ידיעות אחרונות 7 ימים

ספורים לפני פרוץ מבצע שאגת הארי, אביבה סיגל מצביעה בגאווה על מרבד פרחי לוע הארי הצבעוניים בגינת ביתה השכור בקיבוץ גזית. הפרחים, היא אומרת, מזכירים לה שתמיד יש תקווה למחר חדש. "הפרחים?" מוחה קית', בעלה, "הנכדים שלנו מסמלים תקווה. כבר יש לנו חמישה". "ויהיו עוד", היא מוסיפה. ככה נראית אהבה ארוכת קילומטרז', ששרדה אפילו את שבי החמאס. ככה נראית אהבה שמתגברת גם על המחלוקת הקשה ביותר שנפערה ביניהם מאז נפגשו שנה, ברפת של 46 לראשונה, לפני קיבוץ צרעה. קית', ששוחרר לפני ימים בשבי, 484 שנה וקצת, אחרי משתוקק לחזור לכפר עזה. אביבה, ימים, 51 שהושבה ארצה אחרי נשבעת שכף רגלה לא תדרוך שם לעולם. "אני מבינה את קית', כפר עזה זה באמת מקום מדהים", היא אומרת, "אבל אני פוחדת, וקית’ מבין אותי". איך פרידה כל כך ארוכה, בנסיבות שאין לתאר, השפיעה על הקשר שלכם? "לכאורה אנחנו אותם בני האדם, אבל השבי מתבטא בכל התחומים. אין הוקוס פוקוס שמשכיח את מה שחוזר אליי בסיוטים. קית’ נזהר עדיין מאוד לא לפגוע בי ואני, בניגוד אליו, כבר מרשה לעצמי לכעוס עליו, כשיש סיבה, ואחר כך אני כועסת על עצמי ומתחרטת. שוב ושוב אני גם צריכה להזכיר לו שהוא כבר לא בעזה. למשל כשאני מגישה לו מים מפני שהוא לא שתה במשך הרבה שעות, והוא אומר 'לא נורא, גם בעזה לא שתיתי'. היום אני דואגת לו יותר מבעבר". הזוגיות שלכם חזקה יותר היום? "כן! קית' היה מדהים בשבי. הרבה פעמים אני אומרת שאם להיחטף פעם נוספת – אז עם קית'". × × × שלושה חודשים אחרי שחזרה מעזה, התחילה אביבה סיגל לכתוב את סיפור השבי שלה. זה קרה בזכות בתה, אילן, שהשאירה לה פתק: "אימוש, חיכינו לך כל כך, התפללנו, האמנו, והנה את פה... שמתי לך פה מחברת. תכתבי בה את כל מה שאת רוצה, דברים טובים ורגעים קשים.

35 ׀ ימ ים 7 ׀ 13 . 03 . 2026