אילת 10.12.21

הבעל סלמאן עם התינוק עומרי

צילום: מסעד חביב | סוזן אהריש בחתונתה עם סלמאן אבו חמאד. תחרות סמויה

לון הייתה כמו לידה מחדש. מהמקום שבו הוא היה מלון ישן עם סטיגמה בעייתית. זו הייתה עבודה לא פשו ־ טה לשנות את הסטיגמה ולהביא אותו למקום טוב. שיפצנו את המלון והיום הוא מבין היפים והמחודשים בעיר. זה כבר לא אותו מוצר, זה מוצר אחר וזה גם עניין של תדמית שצריך לבנות אותה ולהאמין בה, ולהביא את הצוות למקום אחר, שגם יאמין במוצר שהוא היום המוביל באילת. זו הרבה עבודה של הטמעה". אהריש מתכוונת למיתוג מחדש ול ־ שיפוץ הנרחב שעבר המלון לאחרונה . Vert שכלל גם את שינוי שמו ל־ "המותג קראון פלאזה לא התאים לאילת כי באילת זה ריזורט, ומלונות קראון פלאזה היו יותר מלונות ביזנס", מסבירה אהריש. בגלל תחושת האחריות שהיא חשה כלפי בית המלון, החליטה אהריש לקצר את חופשת הלידה. "הרגשתי מהר מאוד שמשהו הולך ליפול לי בין הידיים, אז מהר מאוד הפסקתי את חו ־ פשת הלידה ואמרתי שאני חוזרת. אני לא מסוגלת שזה יקרה, ילדים שלי לא נכשלים והמלון שלי לא ייכשל". מתחו עלייך ביקורת על ההחלטה לקצר את חופשת הלידה? "כשאמא שלמה במקום שבו היא נמ ־ צאת בעבודה, אין סיבה שהילד שלה לא יהיה מאושר. האושר של הילד תלוי באושר של האמא, אם לאמא טוב, לילד גם טוב. זה גם בפן האישי בבית וגם בפן המקצועי, זה מצב של ווין ווין לשני הצדדים, ואני מאמינה בזה. אם חזרתי לעבודה באמצע חופשת הלי ־ דה, זה כי טוב לי, כי המקום הזה הוא מקום שעושה לי טוב. גם לפגוש את לפעמים חלומות מתגשמים

זה שתקופת החורף באילת חלשה, זה היה כך כל השנים וזה לא חדש". נחושות ובטוחות הבחירות שאהריש עשתה, בדו ־ מה לבחירות של אחיותיה, נחשבות ליוצאות דופן בחברה הערבית. מטבע הדברים, להוריה לא תמיד היה קל לב ־ לוע את הצפרדע. איך ההורים קיבלו את הבחירות שעשית בחייך? "לא גדלתי בסביבה הטבעית שלי וההורים שלי היו חייבים בסופו של דבר להתאים את עצמם מבחינה חב ־ רתית לסביבה שגדלנו בה. הם היו צריכים להשלים עם זה שזה לא טבעי. אמא שלי כל הזמן שאלה איך זה שכולן התחתנו ולבנות שלה אין מזל. ואמרנו לה שהבנות שלה לא מסכימות לכל מי שעובר בדרך, גם לנו יש את האמירה שלנו. יש לי ולאחיות שלי את אותו אופי - אנחנו מאוד נחושות, בטוחות ויודעות מה אנחנו רוצות". אהריש מעולם לא ייחסה חשיבות למה שהסביבה אומרת עליה. "לא עניין אותי מה יאמרו אנשים, עניין אותי האושר שלי, החלק השלם שאני רוצה להיות איתו ואני שלמה עם מה שעשיתי. זו לא תהיה בעיה של אנ ־ שים, זו תהיה תמיד הבעיה שלי, לכן לא מעניין אותי מה אנשים יגידו". בכלל לא הפריע לך מה אנשים אומ ־ רים עלייך? "ממש לא, היום החברה הערבית היא לא הכי מתוקנת, יש הרבה גירושים ובגידות. לא הכל ורוד בחברה הער ־ בית, ומסתבר שאנחנו בתור מי שג ־ דלו בחברה היהודית, אנחנו מכבדות, יודעות את הערכים, הנימוסים והתר ־ בויות קצת יותר טוב". התחתנת, הבאת לעולם ילד וזכית לקבל את התפקיד שרצית. אפשר לומר שכל חלומותייך התגשמו? "נכון, קיבלתי את הכל ואמרתי שהגשמתי את כל החלומות שרצי ־ תי, אין לי עוד חלומות. אני מסתפ ־ קת במה שיש לי. אני שלמה היום עם החלק שלי, יותר מזה אני לא רוצה, רק שיישאר כך, שנהיה בריאים ושהקורו ־ נה תחלוף מהעולם שלנו".

