אילת 09.09.22

יפעת מרציאנו־פינלט עם הלהקה הייצוגית. ביקרו בלונדון

יפעת מרציאנו־פינלט בסטודיו בלונדון

יפעת מרציאנו־פינלט ועדן סוכר. "צמחנו יחד בתחום"

לדה הייתי די מנותקת, ואילת זה אילת, ורק מה שקורה כאן ומה שאני מקבלת בסטודיו, זה מה שיש. אני חוש ־ בת שזה חלק גדול ממה שאני ועדן מנסות לעשות היום בתפקיד שלנו. אנחנו נורא מאמינות בזה - להביא את הפריפריה למרכז, להביא את המרכז אלינו וגם לחו"ל". פותחים שנה בימים אלה נפתחה שנת הלימודים החדשה בבית הספר למחול, אף שתלמידי בית הספר חזרו לרקוד עוד לפני כן בקורס "חזרה לשגרה" המועבר במהלך חודש אוגוסט. את הקורס, שנערך השנה בפעם החמישית, העבירו מורי בית הספר לצד ארבעה מורים שבאו ממרכז הארץ. איך נראית פתיחת שנת הלימודים אצלכם? "זה לפתוח מבערים מחדש באחד בספטמבר, כמו בבתי הספר. אנחנו עושים הכל כדי שתהיה יותר תרבות בעיר. אחרי חודשיים של בילויים בים או בבית, צריך לעבוד קשה כדי להביא אותם ולהחזיר אותם לשגרה". איזה יעדים את מציבה לעצמך בבית הספר למחול? "להמשיך לפתח את בית הספר, להגיע לדברים חד ־ שים שלא היו, ובכל פעם להביא משהו חדש, לקדם את יתקיימו אודישנים 18.9 הלהקה הייצוגית שלנו. כבר ב־ לצרף תלמידים חדשים". את מאמינה שישלבו אתכם במערך התרבות של העיר אילת? "אפשר לומר שאנחנו כבר משולבים. בכל שנה בחגי ־ גות יום אילת אני עושה את הכוריאוגרפיה. מאוד חשוב לי להיות שם, גם חשוב לי לתרום מעצמי לאירוע החשוב הזה. מבחינתי, זה להשתלב בהכל וכמה שיותר כדי לתת במה לתלמידים שלי ולתרום לעיר". כמה מהתלמידים שלך הצליחו לפתח קריירה בתחום? "בכל תחומי האומנות קשה לעשות קריירה, אבל יש כמה שממשיכים הלאה ומגיעים רחוק. יש לי שני תלמי ־ דים בוגרים שהמשיכו לרקוד בלהקות, ללמוד באקדמיה, ונקווה שיהיו עוד. הייתה לי תלמידה בוגרת מכיתה ג' בבית ספר 'גלים', קוראים לה קסם דוד, דחפתי אותה קדימה, האמנתי בה, היא הצטרפה למגמה, הייתה עוזרת לי במתנ"ס קולייר כל אחר הצהריים, והיום היא מורה אצלנו, וכיף מאוד לראות שהיא התקדמה כך. זה האושר שלי וזה מה שאני רוצה לראות. מי שרוצה באמת ומסוגל, מי שיש לו או לה את השילוב של כישרון בימתי ויכולת הוראה, מתקדם בזה". איך הריחוק הגיאוגרפי של אילת משפיע למשל על היכולת להופיע בכל מיני מקומות? "הקושי הוא לקחת קבוצות למרכז כי מדובר בהרבה כסף, אבל אנחנו עובדות מאוד קשה כדי שהתלמידים לא ירגישו את זה, וכדי להנגיש את כל מה שקורה במ ־ רכז לאילתים, ולהיפך. חשוב לנו מאוד בכל שנה לקחת קבוצה להופיע, לראות הופעות או ללמוד. השנה עשינו בפעם הראשונה כנס 'מחול דרום ערבה' ששילב את הס ־ טודיו שלנו וגם את בתי הספר למחול ביטבתה ובערבה. היה יום מדהים ויצירתי ואנחנו כבר מתכננות את הכנס הבא". מה חסר לדעתך באילת? "אנחנו עובדות קשה שלא יהיה חסר משהו. בגדול, מה שחסר כאן זה הופעות. צריך להביא לכאן יותר תרבות".

