ידיעות אחרונות 7 ימים

“החמ"ל עודכן בכל מה שקורה בזמן אמת". אורי מגידיש לצד אמה, מגי

באוקטובר: "מערכות המידע 7– על הכאוס ב לא עבדו ולא הצלחנו לתקשר, אז דיברנו עם אנשים בשטח בניסיון להבין מה קורה. בזכות הקשר עם קצין שלחם בעוטף סיכלנו הגעת חוליית מחבלים לאחד היישובים, מה שמנע כמעט בוודאות חטיפה של אזרחים נוספים"

חבר’ה גאונים, כאלה שבבוקר אתה מציג להם בעיה ובערב הם חוזרים אליך עם פתרון שלא העלית בדעתך", מספר מירון. אפשר להגיד שיחידת השו"ן היא סוג של סטארט־אפ? "חד־משמעית; סטארט־אפ שהמטרה שלו היא להציל חיים. בשירות הסדיר הצבא העניק לי ולרבים כלים לעבוד בהייטק ולהקים סטארטאפים, ואנחנו, כמילואימניקים ביחידת השו"ן, עזרנו לצה"ל ולמדינה להתמודד עם חוסר ודאות ומחסור במשאבים וכל מה שהקמה וניהול של סטארט־אפ הכשירו אותנו לעשות. היו ביחידה אנשים סופר־מוכשרים שהפכו את הבלתי אפשרי לאפשרי". באוקטובר הוא שהמודיעין 7 אחד מלקחי התאהב בטכנולוגיה וזנח את הכלים המסורתיים. "הלב של עבודת המודיעין זה היכולת לנתח בצורה מעמיקה את מושא המחקר, במקרה שלנו – החטופים. שום פיתוח טכנולוגי ושום בינה מלאכותית לא יעמדו בפני עצמם אם הקמ"ן לא מבין לעומק את התרבות ואת השטח. זה הרבה יותר חשוב מעוד פיצ'ר בתוכנה". × × × הספר מוקדש לגיבורי המלחמה. לחטופים שחזרו אלינו, אך לעתים נשמתם עדיין במנהרות. ללוחמים באויב, שבזכות גבורתם הספר נכתב. לפגועי הגוף והנפש, שסוחבים איתם את צלקות המלחמה בכל יום. למשפחות השכול, שחייהן השתנו לעד מאז הדפיקה בדלת. לנופלים בקרב, שנתנו הכול למעננו. (מתוך הספר) בתקופת המילואים הסתובב מירון עם מחברת ששימשה אותו בעבודתו כקמ"ן. "בעמוד האחרון כתבתי רעיונות, בעיקר בתחום המקצועי. בסיומו של דיון קשה מאוד, רשמתי במחברת: 'אני צריך לכתוב ספר על התקופה הזאת'. הסבב הראשון הסתיים באמצע , ואז לקחתי רגע לעבד את מה 2024 שקרה, התיישבתי על המחשב ופשוט התחלתי לכתוב". בסוף אותה שנה סיים לכתוב את הספר, אך על פי החלטת הצנזורה ומחלקת ביטחון מידע בצה"ל, הוא נאסר לפרסום עד לשובו של אחרון החטופים. "באותה תקופה להגיד שהספר ייצא אחרי שכל החטופים יחזרו היה בערך כמו להגיד שהספר ייצא כשיהיה שלום במזרח התיכון". למה החלטת לכתוב דווקא ספר פרוזה? "המתח בין הרצון שלי לספר את הסיפור המופלא הזה לבין הצורך לשמור על ביטחון מידע ועל צנעת הפרט חייב את השימוש בכלי של רומן שמבוסס על המציאות". אחרי שהקדיש שנתיים מחייו לשחרור החטופים, הוא פועל למען לוחמי צה"ל. "הקמתי עם חברים את עמותת 'מילומנטור', שמטרתה לחבר לוחמים מחרבות ברזל למנטורים שיסייעו להם להשתלב בתעשיית ההייטק", אומר מירון. "רבים מהם מרגישים שדרכם להייטק נחסמת ,8200 רק בגלל שלא שירתו ביחידות כמו והעמותה מנסה לתקן זאת". בינתיים יחידת השו"ן חזרה להיות צוות אינטימי. מירון וחבריו צברו ניסיון שאין כדוגמתו בעולם, אך הם מתפללים שלעולם לא יקבלו שוב את ההודעה × המצמיתה: "אירוע אמת, בואו מיד!" yoavkeren2@gmail.com