האורחים והעובדים בכל יום עושה לי טוב. החיים שלי כמנכ"לית משולבים עם תינוק, הילד לפעמים גדל בתוך המלון, אבל זה מעניין עם הילד". כולם שווים סגנון הניהול של אהריש, כך מעידים עובדיה, הוא ייחודי ומתאפיין במער ־ כות יחסים מכבדות ובאמונה שכולם שווים. אולי זה נובע מהגזענות שחוות בילדותה והקשיים שחוותה בתור מי שגדלה במשפחה ערבית בין יהודים, וייתכן שסגנון הניהול שלה בכלל קשור לאופי שלה. איזה סוג מנכ"לית את? "אני מרגישה כמו האמא של בית המלון. אפשר גם לדבר עם העובדים שלי באופן סמוי ולשאול איך אני מת ־ נהגת לעובדים שלי. אני לא מנכ"לית רגילה, אני מתייחסת מראשון העו ־ בדים ועד לאחרון שבהם אותו הדבר, כולנו שווים, כולנו שחקנים ראשיים על הבמה, זה יותר טוב או ההוא פחות טוב, בסופו של דבר כולם נותנים את אותה תוצאה. אני לא מתנשאת בגלל שאני המנכ"לית והם העובדים, אני לא מהמנכ"לים האלה שיושבים במשרד ולא מכירים בעובדים שלהם. ההון האנושי מאוד חשוב לי, אני אדם מאוד רגיש לסביבה ואני אוהבת שמרגישים איתי מאוד חופשי ומשתפים אותי בכל דבר, זו לפחות התחושה שאני נותנת. אני גם יודעת מתי לומר שזה לא בסדר או לא תקין, אבל אני שם בשביל העו ־ בדים". עדיין מסתכלים עלייך שונה כי את ערבייה? "ההיפך, זו החברה היחידה אחרי שנים רבות במלונאות שנתנה לי את ההזדמנות ואני מוקירה את זה ומודה להם בכל יום ובכל רגע. זו החברה היחידה שהאמינה בי שאני מסוגלת להיות אישה ערבייה ומנכ"לית בבית מלון באילת. אלה דברים שבעבר היו קשים להשגה. איפשהו גם אם לא אומרים לך את זה, שופטים אותך לפי זה שאת ערבייה, וזה היה כך ברשתות אחרות שבהן עבדתי. היו גם עובדים שלא רצו שאשה ערבייה תנהל אותם, והם עזבו, וזה בסדר, אז גייסתי עובדים

אהריש בילדתה. ספגה גילויי גזענות צילום פרטי |

על תקופת הקורונה: "הייתי בסוג של אתנחתא, כנראה עבדתי כל כך קשה בחיי שאני צריכה לקבל פאוזה מהחיים, וזו הייתה הפאוזה שלי. הייתי צריכה לשמור על ההריון הזה כי הוא היה יקר, תרתי משמע"

אחרים במקומם. איך הרגשתי באותו רגע? שהם צריכים להשלים עם זה ולא אני. אנשים עם דעות קדומות הם אנ ־ שים שלא נמצאים בחיים שלי". את מתעצבנת כשמישהו משמיע אמירות גזעניות בנוכחותך? "הייתה מישהי שישבנו לסגור עסקה והיא אמרה משהו לא יפה על ערבים. אמרתי לה שאני ערבייה, והיא הת ־ ביישה. לפעמים אני כן מתקוממת ועונה באלגנטיות, ולפעמים אני מש ־ חררת ועוברת הלאה" בתור מנכ"לית מלון, איך עברה עלייך תקופת הקורונה והסגרים? "בכל פעם שמנכ"ל הרשת היה מתק ־ שר לשאול לשלומי, מיד שאלתי אותו מתי פותחים את המלון. זה היה מאוד קשה, חוסר הוודאות, אבל בשורה הת ־ חתונה אילת היא המקום האחרון שמ ־ גיעים אליו אם יש סגר או הגבלות". מה את חושבת על ענף המלונאות באילת ועל ההתמודדות שלו עם משבר הקורונה? "יש וריאנט חדש, כל הזמן אומרים שהוא מסוכן יותר מכל מה שהיה עד עכשיו, והפחד הוא ששוב יסגרו את המלונות וזה לשלוח הביתה הרבה אנ ־ שים בלי משכורות. מאוד קשה ברמת כוח האדם לבנות צוות קבוע ולשמר אותו לאורך זמן. אני מאוד מקווה שה ־ שגרה שלנו תמשיך כמו שהיא עכשיו.

20

10.12.2021 ˆ ידיעות אילת