ידיעות אחרונות 7 ימים

ומה עכשיו? מה יהיה, סקרן שלי? מי ישתה אוזו? מי יהיה האופטימי הנצחי? מי ילמד את הילדים? מי יגיד לי: "עזוב, אל תקשיב להם"? מי יתווכח עם סינגולדה מי משניהם טעה ב"לב שבור לרסיסים"? מי יאהב את אריק איינשטיין כמוך?

(מאת פלאנרי "אדם טוב קשה למצוא" ספר נהדר בשם או'קונור), אבל אני מצאתי אדם טוב, חבר לחיים, נדיב. לו ראיתם איך הילדים היו הרוסים עליו. כשהיו בני שש ירדן כשלימד אותם לתופף מאיר בום בום בום, ולני קראו לו על היכל הקודש של המצילות שלו.

סיפורים שאנשים ממציאים כדי לנחם את עצמם. אני נזכר שבדרך חזרה מאיר בום בום בום / לפני מיליון שנה נעטפנו לרגע באמפי צמח מהופעה באהבת הקהל ותהינו מה נעשה כשנהיה מבוגרים והוא ענה לי: "ננגן עוד יותר רוקנרול. מקסימום ג'אז". יש

בבוקר היי, אגוסטין / שני, כשהמטוסים חלפו לכיוון שמי איראן, לאט־לאט אנשים באו לכפר להיפרד, מיקי גבריאלוב, עוזי פוקס, הגיטריסט חיים רומנו, לאה שבת שכה אהב. המון גם סימסו לי כאילו הייתי בת זוגו. הריאליזם המבאס הזה שנקרא המוות שוב תפס בגרון. בסוף הוא נרדם ואני ביקשתי לא להיכנס לחדר. רציתי שיישאר לי כמו בחמישי האחרון, כשפניו היו טובות כשהאמין שיחזור, כשידעתי כבר שלא וקיללתי את הכל מתסכול. "היי, אגוסטין" אבל כשסינגולדה נכנס לחדר אמר לו (ככה הם כינו זה את זה באהבה) וכולם צחקו מהרגע האנושי המופלא הזה בין שני המוזיקאים האהובים. ", היה סופיסטיקייטד "זה קצת בוזוקים / אומר לא פעם כשהגיב כל שישי לטורים שלי פה, או "יפה כתבת". מאיר היה נדיב מפעם. כל המוזיקה החדשה לא עניינה אותו. אם היה זה סיפור אמיתי ואני הרכבת האחרונה / רק משחזר אותו. הרכבת האחרונה עוצרת לאט עכשיו. ותולה אותן כרגיל על גבו. המצילות מאיר מוריד את ופה פה זה בירקנאו "איפה עומדים להופיע?" הוא שואל. נופיע במצעד החיים כי מפה אמא שלי באה, אני עונה. אחר כך, כשההופעה מסתיימת, כולנו יושבים על אריחי האבן המנותצים במקום ששוכנו היהודים האומללים לפני שהלכו אל מותם. אנחנו מביטים בשוטרים הפולנים והוא אומר לי: לקרקוב לפני שעולים לאוטובוס המוביל אבל "יש איים רחוקים, קריביים, איי סיישל, מלדיביים, ". אולי לשם נסע האהוב האולטימטיבי בשבילי רק איי יוון שלנו לתופף את עצמו לנצח, או אולי לקיסריה, כמו במילותיו האחרונות שמילמל השבוע, נשבע לכם: "מי יבוא לקיסריה?" ואחר כך הוסיף לבנות האהובות שלו: "ומי תעשה לי רפלקסולוגיה?" הם קראו לך המתופף ואנחנו קראנו לך אהוב. יהי זכרך × ברוך. שומע כמה הציעו לי בחברת ההייטק “וויז” כדי לשיר שיר סיום בהופעה היה מתפלץ מהסכום ושואל, באמת? ולא הסכמת? גאה בך, והיה זז הלאה. כשבאנו לשבעה של ישבו כל ויקטוריה, אמו היוונייה היפה, היוונים בסלון וניגנו בוזוקים לזכרה. "ככה ", אמר לי. הסלוניקאים זה אצלנו,

7 ׀ ימ ים 7 ׀ 0 6 . 03 . 2026