אילת 08.03.24

שלה מילדות, תמיד סמכנו עליה שתדע לנווט את עצמה ולממש את הכישורים, היכולות והשאיפות שלה". האם אתן מרגישות שגם בעידן הזה יש לנשים קשיים בלהתקדם ולכבוש פסגות בקריירה? עדי: "כאחת ששירתה בתפקידי קצונה, הן בצה"ל והן במ־ שטרת ישראל, בתפקידים מבצעיים ובתפקידים מינהליים וכמי שגייסה לאורך השנים נשים רבות לארגון, אומר בוודאות גדולה ובאחריות כי במשטרת ישראל מי שבאה עם רצון ומוטיבציה גבוהה להצליח, מי שמוכנה לסמן ולסלול את דרכה המקצועית באומץ ובביטחון, תוכל בהחלט להביא עצמה לידי ביטוי, להשפיע, להשאיר חותם, ואף תקבל את מלוא הפרגון וההערכה על כך. הצעד הראשון הוא להאמין בעצמך, לנטרל רעשי רקע ולכוון גבוה". בלה: "צריך לקחת בחשבון קשיים, לקחת בחשבון שמשנים סדרי עדיפויות בחיים, להבין גם שלעיתים מתאכזבים, ונ־ דרש לא פעם גם מעט לחשוף שרירים. רק מחינוך ומעשייה יצמח שינוי. נשים יכולות לכבוש גם פסגות נוספות ולא רק בתחום התעסוקה". איזו עצה אתן נותנות אחת לשנייה? בלה: "אני תמיד דוחפת אותה קדימה וחשבתי שנכון שתצא מהעיר, תתפתח ותתקדם בדרגתה, מכיוון שכאן הגיעה לדרג הגבוה ביותר, בתחום שלה. היום אני מבינה יותר ויותר את השיקולים של הקרבה למשפחה, הסיוע והתמיכה במעטפת". עדי: "גם אם אייעץ לה להוריד הילוך ולנוח, זה לא יקרה. היא תמיד בתנועה. רצה, דואגת, מסדרת ועוזרת לכולם. כל שנותר לי הוא לאחל לעצמי כוחות ואנרגיות דומות שאהיה בגילה, ולבקש עבורה בריאות איתנה, ועוד הרבה שנות עשייה". יש תחומים שאתן לא מסכימות אחת עם השנייה? עדי: "כמעט ואין, וגם אם יש, אמא דואגת לומר את המילה האחרונה. בסוף אני בוחרת בדרך שלי ותמיד היא מתיישרת וגם בדרך כלל מרוצה מהתוצאה". בלה: "למדתי קצת יותר לאפשר ולתת מקום, אני סומכת עליה בכל. תמיד בודקת, שואלת, מתעניינת, ואומרת מה אני חושבת. אם תרצה, תקבל ואם לא, לפחות שמעה דעה נוספת".

חזקות מהרוח

כובשות את הפסגה ), גמלאית משטרת 68 האמא: בלה יורן ( ‰ ישראל וסבתא במשרה מלאה ), מפקדת מתקן 45 הבת: עדי ברוש יורן ( ‰ משטרת מרחב אילת

בלה יורן עם בתה עדי ברוש יורן. סומכות אחת צילומים | על השנייה פרטיים

ספרו על הקשר ביניכן? עדי: "מאז ומתמיד היינו מחוברות, ונדמה לי שמעולם בעצם לא נותקתי באמת מחבל הטבור. אמא מאוד משמעותית בחיי ויש ביננו קשר חברי פתוח ועמוק. ומעבר לכך, אמא פול־ נייה, דאגנית, עוטפת, מפנקת ולא משחררת, ובעבורי זה עולם ומלואו". בלה: "שתינו מאוד דומיננטיות ועקשניות, יודעות בדיוק מה אנחנו רוצות ואיך אנחנו רוצות שיתבצע. לאורך הש־ נים למדנו להשלים זו את זו ולזהות מתי לתת אוויר אחת לשנייה כדי לא להגיע לנקודת רתיחה. את עדי קשה מאוד להוציא משיווי משקל והיא יודעת ברגישות להתנהל בכל סיטואציה, להסתכל במבט אופטימי על הכל ולייצר פתרו־ נות, כך שקל ונוח לנו להתנהל ביחד. כמי ששירתה במשך במשטרת ישראל, במגוון תפקידי שטח וניהול, ברורה 37 כ־ לי ההקרבה ומובנים לי הוויתורים שנדרשים ממנה לעשות, ואנחנו כאן עבורה ועבור הנכדים להשלים כל פער וחסר. במובן הזה אנו מאוד משפחתיים ומגובשים כולם". מה אתן אוהבות לעשות ביחד?

עדי: "אנחנו מאוד אוהבות להפיק אירועים משפחתיים ולארח. אמא בשלנית נדירה והיא אחראית על תחום המטבח שרחוק ממני שנות אור, ואני אחראית על הארגון, התפעול ובעיקר בעיקר על תחום העיצוב שאני מאוד אוהבת". בלה: "כיף לנו לטייל ביחד ומאוד קל ונוח לנו להסתדר, אז טיולים משפחתיים בארץ ובחו"ל זו מסורת". אמא היא מודל לחיקוי בשבילי כי: עדי: "אמא היא אישה מרשימה, לביאה אמיתית. מאז ומת־ מיד נשאתי עיניים אליה והוקסמתי מהאצילות והאיתנות שבה, מהעוצמות והחוזק ששידרה, הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית. ולצד כל אלו, יכולת ההכלה, הרכות, העדינות והנתינה שלה לאחר. כשמדובר בסיוע ועזרה, ההירתמות שלה, גם למכר וגם לזר, היא מופלאה ואין סו־ פית. תמיד ידענו שיש על מי לסמוך". מה את חושבת על המסלול שהבת שלך בחרה בו? בלה: "אין יותר גאה ממני בהצלחתה. זה היה המסלול הטבעי

בלה: "כיף לנו לטייל ביחד ומאוד קל ונוח לנו להסתדר, אז טיולים משפחתיים בארץ ובחו"ל זו מסורת"

42

8.3.2024 ˆ ידיעות אילת