“סבירות גבוהה" שנהרגו בשוגג מאש צה"ל. אליהו אליה טולדנו, רב"ט ניק בייזר וסמל רון שרמן ז"ל

בתכנון ובניהול מבצע "ראשית האור" לחילוצה, . "כל השאר מופיעים 2023 באוקטובר 30־ ב בראשי תיבות בדויים". גם במציאות, מגלה מירון, השתמשו אנשי היחידה בראשי התיבותשל שמות החטופים. "גם כדי ליצור הפרדה רגשית בין מושא הנחקר לבין החוקר, וגם בהיבט של צנעת הפרט. בדרך כלל אנשי מודיעין חוקרים איזה אבו־אחמד שרוצה להרוג אותנו, ופתאום אתה חוקר ואוסף מודיעין על האחים שלך. מדובר במידע הכי אינטימי מעלות". 180־ שיש, אז צריך לשנות תפיסה ב מירון ישב בחמ"ל השו”ן כשלוחמי היחידה המבצעית של שב"כ חילצו את מגידיש מהבית שבו הוחזקה, במחנה הפליטים שאטי. "בזמן המבצע אתה יושב עם עיניים על המסך, מפוקס, ממוקד במשימה. ואז אתה מבין שהמבצע הצליח, ומתחילה איזו אופוריה כללית". הרגע הזה הוא כשהכוח מדווח "היהלומית בידינו"? "חד־משמעית לא. שלב המילוט הוא סופר־ מלחיץ. רק כשהם עוברים את הגבול חזרה לישראל אתה מרשה לעצמך לחייך". אתה רואה במסך את מה שהלוחמים בשטח רואים? "בוא נגיד שהחמ"ל מעודכן בכל מה שקורה בזמן אמת". × × × הטלפון האדום צלצל. "מאירי מדבר. מול מי אני?" "תת־אלוף איתן מיכאל, מפקד תא השליטה בבור", זיהיתי שהטון בצד השני כעוס. "תקשיב טוב, ילד. מי"ב יכול להיות פוליגון מטר רבוע, אבל 200 או ריבוע על שטח של הוא לא יכול להיות עשרה קילומטרים רבועים. למנוע תקיפה בכל הרצועה זה לא מודיעין. זו שכונה! ארבעה כלי תקיפה שלי שכבר היו באוויר נחתו בלי לתקוף חמאסניקים שסגרנו עליהם מעגל רק כי העליתם מי"ב על חצי ח'אן יונס. היית בח'אן יונס בחיים שלך?!" "הייתי", שיקרתי. (מתוך הספר) שלא כמו גיבור ספרו, יאיר מירון דווקא 98 היה בחאן־יונס. הוא הצטרף ללוחמי אוגדה כדי לראות את רצועת עזה מגובה העיניים. "הדילמות שבהן התעסקנו היו מורכבות מאוד,

והביקור בשטחי הלחימה מספקעוד נדבך להבנת הדבר הזה. כמובן שמפקדי היחידה נכנסו לעזה פעמים רבות, וחלקם הגיעו בעצמם מהשטח ושירתו לפני זה כקצינים ביחידות מובחרות". אחת הדילמות המורכבות נסובה סביב המושג מי"ב (מרחב ירי בתיאום). תפקיד יחידת השו"ן היה להגדיר ולסמן במערכות השליטה אזורים שבהם קיים חשד להימצאות חטופים – ולכן אסור לבצע לעברם ירי מהאוויר או מהקרקע. מטבע הדברים, כל מי"ב שמסומן במפה מגביל את הכוחות המתמרנים, ואף עלול לסכן חיילים. מצד שני, ירי לאזורים שבהם נמצאים חטופים עלול היה לסכן את חייהם, ולא רק בתיאוריה: על פי תחקיר צה"ל, קיימת "סבירות גבוהה" שהחטופים רב"ט ניק בייזר, סמל רון

