ידיעות אחרונות 7 ימים

של הבת שלי ברמת־השרון אחת המורות לימדה אותם לסרוג – בנים וגם בנות, ועכשיו הבת שלי לפעמים מארחת חברות והן יושבות וסורגות", אומרת יעל שמואלי, מרכזת הפעילות של "מהפכת הקשב" בתל־אביב. שמואלי היא מקרה נוסף של חציית קווים. אחרי שעבדה שנים עבור מטא בדבלין – בשעה שבן זוגה עבד בגוגל – הם חזרו לארץ, ושמואלי מצאה את עצמה מנהלת את אופרציית המוצר של פייסבוק ישראל. "ובאיזה כנס גדול שהיה לנו, אחת המנהלות הבכירות אמרה משהו שטילטל אותי: 'יצרנו משהו מאוד טוב שמאפשר לנו להיות בקשר עם אנשים שאין לנו יכולת לראות פיזית ביום־יום, רק בואו נשים לב שהדבר הזה לא מרחיק אותנו ממי שבאמת נמצא לידנו פיזית'".

איננה – כלומר, משרד החינוך הודיע בכללי שהשימוש בטלפונים ניידים בבתי ספר יסודיים ובחטיבות הביניים ייאסר מהשנה הבאה, אבל בהיעדר הסכמות הורים, תהליך מסודר או אכיפה כלשהי, שיהיה להם בהצלחה עם זה. כך עלו למגרש, בשלב הראשון, התארגנויות נקודתיות של הורים – כולל קבוצת הווטסאפ "הורים מודאגים דיגיטלית", או בית הספר "ביכורים" בתל־ אביב, שהוקם לפני כשמונה שנים וההורים שם החליטו להקים, לצד יתר הוועדות הכיתתיות, גם "ועדת מסכים". בשנתיים האחרונות מצטרפות רשויות מקומיות חזקות; עיריית תל־אביב החילה השנה איסור גורף על הכנסת טלפונים ניידים לבתי ספר יסודיים, ובשנה הבאה האיסור רשויות 11 אמור להתרחב גם לתיכונים. מקומיות (כולל תל־אביב, ירושלים, נהריה, גוש עציון, מטה יהודה ואחרות) עובדות עם "מהפכת הקשב" של גרנות ומיישמות תהליך של שנה לפחות, כולל אירוע חתימת הורים על אמנה שמסדירה טלפונים לא לפני כיתות ד', ה' או ו', והרחקת רשתות חברתיות, וניסיון לאכוף את ההסכמות האלה מדי יום, ולהציע לילדים פעילויות חלופיות מאורגנות. זה אף פעם לא קל, בעיקר כי מדובר בניסיון, שעשוי להיראות אבוד כמעט, לשמר איזה עבר תמים יותר, "אבל אני רואה בתי ספר שאחרי שעות הלימודים מארגנים אירועים של משחקי חצר ומשחקי קופסה. בבית ספר אחד הכריזו על טורניר טאקי בהפסקות, בבית ספר