התואר. התחום אומנם מפותח, אבל קשה למצוא משרה שמתפנה, בטח משרה כזאת בתיכון". עם שובה לאילת הכירה מרציאנו־פינלט את בעלה לעתיד, גור פינלט. בהמשך נסעה לקורס של שבועיים , בית ספר למחול בלונדון, וגם בירח Pineapple ב־ הדבש שלה שילבה קורס למורי מחול, הפעם בניו־יורק. "הלימודים בחו"ל היו חוויה מטורפת, די דומה לחוויה בתל־אביב", היא מספרת. "בתור אילתית הכל נראה כזה גדול מסביבך, מכירים אנשים שבאים לאותה מטרה, וע ־ בור כולם מדובר בתשוקה גדולה כי זה חלק בלתי נפרד מהחיים, וזה מדהים. רק רקדנים יבינו שזה הטיפול הנ ־ פשי הכי טוב שיש". למה החלטת להישאר באילת ולא לפצוח בקריירה בינלאומית? "אילת זה לגמרי בתוך הלב שלי, פנינה שהיא לא כל כך מפותחת. חשוב לי להיות כאן ולפתח את מה שאני עושה. החלום שלי הוא לראות את התלמידים שלי מגי ־ עים רחוק ועושים טלוויזיה. זה לא החלום שלי להיות שם, אלא להעביר את האהבה והתשוקה לילדים, ושהם יקחו את זה כל אחד למקום שלו, אם זה בתוכניות טל ־ וויזיה או מחזות זמר, פסטיגלים או אפילו לרקוד בחו"ל, פשוט לגרום להם להבין שזה יכול לקרות". עקביות והתמדה תחום המחול הוא תחום קשה ותובעני ולא כל מי שנ ־ מצא בחוג מחול הופך לרקדן מקצועי. רוב התלמידים מגיעים בשלב מסוים לנקודה שבה הם צריכים להחליט אם הם ממשיכים לרקוד בתור תחביב או שהם מוותרים על החלום ופורשים. "צריך שילוב של כישרון וכוח רצון ומבאס שמגיע רגע כזה שפורשים מהתחום", מציינת מרציאנו־פינלט. "היו לי כמה תלמידות שהתפספסו ותהיתי למה הן לא עושות משהו עם זה כי הן היו כל כך כישרוניות. כמובן שבעולם המחול יש כאלה שהם הכי טובים ויש כאלה שזורמים עם זה כתחביב. תפקידנו לדחוף קדימה ואלה שבאמת יש להם עתיד, צריך לגלות להם ולהורים שלהם שזה הדבר בשבילם". ומה לגבייך? חלמת בעבר להיות חלק מלהקת מחול מפורסמת? "היה לי חלום לרקוד במופע גדול, אבל המציאות של ללמד יותר משכה אותי. כשהלכתי ללמוד הבנתי לגמ ־ רי שאני מורה, שיש בי תשוקה להוראה, להעביר חומר לתלמידים, לגרום להם ליהנות, ללמוד ולהאמין בעצ ־ מם, לעצב להם סוג של אישיות. צריך להעביר להם את תחושת המסוגלות, יש הרגלי למידה, מחויבות, עקביות והתמדה. אלה דברים שלא מקבלים ביומיום וזה מה שמשך אותי יותר, זה היה החלום שלי". את חושבת שיכולת להתפתח יותר בתחום אם היית גרה במרכז הארץ למשל? "יכול להיות, זו שאלה קשה, אבל אני מאוד מאושרת ומסופקת ממה שאני עושה. אני קצת נלחמת על זה כשאנחנו באילת כי חשוב לי להביא את המרכז לכאן. אני מביאה מורים מהמרכז כדי שהתלמידים שלי יטעמו קצת ממה שקורה בעיר הגדולה. אני לוקחת את התלמי ־ דים למרכז, חשוב לי שהם יראו מה קורה, למרות שכי ־