באוקטובר נרצח ספי 7 כסמנכ"ל טכנולוגיות. ב־ ז"ל בצומת גמה כשנמלט מהנובה. "עידו התייצב באוקטובר ועשה עבודה מדהימה. הם עוד 7 ב־ הספיקו להתכתב כשספי הסתתר במיגונית". ממשתתפי ומשתתפות הנובה נחטפו 44 לעזה. יחלפו שבועות, אפילו חודשים, עד שצוות השו"ן יצליח להתחקות אחר גורלם. "הנובה היה אירוע מורכב בטירוף. היו שם מאות נעדרים – רובם כאלה שנרצחו ולקח זמן לזהות אותם, אבל גם מנותקי קשר שחלפו ימים עד שהתברר שהם בריאים ושלמים. עשרות 'קייסרים' של היחידה עסקו באירוע הנובה סביב השעון". כל אחד מפרקי הספר נפתח בתאריך, שעה ומספר הנעדרים והחטופים המאומתים באותו יום אחרי 11 , שמתרחש 14 זמן. למשל בפרק , מספר החטופים 1,049 – הטבח: מספר הנעדרים . אחת המשימות החשובות 228 המאומתים – ביותר של יחידת השו"ן, יחד עם מערך זיהוי החללים, הייתה להגיע למצב של אפס נעדרים ,2024 שגורלם אינו ידוע. זה קרה רק באוגוסט כשזוהו ממצאים המעידים כי בלהה ינון ז"ל בת מנתיב העשרה נרצחה בביתה. המשימה 76 ה־ הוטלה על כתפי "חוליית הרשימות" ביחידה. "הרגע שבו הודיעו לנו שנעדר או נעדרת זוהו כחללים היה קשה מאוד", אומר מירון. באוקטובר ועד 7 מהשעות הראשונות של השבתו שלרן גואילי לקבר ישראל, יחידתהשו"ן נדרשה לגבש תמונת מצב שוטפת ועדכנית ככל האפשר על החטופים – שמותיהם, מספרם, מיקומם המשוער, מצבם הרפואי והנפשי, מי מחזיק בהם ואם הועברו ממקום למקום. תמונת המצב שימשה הן כדי להוציא לפועל מבצעי חילוץ והן לצורך המשא ומתן לשחרורם. מקורות המידע היו רבים ומגוונים, ובהם תחקור השבים, חקירות מחבלים שנתפסו, ניתוח הסרטונים ששיחרר חמאס ועוד. מירון אינו מרחיב בנושא, אבל אפשר לשער שחבריו ליחידה, ואולי אפילו הוא עצמו, נטלו חלק פעיל בתחקור השבים ובחקירת המחבלים. שמונהחטופיםחייםחולצו במבצעיםצבאיים. גיבור ספרו של מירון מתאר את מבצע חילוץ החטופה א.מ. מקריית־גת, ולא קשה לנחש במי מדובר. "התצפיתנית אורי מגידיש היא היחידה שאפשר לזהות בספר", אומר מירון, שהשתתף

שרמן ואליהו אליה טולדנו ז"ל נהרגו בתקיפה אווירית של צה"ל במהלך חיסול מפקד החטיבה הצפונית של חמאס, אחמד רנדור - והם לא החטופים היחידים שנהרגו בשוגג מאש צה"ל. הדילמה הזו הייתה מקור לחיכוכים בין יחידת השו"ן לפיקוד הדרום, חיל האוויר והאוגדות המתמרנות. “בדיוק כמו שהגולנצ’יק לא תמיד הבין שהגדירו לו מי”ב כדי להציל

עטיפת הספר

חטופים, הקמ”ן ביחידה לא תמיד הבין שהסירו את המי”ב כדי להגן על הגולנצ’יקים”, מסביר מירון. אך עם הזמן, הוא מבהיר, שני ה"צדדים" הבינו שעומדת לנגד עיניהם אותה מטרה: לנצח את חמאס ולהשיב הביתה את החטופים. תרמה לכך העובדה ש"תא המניעויות" ביחידת השו"ן, שהיה מופקד על סוגיית המי"בים, כלל לא רק אנשי מודיעין אלא גם קצינים לוחמים בעלי ניסיון מבצעי עשיר. באופן לא מפתיע, רבים מחיילי היחידה וקציניה הם אנשי הייטק שגדלו ביחידות הטכנולוגיות של אמ"ן. באחד הקטעים בספר מתאר הגיבור "קרוואן קטן שמעולם לא הבחנתי בו, עליו נתלה שלט 'ברוכים הבאים להוגוורטס'. ישבו בו עשרה חבר'ה שלא הכרתי, רובם עם אוזניות אטומות רעש. כולם נראו כמו האקרים ששמו עליהם מדים". התיאור הזה משקף את המציאות. "היו שם

47 ׀ ימ ים 7 ׀ 05 . 0 6 . 2026