שקשה לשמוע, והורים אומרים 'אין ברירה, ככה זה' או 'לשם העולם הולך, הילדים צריכים לדעת איך לעבוד עם זה מגיל צעיר כדי שלא יישארו מאחורה' – ואני פשוט לא מסכימה עם זה, הם הרי לומדים תוך שנייה, והשאלה היא אם יש להם כוח עמידה מספק מול הכוחות החזקים כל כך של הרשתות. ואין להם, ולכן הם צריכים אותנו כמבוגרים שנעזור להם בהדיפה". ההורים בבית הספר יהודה הלוי הגיעו להסכמה על דחיית קבלת סמארטפון ראשון לכיתה ו', ועל קבלת טלפון טיפש בלבד בכיתה ג'. "הבת שלי היא כיום ב־י"א, ובכיתה ח' היה לה מאוד חשוב להיות באינסטגרם ואיפשרנו לה, כיום יש לה גם טיקטוק, וזה פרוץ לחלוטין, אני לא יודעת לכמה זוועות או סתם דברים מטופשים היא נחשפת שם". אחרי שנתקלה בקול קורא של עיריית ירושלים שהציע לבתי ספר להצטרף ליוזמה, מלטר בן־גד החליטה להירתם, לפחות לטובת הבת הקטנה. "ממש הרגשתי שזה משהו שככל שאתה דוחה אותו, הילד מרוויח עוד אפשרות לנשום בחיים, עוד איזו סקרנות לעולם, לחקירה, לשאלת שאלות, לראות אחד את השני, לשחק עם חברים על באמת, להיות בתקשורת, לזהות הבעות פנים". אבל היו לא מעט התנגדויות, אני מבין. "זה לא תמיד הורים שמתנגדים לעיקרון, כמו הקטע של 'מה אתם מתערבים לי בתוך הבית', וצריך להסביר שאנחנו לא מתערבים, רק רוצים לייצר נורמות כלשהן". בשלב הראשון החליטו ההורים ב”יהודה הלוי” לרכוש במרוכז טלפונים טיפשים לכל ילדי כיתה ג'. הילדים לא התאכזבו שאלה טלפונים טיפשים? "להפך, זה היה יום חג בבית הספר. היה סוף אוגוסט, הילדים הגיעו עם ההורים בהתרגשות עצומה מהנוקיה הזה, ופשוט היו באורות". בינתיים זה מחזיק מעמד. "אני והבת שלי הולכות לבית הספר ברגל כל יום, וברחוב שלנו יש סטיקר, 'גם לילדים שלי מגיעה ילדות בלי סמארטפון' – לא ראיתי סטיקר כזה בשום מקום אחר, אבל זה בדיוק מה שאני רוצה לתת להם: את היכולת להיות ילדים, לגעת בעולם באמת, לא דרך מסך". תלוי מאיפה מסתכלים על זה, התעצמותה של תנועת הנגד הזו עשויה להיתפס כאירוע פריבילגי ומוגבל בסוגו – למרות שהוא זולג עכשיו גם ליישובים שאינם במרכז הארץ – או כתחילתו של תיקון כל־ישראלי גורף ברמת השלכת הסיגריות מכל המדרגות. כוחות הנגד של ענקיות הטק והרשתות החברתיות עדיין עצומים בהרבה מאלו של כל התארגנות הורים, אבל מלטר בן־גד אופטימית: "בסוף יש כאן איזו מטוטלת היסטורית; גילינו משהו גדול והלכנו איתו לאיזו קיצוניות, ועכשיו אנחנו צריכים לאזן את זה בחזרה. בעיניי זה לא קרב מאסף, כי אנחנו ננצח. האנושות תנצח, אין לי שום ספק. אני פשוט רוצה שהילדים שלי עוד יספיקו להיות בצד השפוי. שיהיו ההתחלה × של השפיות המחודשת". raanan@y-i.co.il

, גטי אימג'ס, שאטרסטוק ai , צילומים: רמי זרנגר, יח״צ מהפכת הקשב

אסף גרנות, יוזם "מהפכת הקשב": "אני לא יכול להגן על הבת שלי, בטח לא לבד. כי רוב

מטפחים גינות, מגדלים אורגני, לכולם יש תרנגולות – גם לי כאן. כולנו מחפשים לעשות אופסט לטרלול הטכנולוגי הזה". × × × המטוטלת העולמית כבר מתחילה להתהפך: באוסטרליה, אינדונזיה, מלזיה, ספרד, פורטוגל ונורווגיה נאסר שימוש בכל הרשתות החברתיות הגדולות מתחת , כשהקנסות הכבדים מוטלים – 16 לגיל במקרה של היתפסות – על חברות הטק עצמן. בישראל, כמו בישראל, הממשלה במסכים. חברה טובה שלי בוואלי, שהייתה מהעובדים הראשונים בטוויטר, הילדה שלה מסיימת עכשיו כיתה ו' ואין לה טלפון נייד" נעמה יוסטינג, יזמית :11 הייטק ואמא לבת "כל החבר'ה שעבדו בפייסבוק מגבילים את הילדים שלהם

שמואלי כבר לא במטא, ואצלה בבית היא החליטה לוותר על סמארטפון לילדים לפחות עד סוף כיתה ו', "זה מהלך חברתי סיזיפי וארוך ומייאש, אבל ככה זה עובד". ואכן, העסק לא מחליק בגרון בקלות לכל ההורים. "החלק הקשה זה להחזיק את זה – מול בית הספר, ובמפגשים, ולגייס את ההורים ולהביא אותם להרצאות וסדנאות", אומרת ליאת מלטר בן־גד, אם לארבעה, מהם שניים בבית הספר היסודי "יהודה הלוי" בירושלים. "ייאוש זה משהו ההורים לא קובעים מתי הילדים שלהם יקבלו סמארטפון או טיקטוק. הם יקבלו כשכל שאר ההורים ייתנו. זאת הבת שלי מול אלפי מתכנתים, מעצבי מוצר ומשווקים, שכל רצונם לחדור למוח שלה"

גת מגידו, אמא לשתיים: "בעיניי כל דחייה שהצלחנו לייצר בקבלת הסמארטפון היא עולם ומלואו. זה קדוש, כי כל הכישורים החברתיים שלהם עדיין בהתפתחות. וכל הזמן צריך לזכור שהלקוח הוא הילד ואנחנו כופים את זה עליו, אז זה המון עבודה בלהסביר להם"

43 ׀ ימ ים 7 ׀ 05 . 0 6 . 2026