאילו אתה בברוקלין. הנה", הוא פותח את הסלולרי ומראה לי צילום של מונית, "הם כבר מפרסמים שיש להם תחנת מוניות משלהם. זה אומר הכל, לא? אפילו הדתיים (הלאומיים – א"א) שהיו נוסעים איתנו כבר נוסעים איתם. אלא אם אין להם מזומן, והם רוצים לשלם באשראי או בביט. ונסיעות חוץ, שזה הכסף הגדול, הם מזמינים הרבה פחות". "קל להאשים את .4 הגורניקים" מיכאל שלומוביץ' הוא מתווך ותיק בעיר, זכיין של אנגלו־סכסון, שגדל בערד 35 מאז שהיה בן חמש ולא זז מכאן כבר

שנה. מאוהב במקום. הגורניקים מבחינתו הם דווקא ביזנס טוב. "גור קונים פה את כל הבתים, זה נכון", הוא מאשר, "אבל אם בן אדם רוצה למכור, אז מה, מעדיפים שלא יבואו לקנות? לפני שהגורניקים באו, דירות ישבו הרבה זמן". לדבריו, הקפיצה הנדל"נית הגדולה . "הגורניקים שכבר היו 2008 חלה בשנת כאן חיפשו אזור עם מחירים זולים. דירת מ"ר עלתה 70 ־ 60 שלושה חדרים של אלף שקל, וילות היה אפשר למצוא 350 כ־ אלף שקל. ואז האדמו"ר נתן 900 ־ 800 ב־ ברכה, ואמר: 'תבואו', והתחילו לבוא. בתקופה ההיא הביקושים היו בעיקר של משקיעים, לא הרבה, אבל היו. אבל כשהחבר'ה האלה התחילו להגיע, זה יצר ביקושים מאוד חזקים, והמחיר התחיל לעלות. היום דירת שלושה חדרים ישנה, אלף 700 ל־ 650 שנה, עולה בין 50 בת . החדשות מגיעות 2,700־ שקל, ומושכרת ב מיליון שקל. העיר הזאת היא 1.6־1.3־ ל אלף איש, לפני 32 מכרה זהב. יש פה היום ." 26 הכניסה של גור היו אבל גם הגורניקים לא קונים בכל מחיר. "תמיד הייתה להם את הוועדה שקובעת להם את המחיר, וגם היה תור. אולי במקרים בודדים ומאוד ספציפיים היו מוכנים לשלם יותר, אבל בניגוד למיתוס הם בדרך כלל משלמים מחירי שוק, ואפילו מתעדכנים באיחור. לאט־לאט מלאי הדירות התחיל להצטמצם והמחיר קפץ עוד יותר. יש הרבה מאוד אנשים שרוצים לגור פה, ויש גם אנשים שאין להם ברירה, כי הם לא יכולים להרשות לעצמם לגור במקומות אחרים". תשמע, אבל בינתיים אוכלוסיות אחרות עוזבות. היום דיברתי עם אישה, עולה מרוסיה, והיא מספרת על דירה ששכרה ברובע הפטיו, ופתאום מצאה את עצמה מוקפת חרדים. בהתחלה הם התחשבו ובסוף, אחרי שהקימו בצמוד בית כנסת איש היו עוברים בבניין 300־ וגן ילדים ו שלה מדי יום, היא נשברה ועזבה והדירה