אותם לכל הסגנונות ולעולם המחול המקצועי יותר, כך שכל ילד מוצא את מקומו". כל הג'אז הזה ), נשואה ואמא לשתי בנות 37 יפעת מרציאנו־פינלט ( ', כשהייתה 94 ) עברה לאילת עם הוריה בשנת 4 , 6.5( בכיתה ד', ועם הגיעה לעיר החלה ללמוד מחול במתנ"ס "קולייר". את לימודיה בבית הספר החלה ב"מצפה ים" והמשי ־ כה במגמת המחול בתיכון "בגין". אחרי שסיימה ללמוד עבדה זמן קצר בצוותי בידור, ואחר כך עברה למרכז הארץ כדי ללמוד ולהתמקצע בתחום המחול וגם כדי לרקוד על לא מעט במות. בצבא שירתה בתפקיד סמב"צית בגדוד קרקל עד שה ־ שתחררה מוקדם בגלל סיבות רפואיות. אחרי השחרור עשתה קורס מדריכות ג'אז במכון וינגייט בשילוב עם "מחולה", רשת בתי ספר למחול. "שם באמת התחלתי להבין לגמרי שזה מה שאני רוצה כי מאוד התלבטתי אם אני ממשיכה בדרך הזאת", נזכרת מרציאנו־פינלט. "כשהייתי כאן באילת רציתי לחזור לתחום ובגלל שזו עיר קטנה אי אפשר לדעת באמת לאן זה יתפתח, אבל הבנתי שזו הדרך שלי. אומנם תמיד הייתי מחוברת כאשר לא יודעים 22 למחול, אבל יש צומת כזו בגיל מה ללמוד", היא מוסיפה. "כל תחומי האומנות הם סופר קשה ולא ידעתי אם תהיה לי בזה עבודה או שאפשר יהיה לפתח קריירה וקשה בתור נערה להחליט שאלה הם חיי". בסופו של דבר החליטה מרציאנו־פינלט ללמוד תואר ראשון בהוראה וחינוך מחול לילדים ובני נוער בסמינר הקיבוצים והתמקצעה במחול, ג'אז ומחזות זמר. "חשוב לציין שג'אז הוא תחום שלא מפותח בארץ, אבל זה התחום שמשך אותי מגיל צעיר", היא מציינת. "מאוד האמנתי בזה ועד היום אני מאמינה בזה והתעקשתי על זה כדי לפתח את זה. לעומת היפ־הופ, בלט קלאסי ומו ־ דרני, הג'אז נשאר קצת מאחור. יש מקומות בעולם שמ ־ פתחים אותו והוא עדיין נושם, אז מאוד חשוב לי להביא אותו לתלמידים שלי". הכי טוב בבית את עבודת הגמר שלה בלימודים כתבה מרציאנו־ פינלט כמובן בנושא ג'אז, ובשנה הרביעית ללימודים עשתה סטאז' באילת. "הציעו לי לעשות את השנה הזאת בתיכון 'בגין' באילת ולהחליף את מי שהייתה המורה שלי לקומפוזיציה, וזה מה שעשיתי", היא מספרת. באותה תקופה התגוררה במרכז הארץ ובכל שבוע טסה לאילת כדי ללמד מחול בתיכון שבו למדה בעצמה. במ ־ קביל, החלה ללמד גם במתנ"ס "קולייר". "תמיד כיף לחזור הביתה", היא אומרת. אחרי שנת הסטאז' החליטה מרציאנו־פינלט לחזור סו ־ פית לאילת. "חשבתי שאם התמזל מזלי להחליף לשנה מורה למחול, אז כנראה שזה הייעוד שלי. צריך להבין שמי שמסיימת תואר במחול צריכה לחפש לעשות את הסטאז' שלה במקום מסוים, כי בלי זה לא מקבלים את

למחול עושה בית ספר

30

9.9.2022 ˆ ידיעות אילת