, יושב בבית הקפה שבמרכז 53 ג', בן צים. בקרוב הוא יעזוב את העיר ליישוב אחר, יפה ויוקרתי, אבל בפנים הוא נקרע. "להגיד לך שזה מתאים לי, מרגש אותי? לא. אחרי שאת נמצאת במקום שטוב לך, אוהבת את האווירה, את המדבר, אין יש לך כבר בית 25 פקקים, אין לחץ, בגיל עם קרקע, איפה עוד יהיו לי תנאים כאלה לחיות? אבל העיר עוברת שינוי, אני רואה מה הולך לקרות פה, וכמה שניסינו להיות אופטימיים ולחשוב שיהיה בסדר, ואולי משהו יתהפך בארץ בגלל המצב, ויבואו עוד משפחות, ויהיה פה שינוי לטובה - זה לא קרה. את יודעת, בן אדם הייתה לו תוכנית: 'יאללה, בוא נעשה שינוי, נעבור לערד'. אם הוא רואה כתבה כזאת, רואה מה הולך פה, רואה את האחוזים של גור, את הכמויות, הוא מבין שאנחנו לא הולכים לכיוון טוב ולא מגיע". האמת שלא קל לו להתראיין - זה מרגיש כמו סוג של בגידה במקום שהוא כה מחובר אליו. "גם ככה חברים כועסים עליי שאני עוזב, אבל הגענו למצב שבערד את גרה היום כמו באלעד או בבית־שמש, ולא באתי לגור בבית־שמש. פעם היה לי שכן, היה בינינו פתח בגדר. היום בא לך שכן שהוא נחמד, אבל הוא כת סגורה. הוא לא ייכנס אלייך הביתה, ואת לא תיכנסי אליו הביתה. בוקר טוב וזהו. תראי את הגינות בעיר. בכל הכתבות שעשו על עמוס עוז (הסופר שחי שנים רבות בערד וכתב כאן רבים מספריו – א"א) ראו את הגינה, וכמה זה היה לו הכי חשוב. היום כל גינה היא מעברה, וכל בית שהיה שם דבר בעיר הפך לבית כנסת". בדרך למשרד התיווך של מיכאל שלומוביץ', אני עוצרת לרגע בתחנת המוניות "דרכי נועם" שבמרכז העיר. התחנה נמצאת בבעלות חרדית, מה שאומר שעוד לפני הגעתם של הגורניקים הנהגים לא עבדו בשבת, ובאופן כללי הם כן בעד החרדים בעיר. אבל גם הנהגים מודים כי מאז נהירת הגורניקים, המצב

כי זה קרוב למרכז, מרחק הליכה". דיברתי עם אישה משכונת חצבים. היא קנתה וילה יפהפייה ויוקרתית לפני כמה שנים, והשכנים שלה התחלפו. עכשיו יש שם מבנה של מלון, שילדים קופצים בו בטרמפולינות בשתיים בלילה, ומכוניות מציפות לה את הרחוב ב"בין הזמנים". אם זה היה קורה עם חילונים

שנכנסים לשכונה דתית, מה הייתאומר? "שאנשים פשוט מטפלים בזה לא נכון. במקום לגשת לבית המשפט, מעדיפים לבכות בפייסבוק. אני מבין אותם: בבית המשפט צריך להשקיע כסף, לשלם לעורך דין, זו התעסקות ולא לכולם יש כוח. אבל אנשים מסתכלים על זה במיקרו, ואני רואה את זה קצת יותר רחב. דמוגרפיה עובדת, אין מה לעשות. היא תעבוד גם בערד והיא תעבוד בכל ישראל. עובדתית זו אוכלוסייה שהממשלה נותנת להם יותר פריבילגיות. הבת שלי עוד חצי שנה מתגייסת, ורוחל׳ה, לצורך העניין, תלך להייטק, וכנראה שגם אני אממן לה את הלימודים האלה, אני ועוד כמוני. זו לא בעיה עירונית, זה בא מלמעלה, וצריך למצוא פה איזשהו פתרון שהוא יהיה מאוזן". וטיפ לחילונים? "בערד, כמו בישראל, הכוח שלהם בא בגלל שהם מאוחדים. ואם הגיעה הוראה מלמעלה, כולם מתיישרים. לא רואים

המתווך מיכאל שלומוביץ'. "אנשים מעדיפים לבכות בפייסבוק"

05 . 0 6 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 34